הגמרא אומרת, שמי שראה בחלום את פנחס, פלא נעשה לו. מי שחלם על פיל, פלאות נעשו לו. ומי שחלם על פילים, פלאי פלאות נעשו לו. מה הקשר בין החלום על פנחס לבין פלא? רש"י מסביר שנעשה לו פלא, כמו שנעשה לפנחס.
מה ההבדל בין מי שחלם על פנחס לבין מי שחלם על פיל? לכאורה פשוט מאוד: מי שראה את פנחס, רק פלא אחד. ומי שראה פיל, נעשו לו פלאות, לשון רבים. אבל למה בעצם??? הרי אם בגלל שלפנחס עצמו נעשה פלא, הרי מפורש בגמרא שנעשו לו ששה ניסים! ובמקומות אחרים כתוב אפילו שנעשו לו 12 ניסים! אז למה מי שרואה פנחס בחלום "מקבל" רק פלא אחד??...
ועוד שאלה קטנה, שהיא בעצם תעזור לנו להגיע לתשובה על השאלה הראשונה: למה "פלא" נעשה לו, למה לא נס? הרי בגמרא בסנהדרין (משם רש"י ציטט שלפנחס נעשה פלא) הלשון הוא ששה ניסים נעשו לו?
רגע, מה בעצם ההבדל בין נס לפלא? אולי בעצם אפשר להסביר כאן, שנס הכוונה לניסים מעל הטבע לגמרי, ופלא זה דבר "מפליא", אבל לפי הגדרים של הטבע, הוא לא שבר את הטבע. אולי מה שנעשה לפנחס לא שבר את הטבע, ולכן הוא רק פלא ולא נס?
אבל לא, אי אפשר להסביר ככה. כי חלק מהניסים שנעשו לו בהחלט שברו את הטבע לחלוטין. בביצוע הניסים השתתפו גם מלאכים ש"הגביהו את המשקוף" ו"השחיתו בעם" וכל מיני כאלה. אז שוב, למה אנחנו אומרים שהרואה פנחס בחלום נעשה לו "פלא" ולא - "נס"??
אז ההסבר הוא שבדיוק ההיפך: פלא הוא בעצם מעל נס. נס, זה דבר חד פעמי. זה אומר, שבדרך הרגיל היה צריך להיות כך וכך, אבל היה לנו נס וקרה הפוך מהרגיל. אבל פלא, הכוונה למצב כללי, שהטבע כבר לא נחשב. נמצאים בכזה מצב מעל הטבע שאפשר שיקרו עכשיו הרבה דברים מוזרים ולא טבעיים אבל זה לא שכל אחד הוא "נס" בפני עצמו, אלא שזה מצב כללי של "פלא". עכשיו אין טבע.
זה מה שהיה אצל פנחס. זה לא שהיו הרבה ניסים, וכל אחד כשלעצמו היה חידוש מחדש, אלא נוצר מצב שכל ההנהגה עם פנחס באותו הזמן היה מופלאת. בלי כללים של טבע בכלל. ולכן, אנחנו גם אומרים אצל פנחס רק פלא בלשון יחיד, ולא פלאות. כי הכל זה פלא אחד גדול (ומסתבר שזה יותר טוב מ"פלאות" לשון רבים, שקשור משום מה למי שרואה פילים...). וזה כבר ממש הפך להיות "העניין של פנחס", עד שמי שרואה אותו בחלום, זה אומר פשוט פלא!
אז זהו, עם התשובה לשאלה השניה, תירצנו גם את הראשונה.
אבל למה פנחס באמת זכה להנהגה כזו, לפלא כזה? בגלל שהוא התנהג ככה. הוא לא רק עשה מסירות נפש חד פעמית, "נס", אלא הוא היה במצב כללי שכבר לא אכפת לו מעצמו ומהעולם, הוא ראה רק את רצון ה' ואת הקנאות שלו אליו. כל כולו היה נתון לעניין. כך שלא כל פעולה של מסירות נפש שלו בהקשר הזה נחשבת ל"נס" בפני עצמו, אלא הכל מסירות נפש אחת גדולה, כללית. כמו שהסברנו קודם על "פלא".
גם השכר שהוא קיבל, זה כהונה, שהיא לא מתנה חד פעמית, לא רק לשבוע ואפילו לא לשנה. זה לכל החיים, לו ולבנים שלו ולבני הבנים שלו.
* * * *
בהשגחה פרטית, השבוע היה הגאולה של אדמו"ר הריי"ץ, ובשבת הזו הוא בירך הגומל.
הרבי הריי"ץ נאסר על מסירות נפש ברוסיה (מעניין, הרבי קורא לה "המדינה ההיא", והשתדל מאוד לא לקרוא לה בשמה...) בשביל הפצת היהדות. גם כאן, לא מדובר על מסירות נפש חד פעמית, וגם לא כמה "יחידות" של מסירות נפש. אלא הרבי היה בתנועה כללית שהוא לא התחשב בעולם, והלך בדרך כזו של מסירות נפש כללית, שעושים הכל הכל בשביל להפיץ את היהדות. המהות שלו היתה מסירות נפש. ולכן הוא מסר את הנפש גם בשביל דברים שאולי לפי הדין לא חייבים בכלל למסור את הנפש עליהם. אבל לא אכפת, הוא לא מתחיל להתפלפל בכל מקרה לגופו אם צריך למסור את הנפש או לא... פשוט ללכת למטרה, בלי להסתכל לצדדים.
כמו שהיה אצל פנחס, שגם במקרה שלו ע"פ דין לא היה חייב למסור את הנפש, ואם היה שואל בבי"ד היו אומרים לו שלא צריך (זה נקרא "הלכה ואין מורין כן). אבל הוא, לא היה לו זמן לחשוב בכלל. כל כולו בער בקנאת ה', ופשוט בדרך ממילא הוא רץ ועשה את מה שעשה.
הרבי הריי"ץ מסר את הנפש, לא רק ברוסיה. גם באמריקה, כשהרבי הריי"ץ הגיע לאמריקה וביקש לבנות ישיבות, וראשי הקהילות האמריקיים ניסו "להסביר" לו שבאמריקה זה אחרת... שאמריקה זה לא העיירות הקטנות והישנות של פולין... הרבי לא הקשיב. הרבי הכריז - "אמריקה אינה שונה". הקב"ה נמצא בכל מקום, וגם כאן יהיו ישיבות ותלמודי תורה.
והרבי הצליח אכן להוכיח שגם באמריקה זה אפשרי.
[יצא ארוך מידי? מצטער. אבל זה רעיון חשוב, וכל אחד יבין מזה בעצמו את ההוראה שיש בזה אלינו. השיחה לקוחה מחלק ל"ג].
