קודם כל תנשמי עמוק - ותרגעי.
אח"כ תכנסי לראש שלו (ולא שאני לא מבינה אותך..) ותראי שיש מולו איזה אחות קטנה, שמבחינתו חושבת שהיא צריכה להגיד לו מה לעשות, ומיהי בכלל שתגיד לי..
אז בואי נעשה ככה-
אז תשמרי מהם מרחק, כי מה לעשות כולם צריכים מרחב מחיה, ואת תזכרי תמיד שאת כולה אחותו, ולכן את לא צריכה לחנך אותו או להגיד לו מה לעשות, ולא כי אסור לך אלא בשביל השקט והנחת.
כל אחד יתן לשני מרחב מחיה - ויהיה בסדר.

אני חושבת שיהיה לי מרחב מחיה נורמלי רק כאשר אני יהיה רחוק מאוד מאוד מהם. הם מנצלים את זה שאני הקטנה בבית ואז כל הבית נגדי. מצד הבנים זה מכות ומצד הבנות זה העלבות. ואין לי חדר משלי כך שאני שוכנת עם הבלגניסתית מספר אחד אז כך שאפילו בחדר אין לי פינה משלי. אני כל כך לא מתאימה לנוף המשפחתי כמו שאחותי אמרה אתמול כנראה שאת מאומצת או שהחליפו אותך בבית חולים. הם יבינו מה הם עושים רק כשיקרה לי משהו ואני כבר לא יהיה ביניהם. אני מקווה שהמשהו הזה יקרה מהר אחרת אני אגרום לעצמי תאונה קטנה.

דבר ראשון הרעיונות שלך איך "לפתור" את המצב, בטח לא יפתרו אותו. ה' רוצה שנחיה כאן, והוא לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. את יכולה לעבור את זה. קשה, אבל את יכולה.

את רק צריכה לדעת איך. בשביל זה את צריכה דבר ראשון להרגע, ולהכניס לראש שאת עכשיו במגמה לעבור את המצב ולא לפול איתו למטה.
כשאת יודעת שהכיוון שלך הוא כן להצליח, את יכולה לשבת ולחשוב, ושוב: עדיף מאוד שתמצאי חברה בעלת לב מבין שתעזור לך בזה, לשבת ולחשוב איך. איך את נמנעת כמה שאפשר מחיכוך איתם. כמה שפחות תגיבי אליהם, יהיה להם פחות עניין לעצבן אותך. וכמה שתרגילי את עצמך לא להתעצבן, ולהתעלם, ולהתנתק ריגשית מיושבי הבית המציקים, יהיה לך קל יותר לעבור את השעות בבית.

ולעצם הרעיון, יתכן מאוד שכדאי באמת לעזוב את הבית ולעבור באופן קבוע למקום אחר. אבל בשום אופן לא לעשות את זה אם את לא יודעת לאן את הולכת, כלומר מה את הולכת בדיוק לעשות שם, אצל מי תגורי ואיזה מסגרת יהיה לך.
כי אם את סתם תסעי למדינה אחרת, זה מתכון בדוק לצרות צרורות, הן לגוף והן לנפש!

כל עוד אני איתם תחת קורת גג אחת. דבר אחד אני לא מבינה. אז למה הוא נתן לי את הנסיון הזה? בשביל שיהיה לי חיים הרוסים? בשביל שבסוף אני אתאבד? אפילו לחיות חיים נורמאלים אני לא יכולה. אמרתי לאמא שלי שאני עוזבת את הארץ והיא לא מסכימה לממן לי. בגלל שלא יהיה מי שידאג לי שם. אבל גם פה אף אחד לא דואג לי! אני כבר מעדיפה להיות ללא השגחה שם מאשר פה. אבל אפילו ליציאה לחוץ לארץ הוא לא נותן לי אז אין לי עוד דרך לעמוד בנסיון! וגם אין לי לאן לברוח כאן בישראל. אני מרגישה שהארץ מקוללת לי! אין לי אפילו לאן לעבור! אז מה- לפנות לרשויות האימוץ בשביל שימצאו לי משפחה מאמצת? יחשבו שנפלתי על כל השכל. בעיקרון אני מפחדת שבסוף יצטרכו לאשפז אותי. אני יהפוך להרבה יותר ממשוגעת אם אני כבר לא אחת כזאת..

