בחסדי אבאלה הטוב
א'כמה פעמים במשך ימי חייך מצתאה את עצמך לבד?
לגמרי לבד? אולי בשעות הקטנות של הלילות כשמצתאה את עצמך בעולם שקט...
אולי בשמירה באיזה מוצב שכוח. ואז על מה חשבתה?
באתחלה יש להניח עלו בדעתך אנשים הקרובים לך וחייהם ואחר כך.?
אולי מחשבות עמוקות יותר על מהות חייך או אולי סתם שעמום עמוק...
רובם הגדול של בני האדם אינם אוהבים את מציאות הבדידות
וגם רחוקים ממנה באופן טבעי במשך היום נפגש האדם בדרך כלל עם שותפיו לעבודה
עם בני משפחתו או עם מכרים גם הנשים ברחוב יוצרים מעין מצב"חברתי"
את שעותיו הפנויות ממלאים בדרך כלל עיתונים רדיו וכו' וגם מתוכם מקיפים
אותו אותו מילים צלילים ותמונות המתארים את המתרחש בחייהם של בני אדם אחרים...
למרבה הפלא גם כשהוא נסגר בחדרו או יוצא לטיל בחיק הטבע לרוב יוצאת יחד איתו ה"אינפוזיה" של חברת אנשים אחרים מוסיקה ספר וכו'
ב'נמצא אם כן שאדם נמלט מפני דבר מה מדוע? משום שאדם אינו רוצה לחוש ריק
בהיותו לבד מנותק מגירוים חיצונים אינספיים יכול האדם לגלות אמיתות רבות על עצמו חלקן מפחידות
וחלקן מלאות יופי אך כולן אינן ידועות במסלול המירוץ הרגילים של חייו
ודווקא אמיתות אלו הן שיוכלו להובילו אל האושר
כי האושר שמבקש האדם אינו המיתי אלא אם כן הוא נובע מתוכו
"אושר" התלוי בארוחה טובה או בבילוי חיצוני אחר נעלם כאשר מסתלק הגורם החיצוני
בתוך האדם פימה אין אושר מדומה נובע כלל אולם אותו אדם אשר אושרו נובע מערכים
אמיתיים ואמונה הנובעים תמיד כמעין מתוכו אינו זקוק לגחרויים מבחוץ
הוא מסוגל להתמיד באושרו ואף להקרינו החוצה גם בשעת צרה או חסרון כי אושרו
תמיד עמו ולזאת יקרא אושר אמיתי
ג' אנשים אשר נפשם הייתה צמאה אל אושר כזה בלתי תלוי
בדבר הבינו כי אין למצאו במקום ישוב בני אדם ועל כן יצאו אל המדבריות והיערות להתבודד שם
עם נפשם ולנסות לבנות שם את שלמותם כך עשו אבות עם ישאל אברהם יצחק ויעקוב
ומשום כך העדיפו להיות רועי צאן כך גם עשה משה רבנו במדבריות מדיין כך נהגו דוד המלך אליהו הנביא
וכול הנביאים אחריהם כך גם עשה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי במערה בפקיעין
כך עשה האר"י ז"ל בישבו במשך שנים על שפת הנילוס ונכדו שהלך
בדרכיו רבי נ נח נחמ נחמן מברסלב שיערות העד הירוקים של אוקראינה ספגו את תפילותהם
עבור אדם מן הישוב עלול עלול רעיון ההתנתקון במשך זמן מה מחיי היום יום ומן ההמון הממלא אותם להישמע
דבר הרחוק מן הדעת והתפיסה אולי דרך ליחידי סגולה בלבד
אכן היהדות אינה מטיפה כלל להתנרות מן העולם להפך כל חוקיה מתכוונים את האדם
אל חיים חברתיים ערים אולם כפי שאומר שלמה המלך בספר קהלת "את לחבוק ואת לרחוק מחבק" כשם
שהאדם זקוק באמת לחברה הוא זקוק באותה מידה לפחות לזמן אשר בו יתייחד עם עצמו יבחן
את דריכו יחוש את פנימיותו ויצבור "לק רוחני" לכניסה מחודשת ומבוגרת יותר לתוך שאון החיים
על רעיון זה מדובר רבות בחסידות ברסלב והוא מכונה :
ד' מצא לך זמן בכל יום כותב רבי נחמן מברסלב עדיף
בשעות הקטנות של הלילה וצא אל היער והשדה או הסגר לבדך בחדר
שם תפגוש את ה"לבד" שם תוכל להזין אולי לראשונה להמיית רוח או לקול ציפור להתבונן בזרימה
המופלאה של נטבע ושלך עצמך בתוכו להבחין בקצרים בחייך ולבקש דרכים להחזיר גם את עצמך לזרימה לקשר ההרמוני האמיתי עם העולם ובראו
ה' במפגשים הראשונים עם הלבד באות ומצליפות באדם דחושות
חדשות רבות הוא עששששששוי לחוש קטן מול כוחות ויופי הסובבים אותו וממלאים את היקום
להרגיש תחושת חסרון עמומה געגועים לדבר מה נעלם סדקים מתגלים בתמונות העולם ה"ברורה" שלו ומתוכם נובעים סימני שאלה לגבי משמעות חייו ותכליתם למה אני חי? אמשך בעמוד אחר