בזמן האחרון אני חש כי ישנם בפורום מחלוקות ומריבות שונות, חלקם לשם שמים, ויתכן שחלקם לא, עכ"פ אין בכוחי להכריע בזה. ודאי שאיני מאשים איש, ויתכן שגם אני חטאתי בזה. רק באתי לומר, שכדאי מאד מאד להתרחק מכל מחלוקת בינינו לבין עצמנו. יש לנו מספיק שונאים מחוץ ומבית, כך שאין שום סיבה שאנו בתוך עצמנו נריב האחד עם השני. לאור האמור, הבאתי כאן לקט משיעור שנשא מרן הרב מרדכי אליהו שליט"א לפרשת קרח תשס"ב - והדברים מתאימים גם לעכשיו,ואפילו מאד. חזקו ואמצו ושבת שלם לכולם!.
להמנע מכל מחלוקת בימים אלו
פרשתנו עוסקת במחלוקת הנוראה שפתח קרח כנגד משה ואהרן, ונסחפו לצידו מאתים וחמשים ראשי סנהדראות. מחלוקת זו היתה כל כך נוראה, והמשנה כינתה אותה 'שאינה לשם שמים' (אבות ה' מי"ז), כיון שהיא השאירה רושם והשפעה של מחלוקת לדורות. יש להזהר בשבוע זה במיוחד, להמנע מכל מחלוקת שהיא, לפי שיש בשבוע זה 'סגולה' להסחף למחלוקת, וכבר לימדה אותנו התורה לקח חשוב מהו סופם של בעלי מחלוקת.
(הערה שלי - יהודי מא"י: אני אישית יודע על מחלוקת שהיתה בשבוע הזה עצמו, ושגרמה לכל מיני קלקולים, כך שבאמת אין זו סתם 'אזהרה' אלא זה ממש כך, ובימים אלו יש להזהר בזה במיוחד).
פרשה זו יפה נדרשת
רש"י על הפסוק 'ויקח קרח' כותב, וז"ל: (במדבר ט"ז, א) "ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". וכוונתו לדברים שמביא מדרש תנחומא אודות התוצאות ההרסניות של הקנאה והתחרות לבעלי המחלוקת בפרט, ולעם ישראל בכלל, וזה מעט מלשונו (קרח סי' ו'): "בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שנאמר 'ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש'. אמר ר' ברכיה: כמה קשה המחלוקת שבי"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, ובי"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב 'ונשיהם ובניהם וטפם' , וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה לכך נאמר ויקח קרח", עיי"ש באריכות.
מוסר בגנות המחלוקת כל השנה
רבי יעקב מאיר שכטר ע"ה היה מלמד דקדוק בישיבת 'פורת יוסף', והיה רגיל לומר שבני אשכנז נהגו לומר על כל דבר שנופל על הרצפה, שזה הלך לקרח שנקבע מחוזו במעמקי האדמה. והוא סיפר שהיה רב אחד בקי גדול בפרשת קורח ובכל עניין המחלוקת, התגלגלותה ולקחיה, והיה דורש בעניין זה גם בשאר ימות השנה כדי להזהיר את העם עד כמה צריך להתרחק ממחלוקת. וכיצד היה מגיע לעניין זה? הוא היה לוקח מטפחת, וכשהיה עולה לדרוש מפילה על הרצפה, ואז היו אומרים הציבור 'זה הלך לקורח', ומיד הדרשן היה אומר כיון שהזכירו את קורח, נזכיר בעניינו כמה דברים. וכך הפך אותו רב את מחלוקת קרח ומוסריה לעניינא דיומא כל השנה כולה. וזהו שהתכוון רש"י "יפה פרשה זו נדרשת", שלא יהיה כקרח וכעדתו, וחובה עלינו להתרחק מכל מחלוקת. ואמנם אומרים שבני קרח לא מתו, אבל יש גם 'בני בנים' לקרח, אלו בעלי המחלוקת שעדיין לא נכחדו מן העולם, ומהם צריכים להתרחק מאוד. וחז"ל אומרים שבני קרח ממש חזרו בתשובה, וע"כ היה להם מקום לעמוד עליו בעת שפתחה האדמה את פיה.