בהזדמנות גם כדי לדבר איתה על זה, או עם מישהו אחר שאת סומכת עליו ומעריכה אותו.

אני לא מבינה למה הוא מעמיד אותנו בנסיונות? בתור דוגמא אני אביא את הסיפור שלי שנמצא שרשור אחד מעל. אני תקועה מכל הכיוונים בגלל הנסיון שהוא העמיד אותי והרס אותי לגמרי. אנשים אומרים השם נתן לך נסיון בידיעה שתוכלי לעמוד בו אבל לבנתיים אני לא רואה שום דרך מילוט. אז למה הוא מעמיד אותי הרי אני לא עומדת בזה! אין לי חיים ואני נהפכת יותר ויותר ללא שפויה. התגובה בהתאם לפורום.

מה שאת צריכה כרגע זה לשבת ולחשוב עם עצמך מה יש לך ומה אין לך.
תכניסי הכל לפרופורציות (אני לא יודע הכל אז אני לא יכול לעזור בזה בכלל).
ולעשות את זה ברוגע, לכן הצעתי שתלכי להירגע כמה ימים אצל חברה.

אחרי שתעשי את זה, תגדירי את כל הבעיות.

הגדרת את כל הבעיות? יפה. תחלקי אוחן לשתי קטגוריות: "אני יכולה להשפיע על זה" (אפילו לא לשנות לגמרי, רק להשפיע), ו"אני לא יכולה להשפיע".
אבל לא לרחם על עצמך. אפילו אם את יכולה רק להשפיע באופן עקיף, ורק "אולי מה שאני יכולה לעשות יעזור"- תכניסי לקטגוריה של "אני יכולה להשפיע"

אח"כ שבי עם עצמך ותחליטי מה את עושה כדי לתקן את מה שאת יכולה. מה הכי יעזור, במה הכי חשוב להתמקד עכשיו, מה סדר העדיפויות שלי וכו'.
לא כדי לנסות לתקן הכל בבת אחת- זה פשוט לא יילך. בן-אדם הוא לא סופר-מן, וקשה להתמיד בהרבה שינויים בבת אחת.


מניסיון- כשאת משנה גישה כולם משנים גישה. גם מה שאת כאילו "לא יכולה לשנות", ישתנה כשתשני את הראש.
מניסיון.

בהצלחה ובהערכה על החוזק שלך,
ישי ויזנר.

אבל אני מרגישה שאני נמלה שכולם רומסים ונמצאת במלכוד שאין לי לאן לברוח! חשבתי כבר לעבור לחוץ לארץ. לברוח מהכול ולנסות לבנות את עצמי מחדש לאחות את השברים. אבל גם את זה אני לא יכולה. לא מסכימים לממן לי את זה למרות שיש אפשרות. ואני לא מבינה מה השם רוצה ממני שאני ארקב פה עד שיום אחד אני אתאבד? זו הסיבה שאלוקים ברא אותי? בשביל שלבסוף אני אעבור על תורתו ואתאבד? גם אין לי להיכן ללכת. לא חברות שכבר ממזמן עזבו אותי ולא משפחה מורחבת שיש לי קשר אליהם.

ותחפשי מישהי שיכולה לארח אותך (אולי אפילו כמה, ותהיי בכל בית קצת), תמצאי לא מעט.

ובגלל מה שכתבת אמרתי שצריך קודם כל לצאת החוצה.

אבל כשאת עושה את זה- בלי הנחות לעצמך.
ועוד משהו- את באה לתקן את עצמך ואת מה שאת יכולה, לא את השאר.

בהצלחה,
ישי.

אם את צריכה עזרה במשהו- תכתבי (ולא במסר"ש).

תאמת גם לי יש אח כזה ואני כבר עכשיו לא שפויה...אז אם אין לך איפה לישון אני פה....בדרך אגב תמסרשי תגובה בבקשה!

אין לי אפילו לאן ללכת.

