שלום לכולם, שבוע טוב וחודש טוב.
שמי לירן, סטודנט חילוני מבר אילן, בן 23, תושב ראשון לציון. במהלך השנה וחצי האחרונה, מאז אירועי עמונה, הייתי במעין סוג של צו פיוס פרטי שלי, במהלכו הגעתי אל עמונה, עופרה, עלי, בת עין, קרית ארבע, חברון, שדמות מחולה, חומש ואלון מורה, מתוך כוונה לראות את המקומות, להיפגש עם האנשים, להקשיב להם ולגרום להם גם להקשיב לי. אני הגעתי אל המקומות האלו משתי סיבות עיקריות:
1. כשמאלן שהצביע מר"צ ותמך בהתנתקות, הפגין בעדה והשתתף בה בפועל, הרגשתי חוסר נוחות עם העובדה שאני לא הולך ומתעמת ישירות עם המפעל הזה, שנקרא התנחלות. יותר קל לשבת בבית בראשל"צ ולטעון טענות נגד ההתנחלויות, הרבה יותר קשה לבוא לשם ולהתעמת עם זה ישירות. היה לי חשוב מאוד לבוא ולפגוש את האנשים שאני והאידיאולוגיה שלי עומדים להרוס להם חיים שלמים, גם אם הדבר נעשה, לדעתי ובזמנו, למען מטרה טובה.
2. חשתי שלא שומעים מספיק את הצד שלי. חשתי שהמדינה נמצאת על סף פירוק מוחלט, מלחמת אחים, ושאין לי את הפריבילגיה לעמוד מהצד ולשתוק. היה לי חשוב לבוא ולגרום לאנשים להבין שאין לי, וללא מעט אנשי שמאל אחרים, שום דבר אישי נגד המתנחלים וששום דבר שאנו עושים לא נעשה מתוך איזושהי שנאה כלפי מישהו. אף אחד מהמתנחלים לא עשה לי שום דבר רע ואני לא מחפש לעשות לאף אחד מהמתנחלים, שמאז ומתמיד הייתה לי הערכה רבה כלפיהם, רע.
בתום שנה וחצי של מסע ברחבי יהודה ושומרון ומפגש עם אנשים מרתקים, חלקם חברים מאוד טובים שלי, שהשפיעו על חיי ומהלכם יותר ממה שהייתי יכול לדמיין אי פעם, החלטתי לשתף אתכם בחלק מהתובנות השליליות שיש לי עליכם בתום שנה וחצי, לא מתוך כוונה להפנות אצבע מאשימה כלפי מישהו אלא מתוך כוונה למתוח ביקורת בונה, ואולי לתת לכם אפשרות להבין איך לפעמים דברים נראים מהצד השני.
אין לי, לא הייתה לי ולא תהיה לי שום כוונה להתנצל על היותי תושב גוש דן. שמתי לב שללא מעט מכם יש סלידה, חלקית או מוחלטת מהמקום הזה, מהבועה. רובכם חושבים שאנו אנשים חסרי ערכים ושלא מעניין אותנו שום דבר פרט לריבוע הקטן שלנו, שאנו אדישים לכל מה שלא נוגע לנו ישירות. אם אתם כבר פוגשים גוש דני כמוני, אתם דואגים באופן די מיידי לציין שאני יחיד ומיוחד ושאני ממש לא מייצג אף אחד. אני היוצא מהכלל שמאשר את הכלל.
בלילה הראשון שלי באזור יו"ש, כשהייתי בעפרה, ניגש אליי חבר של חבר שלי ושאל אותי מאיפה אני מגיע. כשעניתי לו שהגעתי מראשל"צ הוא הסתכם עליי ואמר בנימה הכי מזלזלת שניתן להעלות על הדעת: "או, ראשון לציון, עיר הקודש..." והלך. מישהו מכם בכלל יודע מי אני, מה אני? למישהו מכם היה נעים אם הוא היה מגיע אל הבית שלי, וכשהייתי שומע שהוא מאיזו התנחלות הייתי פונה אליו בנימה כזו מזלזלת והולך? שלא לדבר על דברים ששמעתי במקומות אחרים, שם טענו באופן המפורש ביותר שאין לנו ערכים לשום דבר, שאנו לא מתגייסים לצבא ובטח ובטח שלא ליחידות קרביות, שאנו לא מפגינים סולידריות עם אף אחד, ובהקשר הנוכחי יותר עם תושבי שדרות ועוטף עזה, קוראים לנו "יושבי בתי קפה" מתוך מחשבה כ"כ אינפנטילית שזה מה שאנחנו עושים כל יום, כל היום. מתלוננים על כך שבמלחמה האחרונה, כשנחתו טילים על הצפון, הדיסקוטקים אצלנו המשיכו לעבוד כרגיל. בגדול, בכל התנחלות שהגעתי אליה, נתנו לי תמיד את התחושה, מי באופן מפורש יותר ומי באופן מרומז, שאני בא מאזור שמהווה את הסרטן של המדינה, ושאני היוצא מהכלל שמאשר את הכלל. כמה גוש דנים אתם מכירים כדי לקבוע דבר כזה?
