כבר הרבה זמן אני חושב לעצמי:
מה מפריע לי כ"כ בכל ההודעות של האנשים שאומרים לא לעלות עכשיו וכו'? הרי הם אנשים אידיאליסטים שאיכפת להם מהארץ.
אני אישית לא הייתי ברבע מהדברים למען א"י שהם היו בהם.
למה זה כ"כ מפריע לי?
בגלל שהם חושבים אחרת ממני? הרי יש הרבה אנשים שחושבים אחרת ממני, ואני ממש נהנה לשמוע אותם. אני אוהב את הויכוחים האלה. הם בסופו של דבר רק מעשירים אותך.
ועכשיו נפל לי האסימון:
אני לא רוצה להוציא לעז על אנשים, אבל נראה לי (ותתקנו אותי אם אני טועה, אני אשמח לטעות הפעם) שאנשים פה פשוט שונאים את מי שלא חושב כמוהם. דוגמא פשוטה- מועצת יש"ע.
הדרך של מועצת יש"ע שונה מהדרך שלהם, אז אני שונא אותם. אני אחפש כל דבר כדי "להכפיש את שמם" (איך אני לא סובל את המילים הגבוהות האלה).
לא משנה שזה אנשים משכמם ומעלה שעשו המון למען העם בכלל וההתיישבות בפרט, הם חושבים אחרת ממני ופועלים ככה- אני שונא אותם.
אתם חושבים שזה שווה את זה? שכל המאבק על א"י שווה את השנאה שנוצרת פה?
בית ראשון חרב על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. בבית שני הספיקה רק שנאת חינם. חז"ל אמרו על זה (לא המצאה שלי) ששנאת חינם שווה כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.
אתם קולטים מה זה?
אם היו אומרים לכם לאנוס מישהי כדי להציל את א"י, הייתם עושים את זה? וזה דבר שחמור יותר אפילו מזה. זה שקול כנגד פי שלוש מזה (בממוצע).
אני כותב את כל זה מכאב. זה כואב לי.
אני רואה את הציבור שלנו מתפלג ומתפלג תוך כדי שאנחנו מדברים על אידיאלים גדולים כמו א"י או אפילו קירוב לבבות עם חילונים.
די!!! אני לא מסוגל עם זה יותר!
בעז"ה אם אני אוכל אני אהיה בעלייה הזאת לחומש, אבל גם אם אני לא אוכל- הייתי רוצה לדעת שבן-אדם אחד פחות שונא יהודי.
"יהודי לא שונא יהודי" יותר חשוב מ"יהודי לא מגרש יהודי".
אני אשמח אם תגידו לי שטעיתי ואף אחד פה לא שונא.
בצלב"א,
ישי.