אחות נשואה, דודה, סבתא.

קצת יצירתיות. העיקר הוא שזה מישהו שלא מעורב בעניין, אוהב אותך ויתמוך בך.

אני לא ממליץ שזה יהיה בן (אלא אם כן זה בן משפחה), כי במצב כזה עלולים להיווצר קשרים מאוד לא בריאים, שיגרמו גם לתלות בעתיד.

במשפחה אין לי כלל אוזן קשבת. אין לי אחים נשואים וגם אני לא בסניף. לפנות למישהו מהפורום אני לא יודעת עד כמה אנשים ששים להביא הבייתה אנשים שהם לא מכירים ובמיוחד ההורים.

אני בטוח שאנשים ישמחו. ואני בטוח גם שחלק מההורים ישמחו.

וחו"מ- זה לא אנשים שהם לא מכירים, הם מכירים אותך מהפורום.

את יודעת מה- תנסי ותראי. את מרשה לי לפרסם הודעה?

קצת לא נעים לי כי יש כמה שמכירים אותי אבל בסדר.

מה שאת מעדיפה- רחוק או קרוב.

בחסדי אבאלה

תתפלל לה'

הדפים יעידו וכן גם הכרית. כמה דמעות שפכתי! רק בכותל עמדתי שעה שלמה רק בוכה..

לא מספיק רק להתפלל ולסמוך על ניסיו..צריך גם לפעול ולנסות לשפר את המצב..

בחסדי אבאלה

א' כול הכבוד שאתפללת זה יפה וטוב אבל רבי נתן אומר "כול מקום שאני רואה חסרון או שלא אתפללו או שלא אתפללו מספיק" תחזקי חזק (אולי דברי אם הרב שלום ארוש )

ב' לא אמרתי רק לאתפלל במקום אחר אמרתי 3 דברים

א'תפילה (הכי חשוב)

ב' דברי אם אחיים שלך

ג' דברי אם אדם שמבין

מותק,תרגעי תדברי אם הוריך{אם הם לא גרושים או משהו כזה...}בפרטיות מוחלטת!...ותסכמי איתם דברים...ובת כמה את?{תמסרשי לי...}

אבל שוב, חסויה, אין לך אף אחת קרובה לדבר איתה? באמת?

אם את לא לומדת בפנימיה אז אולי כדאי לך, תכירי בנות חדשות ולחופשות תסעי לחברות...

לא היה לי חברות גם שם.

זה יכול להיות פיתרון נהדר.

אבל אם את עושה את זה- את צריכה לבוא בראש טוב ופתוח. אחרת- עוד פעם לא יהיו לך חברות וזה יחזור על עצמו.

חיפשתי. וההורים שלי לא מסכימים לממן לי את היציאה לחו"ל למרות שיש אפשרות. אני חשבתי אולי לנסות לממן בעצמי אפילו שאני לא יודעת איך. אני רוצה לעזוב את המקום הזה! עם אישור או בלי שלהם.

ווידאת שיש לך איפה לישון ומסגרת להיות בה? סתם להסתובב בחו"ל זה ממש לא טוב. את צריכה קהילה להיות בתוכה.
ועוד משהו, ההורים לא מסכימים רק למימון? או שלא מסכימים גם לרעיון?...
ועוד משהו, סליחה שאני שואל: "ההורים"; גם לאבא שלך יש דעה כאן?

שאני אבוא אליו. הוא לא רוצה נטל אחריות כלפי. אין לי בכלל איפה להיות ואני צריכה לדאוג לזה אבל זה כבר הרבה יותר עדיף ממה שאני נמצאת עכשיו.

אבל לדעתי זה חשוב גם שיתפרסם כאן - אחרי כל ה"המלצות" שהיא קיבלה. ערכתי קצת שיהיה רלוונטי.


לדעתי זה לא מומלץ בכלל בשלב זה לעזוב את הבית. ואני אסביר לך למה:

כאשר יש למישהו כאב בטן והוא נוסע למקום אחר - הכאב בטן עובר יחד איתו.

