דבר ראשון- מבינה כ"כ כ"כ כ"כ -את בטח לא מאמינה לי אבל אני כ"כ כ"כ מבינה ומזדהה.
אז קודם כל קבלי חיבוק עעעננננק!!!!!
דבר שני, הרבה פעמים אנחנו כועסים, עצובים, מתוסכלים, אז אנחנו מנפחים. לא להיבהל!!אני לא אומרת שאת מנפחת את המקרה, אלא אני אומרת שאנחנו הרבה פעמים מנפחים את התחושות. אנחנו מרגישים כעס על משהוא, תסכול - אנחנו כ"כ לא מבינים איך הוא יכול לעשות לי את זה, ובמקום שזה ישאר בתחושות האלו, אנחנו מגיעים ל- "הוא שונא אותי, הוא סתם עושה כי הוא חיי'ב".ואנחנו הרבה פעמים מפספסים חשיבה כזו-" נכון, הוא לא בסדר, במצב הזה אני לא נשארת, חיי'ב טיפול דחוף". אני בטוחה שאת לא רוצה לגור בבית אחר, גם לי היו תקופות שהרגשתי שלא רוצה להיות עכשיו כאן, אבל ברגע שבא הזדמנות לצאת לכמה ימים מהבית , התחושה היא אחרת. גם אם לא תמיד. אם עכשיו , עכשיו עכשיו, אומרת לך משפחה שאת יכולה לבוא, אבל תוך חצי שעה את אצלם. את ל-א תעשי את זה!! משפחה זו משפחה. ילדים שהוצאו מהבית, ביגלל משפחה מתעללת, חזרו תוך זמן מה. כי-
משפחה זו משפחה!!
עכשיו , לא שאני חושבת שזה נכון שהם חזרו , אבל את לא סיפרת שאת במצב של התעללות ב"ה. כי אז היינו עונים לך אחרת.
בהצלחה.
אני מממש אשמח לתגובה ממך!!!!!!