אני האחרון בעולם שיגיד שאין בתוך גוש דן בעיה רצינית ביותר. אני חי את הבעיה הזו יום יום, שעה שעה. אבל מפה ועד לתת תחושה כזו, ועוד דווקא לאחד האנשים שכן אוזרים אומץ ומגיעים אל יו"ש, קיים מרחק רציני.
יש לנו ערכים. יכול מאוד להיות שאלו ערכים שלא תסכימו אליהם כלל וכלל, ייתכן מאוד שאלו ערכים שאני לא אסכים אליהם, אבל יש לנו ערכים ויש לכם עם מי לקיים דיון. במקום לנסות לבדוק את התמונה הגדולה, תנסו לבדוק את המרכיבים שלה, ותראו שיש בגוש דן לא מעט אנשים ערכיים ולא מעט ערכים שנלחמים עליהם. אני מאמין שאם תסתכלו מאוד מקרוב, תוכלו לראות שנלחמים על ערכים שגם אתם יכולים להסכים להם. אולי אין לנו את הלהט האידיאולוגי שיש לכם, אבל יש לנו ערכים!!! במלחמה האחרונה פתחו תושבי גוש דן את בתיהם לתושבי הצפון, בין אם הכירו אותם ובין אם לא, לתקופה ארוכה, ותמכו בהם בכל רמה אפשרית. הדיסקוטקים המשיכו לעבוד, נכון - מתוך הזדהות עם תושבי הצפון ובעלי הדיסקוטקים שם, שלא היו יכולים לתפעל את עסקיהם כרגיל, ותוך כדי שיתוף פעולה מלא איתם. אפשר להתווכח האם היה צריך להמשיך לתפעל את המועדונים (מבחינתי האישית אפשר גם בזמנים שקטים לא לתפעל אותם), אבל אי אפשר לקחת מאנשים את המחשבה שהם עשו את הטוב ביותר עבור תושבי הצפון ואת העובדה כי היה אכפת להם.
לגבי "יושבי בתי הקפה" - אין ספק שיש אנשים כאלו, אבל יש גם לא מעט אחרים שלא, והראייה של כולנו ככזו עושה ללא מעט אנשים עוול. אני אישית הייתי בבית קפה בפעם האחרו נה לפני כמעט שנה, ואני חושב שבזה אמרתי הכל.
לגבי האדישות למצב של שדרות והסביבה - נכון, אנחנו לא עושים מספיק, אם בכלל. כל טענה שתושב שדרות יטען בפניי תהיה נכונה, אמיתית לחלוטין ולא תהיה לי שום יכולת לסתור אותה. יש צורך לצאת מהאדישות כלפי מצבם ולעזור להם כמיטב יכולתנו. יחד עם זאת ובאותה נשימה אני אזכיר לכם שלפני 16 שנים נחתו על גוש דן טילים. נכון שהמצב בשדרות חמור פי כמה וכמה, ובכל זאת... מישהו גילה אז איזושהי סימפטיה למצב שלנו, כולל תושבי שדרות? מישהו משדרות, מהסביבה או מיו"ש התקשר והציע למשפחה שלי לבוא עד יעבור זעם? מישהו דאג לנו ולטראומות שלנו? הפוסל - במומו פוסל!
לגבי ההתנתקות - אני מודה שלא היה במהלך הזה שום היגיון ואני מודה שאין שום דבר טוב שאני יכול להגיד שבשבילו הדבר הזה היה שווה. צר לי על הרס אחת הקהילות המפוארות במדינה למען כלום. אני לא מתחרט, ולו לרגע אחד, שהלכתי והפגנתי בעד ההתנתקות. לפחות הייתה לי עמדה והבעתי אותה, לפחות לא הייתי אדיש ונתתי לדבר הזה לחלוף אל פניי, וזה יותר ממה שאני יכול להגיד על רוב העם. יותר מזה, תושבים מיו"ש וגם מגוש קטיף עצמו אמרו לי שאני צריך להרגיש גאה בעצמי על כך שהלכתי והפגנתי, ואני אכן מרגיש כך.
לסיכום הודעה ארוכה זו, באמת שאין לי כוונה להאשים אף אחד. אני בסה"כ רוצה שתפתחו לרגע את העיניים ותפסיקו להסתכל עלינו כאילו אנחנו האויב. ובטח ובטח שתושבי יהודה ושומרון הם האחרונים שיכולים לשפוט מישהו על סמך איזור מגוריו.
>- ולפסול? למה כל התקרבות לא משנה מצד מי תמיד תיפול בדחיה? ממה אתם פוחדים??