אני משערת שרוב החברה ישנים, ולכן לא מגיבים.
‏
(או שלא בא להם להגיב)

למה לא?

הלואי שזה לא יחזור ליהיות שובב!!

בבוקר אבא שלי התקשר מהעבודה ואמר שהוא שמע שחטפו חיילים ואז אחרי כמה דקות שמענו יריות די רחוק ולא כזה נלחצנו...
ואז בסביבות שתיים בצהריים שמענו קטיושות ובחמש הודיעו להכנס למקלטים...
בינתיים אמא שלי חזרה מהעבודה והחליטה לקחת אותנו לכרמיאל עד שזה יעבור כי חשבנו שזה כמה שעות והגמר..
ואז חזרנו בעשר בלילה ובאותו רגע הודיעו שוב להכנס למקלטים אז לקחנו מזרונים ורצנו יחד עם הבנות שרות שגרות לידנו למקלט הגדול(שמשמש כסניף..) כי המקלט שלנו היה מזעזע שם היינו כל הלילה והיה מזה צחוקים... ובחמש בבוקר היה בום אדיר שהעיר אותנו והוא פגע לנו בעמוד חשמל ולו היה לנו אור במקלט אז עלינו למעלה וישבנו וספרנו כמה קטיושות פוגעות בהר מירון ואחרי כל נפילה נכנסנו למקלט(כאילו שזה יעזור...) בקיצור כך ישבנו בצחוקים עם כל הבנות שרות של כל האזור עד שהיה בום ממש קרוב ואז....
אני ממש חייבת לזוז עכשיו אז מי שקראה עד פה תודה... ואני המשיך לכתוב כשאחזור....

יכל להיות שאנשים קוראים ולא מגיבים או שלא קוראים אבל מה איכפת לך?

אחרי הבום הגדול החלטתי שזה לא הגיוני להשאר בבית במצב כזה וזה גם היה יום חמישי אז התקשרתי לדודה שלי שגרה בקדומים ואחותי הגדולה היתה אצלה(אחותי למדה בפנימיה והיא נסעה לעשות מועד ב' במתמטיקה שהיה ביום רביעי ואמרנו לה לא לחזור כרגע הביתה כי בלאגן פה אז היא הלכה אליה) והיא אמרה שנבוא אליה ולאן שאנחנו מגיעים נגיד לה והיא תבוא לקחת אותנו- בגלל שנסענו בלי ההורים שלי כי הם נשארו בגלל העבודה...(נסענו:אני,ועוד 3 אחיות שלי ואחי הקטן) אז בדקנו מתי יש לנו אוטובוס הכי קרוב וגילינו שזה בעוד רבע שעה,למזלנו היה לנו תיקים מוכנים כי ביום שלישי בלילה חזרנו משבוע בירושלים ולא היה לנו כח לפנות את התיקים...
בקיצור התארגנו וביקשנו ממישהו מהישוב שיקח אותנו לצומת מירון(אמא היתה בעבודה...) שם חיקנו בערך 30 דקות עד שהאוטובוס הגיע(הוא מתחיל בצפת...) כאשר מעלינו נופלים כל הזמן קטיושות ואני ואחותי מנסות לגונן על האחים הקטנים...
סוף סוף האוטובוס הגיע נסענו לנתניה ומשם נסענו לקדומים.
בעקרון יש המשך על איפה התגלגלנו במהלך כל החודש, אז תגידו אם זה מענין אתכם ואני אכתוב...

982 כבוד!! סתם, תמשיכי!

אחותי כרגע רוצה את המחשב אז אני אמשיך יותר מאוחר...

אנחנו היינו באמצע להכין עוגיות לשבת בר מצוה של אח שלי, ופאום- אזעקה. איך נבהלנו!!
אח"כ הרבש"ץ של היישוב אמר- כל התושבים להיכנס לחדרי ביטחון, ולחכות להוראות".. משהו כזה.

בהתחלה באמת חיכינו רבע שעה כמו בהוראות.
אבל מהר מאוד סבלנותי פקעה, וכשראיתי שאף טיל לא נופל על היישוב, ובמיוחד אחרי שחזרתי מהמרכז וחברות, אז פשוט שמתי על זה פס, והיו פכמים שלא ניכנסתי לחדר ביטחון.

זה היה סיוט!!
החדר שלי משמש גם לחדר ביטחון, אז 9 נפשות נדחקו בו בכל אזעקה.
אחים שלי הקטנים ישנו איתי. החדר היה נראה כמו מהפכה כל יום.

שלא תזכו לחוות זאת לעולם!!!! אבל בטח מה שאני עברתי זה כלום לעומת הערים שהופגזו=]

אני לפחות לא מסכנה ולא הייתי. זה פשוט היה מעצבן

סביב העשר שנים אחורה.