זוכרים את הסקר שרציתי להוכיח משו? אז הנה המסקנות (הצפויות)...

זה ארוך, אז קחו אויר...

הפגנת הסטודנטים - הרבה מאוד אדישות או חוסר ידיעה, מעט מאוד שנאה...

חרדים - עדיין, כמות לא מבוטלת של אדישים, הפעם פחות, גם מעט מאוד (אם כי יותר) שנאה.

עמונה- אף אחד לא אדיש, המון שנאה (כמעט כולם) לשוטרים, המון תמיכה בפורעי החוק.

מסקנותיי - קודם ד"ת, ואח"כ המסקנות על פיו.

שמעון ולוי, שניהם זוג אחים, אחרי מעשה שכם בן חמור ודינה, ששניהם מבצעים טבח ביושבי שכם, כשיעקב שואל אותם איך הם עושים דבר כזה הם עונים תשובה ששניהם עונים, "הכפרוצה יעשה את אחותנו?!", לכאורה אותה תשובה, אבל יש הבדל, הבדל קטן אבל גדול, ההבדל הוא בדגש.

הדגש אצל אחד מהם הוא על "הכפרוצה?!" כלומר, הייתכן שתהיה פריצות?

אצל השני הדגש הוא על מילה אחרת, "אחותנו", כלומר, לא אכפת לי שתהיה פריצות, שיהיה מה שיהיה, העיקר שלא יהיה באחותי, מין אגואיזם כזה...

יעקב, לא יודע למה כל אחד התכוון, ולכן בברכות הוא אומר להם אותו דבר, "אפיצכם", כלומר, את הכח, הקנאות, שבכם, אפיץ בכל השבטים, אותו מצב בין שני השבטים.

משה לעומת זאת, חי הרבה שנים מאוחר יותר, והוא מבין לאיפה הדגש הולך, איך? הוא רואה.

ללוי יש מצב שבו הוא נבחן, האם חשוב לו מאחיו כשיש חילול ה'? המבחן הוא חטא העגל, משה אומר להם - "הרגו איש באחיו, בשכנו, בשארו הקרוב אליו", ולוי מבצעים את זה, כלומר, הדגש לא היה על "אחותנו", עובדה שהם מוכנים להרוג את אחיהם בשביל קידוש ה'.

שמעון לעומת זאת מראה אחרת, שמעון מוכיח בדיוק להפך, הוא לא מוכיח שלא חשוב לו "אחותנו" אלא שלא חשוב לו "הכפרוצה", איך - במעשה זמרי! הוא מוכיח שלא אכפת לו שיש פריצות! נשיא שבט שמעון חוטא!.

משה בברכותיו מדלג על שמעון, המפרשים אומרים שזה בגלל מעשה זמרי, הפירוש שנראה לי הוא שמעשה זמרי מוכיח שלא אכפת לו מ"כפרוצה", לעומת זאת, מה מברך משה את לוי? "וללוי אמר - ... האומר -----לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך----- כלומר - לוי מוכן להתעלם מכל קרבת משפחה כדי לשמור אמרות ה'!

ולענייננו - נראה לי שאנחנו די במצב "שמעון", כלומר, לא אכפת לנו שיהיה חילול שבת, שיהיה העלאת מחירים לעניים (ואני לא נכנס לאם זה מוצדק או לא, אם היה כעס על הסטודנטים זה היה מובן, אבל היה אדישות, כלומר לא משנה איזה צד צודק, לי לא אכפת מזה) העיקר שלא יהיה פינוי, למה? אז זהו, שהגרסא הרישמית אוהבת ללעוס הרבה קלישאות על א"י, אבל דעתי היא הרבה יותר חריפה.

 למה? כי לא היה באמת אכפת לנו מא"י, עובדה שאנחנו זורקים לכלוכים ברחוב (וראיתי חבר'ה, לדעתי הם אולי לא הרוב אבל סימפטום) ושאנחנו לא באמת מעריכים מנקי רחובות, אז ממה כן אכפת לנו? אכפת לנו שהיה כאן סתירת לחי לציבור הדתי לאומי, אכפת לנו כי לכל אחד כאן כמעט יש קרוב משפחה בגוש קטיף, או כי ככל אחד מאיתנו שגר בהתנחלות (לדעתי זה לא בא מאידיאלים של א"י, זה בא כי זה נוח לאיכות חיים ולחינוך הילדים [שזה לא בהכרח שלילי]) יודע שהוא הבא בתור, בכנות - כמה מאיתנו היו הולכים להלחם על פינוי בית ברמת אביב?, עובדה, כחצי שנה לפני הגירוש היה בנייה בלתי חוקית בחופי ים באזור אילת, למה לא היה אף דת"ל במאבק שלהם למניעת הריסת הבתים? מה ההבדל בין הרס 9 בתים בעמונה להרס 5 בתים בחוף הים באילת? למה אני שם כסף שרוב האנשים פה בכלל לא שמעו על הסיפור הזה (וגם אני שמעתי עליו רק במקרה)?

נ.ב. "לא שמעתי" היא התגובה שהכי מתאים לאנשים כאן להכניס, התשובה הפשוטה היא שבהרבה זמן האחרון (חוץ מהחודש וחצי האחרון שזה הפסיק) לא שמעתי חדשות כמעט בכלל (חוץ מלפעמים בטרמפים) וכמוני עוד רבים עד היום, ובכל זאת רצנו כצבאות או כאיילות השדה לעמונה? אולי פשוט כי זה דבר "חשוב" שמדברים עליו, והשני דבר "שולי", בדיוק מהבסיבות שהזכרתי

הערה חשובה: הקטע לא בא להכנס בכל אחד אישית, יש אנשים ככה ויש ככה, הקטע מופנה כלפי הציבור הדת"ל, החרד"ל וכל מה שקשור איכשהו (בקיצור, לחבר'ה כאן)

בואו נחיה אותו

למה לדעתכם האם בחזית ולא האב?

גיטי קליינרמן: "מוישי הוא כבר הבן של עם ישראל" | ערוץ ７

גם עם הדר גולדין זה הרבה כך,

וגם עם שלושת הנערים הי"ד

זה חדש יחסית

עם נחשון וקסמן הי"ד זה היה האב בחזית

(למה זה גורם לי לחשוב שאני שוביניסטית?)

מרתק: כולם אומרים "שנמאס מהמצב"? למה זה קורה?

כולם מדברים על "המצב" ועל זה "שנמאס".
אבל מה אנחנו מרגישים באוויר ולמה?

פודקאסט חדש, מרתק וויחודי ששווה להאזין לו.
והפעם על: "תנועת הבעד"

כל הפרטים, להאזנה>>

קניון, מה הוא עושה לנו בלב?
פודקאסט חדש:"קניונים ורגשות".
להאזנה>>