לבני ישראל היה רע מאוד במצרים, זה היה רע להם בגלל המצרים, אבל כשבני ישראל יצאו ממצרים הם עדיין לא היו חופשיים - הם לקחו איתם את הצרות שלהם. הם ראו שהנה - פרעה שגילם עבורם את שיא הרוע בא אחריהם למדבר - ואז הם פנו וזעקו אל ה' - ולא רק זה: הם הבינו שהגיע הזמן לעשות איזה "סוויצ'" בתוך-תוכם.

אני חושב שהדבר הכי נכון כרגע הוא להשאר בבית. כאשר יש קשיים לעשות כמו שעושים כשבא גל בים: מורידים את הראש, מחכים שהוא יעבור ומרימים שוב.

ועוד דבר חשוב: אם תסתכלי אחורה על מהלך החיים שלך בודאי תזכרי בכל מיני מקרים שהיה לך זוועה, רע איום ונורא - אבל כאשר מסתכלים על זה לאחר זמן רואים שזה לא היה כזה גרוע כמו שחשבת אני מבטיח לך שכאשר תסתכלי בעוד תקופה מסוימת על התקופה הנכחית בה את נמצאת תוכלי לחייך ולשמוח שזה עבר ככה.

ההמלצה הכי טובה לדעתי היא שלא תמשיכי כרגע לבחוש בזה (אפילו תתנקי יום-יומיים מהניק של ה"חסויה") ותנסי עד כמה שאפשר "למשוך" הלאה. יהיו רגעים קשים, אני יודע - תשתדלי לצמצם אותם למינמום ולהתעלם מהם. תעשי דברים שנעים לך לעשות ושאת אוהבת: תטיילי, תתפללי, תנגני, תרקדי - לא יודע מה עושה לך כיף, ובבית תשדרי ש"אצלך הכל בסדר", זה גם יוציא את האוויר מהמפרשים לאחים שמנסים לעצבן.

בהצלחה רבה ועצומה!

נ.ב. והכי חשוב: באהבה. את מלאה אהבה - תפעילי אותה, תשדרי אותה סביבך.

אתה כנראה מכונה כך בגלל השיר הזה,נכון ?
(כמו שאמרת,אנחנו מלאים אהבה,הלואי שנדע איך להפעיל אותה)


מישהו הולך תמיד איתי

ביצוע: עופרה חזה
מילים: רמי קידר
לחן: אפי נצר



היו ימים חמים ימי בצורת
פני יבשו כסדק אדמה
שדי קמל ולא נותר לקצור את
שאלתי, לחשתי, בשביל מה?

החורף שוב היכה בי קור כחרב
והמבט כה סגרירי בשתי עיני
ומסדקי קירות ניבט העצב
שאלתי, לחשתי, עד מתי?

אך לעת ערב
עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת
אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי.

אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האומנם ואם כדאי

את תפילתי אשא כך הלאה הלאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוני
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני

מה שאת מספרת גורם לי לחלחלה,ולא בגלל מה שאח שלך עושה לך,אלא בגלל שמדבר כזה פצפון את רוצה להתאבד.את לא מגזימה?

את יודעת כמה פעמים חטפתי מכות מכל בני המשפחה,בכזאת צורה שהיו מגדירים את זה 'התעללות' ובכל זאת לא התאבדתי,אז אם אני יכולתי להתגבר,גם את יכולה....
חוץ מזה,די כבר עם כל הקיצוניות הזאת!!!

מן הסתם יש עוד דברים שמציקים לה ולא רק אח שלה.. ואני בטווחחה שהיא לא היחידה שרוצה להתאבד פה..

ממה שאני קורא מבין השורות - הבית וצורת ההתנהלות שלו מהווים לה בעיה לא פשוטה בכלל.

אז התאבדות זו הגזמה, אבל בכל זאת - לדעת שאין לך מקום שקט בעולם זה לא פשוט בכלל.

ממה שאני קורא מבין השורות - הבית וצורת ההתנהלות שלו מהווים לה בעיה לא פשוטה בכלל.

אז התאבדות זו הגזמה, אבל בכל זאת - לדעת שאין לך מקום שקט בעולם זה לא פשוט בכלל.

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן