פרק א':
לפני שנים רבות בקהילה יהודית נידחת, היה רב חשוב ומפורסם בצדיקותו ובמסירותו לתורה ולקהילה, ושמו הרב בן-אש. לרב היתה חנות בשר, ממנה היה מתפרנס בכבוד. רבים-רבים היו באים לקנות בשר דווקא ממנו, בהיותם בטוחים שהבשר שהוא משווק להם, הינו בשר כשר למהדרין מן המהדרין, בלא שום פקפוקים. אמנם, לא פעם חשו היהודים בקהילה שלבשר יש טעם מוזר, היו שסיפרו שהטעם הוא טעם של בשר חזיר. אבל איש לא העלה בדעתו שהרב בן-אש מוכר בשר חזיר, ר"ל. אולי, חשבו לעצמם היהודים, אולי מרוב קדושתו של הרב, נכנס טעם מיוחד לבשר...
איש יהודי פשוט ועובד ה' בכל נפשו, היה בקהילה. משה שמו. שנים רבות היה קונה בשר אצל אותו הרב. ויהי היום, והנה התבקש משה על ידי חברו – משווק בשר ידוע – למכור לרב בשר עגל. משה מילא את השליחות ולתדהמתו גילה במחסן של הרב, חזירים נחורים תלויים בווים. רעד אחזו בכל גופו: הייתכן??? משום שלא רצה להאמין שהרב אכן מוכר בשר חזיר, החליט להצפין מארב ולבדוק מה קורה במחסן. ויהי בלילה, הציץ חרש מן החלון, וירא את הרב הנכבד אשר חשבו לצדיק נכנס בלאט, פורס נתחי בשר שמנים מן החזירים התלויים, מסדר את החתיכות בקופסאות ארוזות ומכין אותם למכירה של יום המחרת. את אותן הקופסאות ראה משה למחרת מונחות על דלפק הקונים בחנות. וירא, וישתומם, ותאחזהו רעדה, ויאמר לנפשו בחרדה: הלא שנים רבות אוכל אני בשר חזיר! ואף כל העיר כולה! מי היה מאמין? אך כיצד אוכל לספר זאת, הן לא יאמינו לי כלל, ישמיצו אותי שאני הוא המעורר מדנים ומבזה תלמידי חכמים, יגזרו דיני שאין לי חלק לעולם הבא ואין רפואה למכתי. מה אעשה???
פרק ב':
וילך משה לכמה רבנים גדולים, ויספר להם את אשר ראו עיניו. והנה, לתדהמתו, סיפרו לו כולם שאף הם יודעים זה מכבר כי הרב בן-אש מאכיל את ישראל קדושים בשר חזיר. אך אינם יכולים לצאת חוצץ ולומר זאת, בדיוק כמוהו, משום שהאמון שנותנת הקהילה ברב בן-אש הוא כה גדול, עד שבוודאי יעדיפו להאמין לרב בן-אש ולהחזיק את הרבנים האחרים כמוציאי דיבה. אמנם הזהרנו את שכינינו ומכרינו, סיפרו הרבנים למשה הנדהם, אבל יותר מזאת לא יכולנו לעשות.
משה לא נח ולא שקט. בעמל רב ובקושי נפשי עצום לחץ ודחק ותבע מחכמי הדור לבדוק את הנושא ולמסור לציבור פסק אשר יזהיר אותם מקנות בחנותו של הרב בן-אש ולהתרחק מחברתו.
אלא שלרב בן-אש היו קבוצת חברים נאמנים אשר שמרו לו אמונים. הם, בשמעם כי יושב בית דין כדי לגבות עדויות ולבדוק את נאמנותו של הרב בן-אש, החליטו כי הם לא ישתפו פעולה עם בית דין זה, אלא יערכו בדיקה בעצמם. הם לא הסכימו לבוא לבית הדין, לא הסכימו לשמוע את העדים שהעידו בבית הדין, לא הסכימו להיכנס למחסן של הרב כדי לבחון מה מחזיק הרב בתוך המחסן, אף שאמרו להם שאם יעשו זאת ייווכחו בעצמם בזדון הנורא. במקום זאת החליטו מקורבי הרב בן-אש – על דעת עצמם – לערוך בדיקה "מקיפה ויסודית" אשר תטהר את שמו של חברם: הם ניגשו לכמה רבנים מפורסמים ושאלו אותם האם מותר לאכול חזיר. כמו כן ניגשו גם לרב בן-אש ושאלו אותו את אותה שאלה. והנה דבר פלא: כולם אמרו שאסור לאכול חזיר. הגדיל לעשות הרב בן-אש, שאף הוסיף והטעים שגם שומן חזיר אסור ואף תבשיל שבושל בסיר שהתבשל בו חזיר. וימהרו הרבנים המקורבים ויפרסמו לציבור ולכל הקהילה, כי הם בדקו את הנושא ביסודיות רבה, והתברר להם מעל לכל צל של ספק שהרב בן-אש יודע היטב שאסור לאכול חזיר ואפילו מחמיר בזה חומרה רבה. ואשר על כן אין שום בעיה לקנות בחנותו. "והאמת והשלום אהבו", סיימו את מכתבם ותנוח נפשם. הן הצילו הם את כל הקהילה מלשון הרע וחטאת המחלוקת החמורה!
פרק ג:
בינתיים שלח רב גדול וקרא אף הוא לרב בן-אש. גם הוא שאל אותו ונענה, שהרב בן-אש אוסר לאכול חזיר ואף מחמיר בכל החומרות שבעניין. אמנם, הרב החליט לבדוק בעצמו. הוא שלח שליחים נאמנים לצפות במחסן של הרב בן-אש בלילה, והם חזרו מזועזעים לחלוטין וסיפרו את אשר ראו אף הם: שהרב בן-אש חותך חתיכות בשר מחזירים ומוכר אותם בבוקר לרבים. אחד הרבנים החליט לבדוק זאת בעצמו, ואף הוא חזר מזועזע אחר שראה בעיניו את המראה.
בראות בית הדין שהציבור הרחב נאמן לרב בן-אש ולא יוכל לקלוט ולקבל שרב זה רשע, ובראותם שאם יאמרו זאת לציבור הרי שרבים ילכו אחרי הרב בן-אש ולא יקנו בשר בשום חנות אחרת ואף לא יבואו לרבנים אחרים לשאול אותם שאלות בהלכה, החליטו לעשות את המעט שהם יכולים, ופרסמו לציבור שאסור לקנות בשר מחנותו של הרב בן-אש. הרבנים קיוו שהציבור החכם יבין מעצמו שמי שחשוד על מכירת בשר חזיר הרי שאסור לו לפסוק גם בכל דינים אחרים שבתורה. אך לא כן היה. לאחר שהתפרסמה מסקנת בית הדין בו ישבו גדולי מורי ההוראה, קמו שוב אותם רבנים מקורבים לרב בן-אש והכריזו בקול זעקה: אנו בדקנו בעצמנו ולנו התגלה, שהרב בן-אש יודע שאסור לאכול חזיר. אולי יש כאן מחלוקת בהלכה, שהוא מיקל בהלכות חזיר והם מחמירים יותר, אבל זו מחלוקת כדרכה של תורה.
רגע, ישאל הקורא התמים, הרי אותם רבנים טענו שהרב בן-אש הוא דווקא מחמיר, וכיצד הם טוענים כעת שיש לו שיטה מקילה?
ועוד – הרי כל מי ששואל את הרב בן-אש עצמו נענה גם עתה שהוא אוסר בשר חזיר בתכלית האיסור והוא מהמחמירים בתחום זה, וכיצד אם כן צצה ה"שיטה המקילה" החדשה?
ועוד – הלא אותם רבנים מקורבים לא בדקו במחסן של הרב ולא ראו את מה שראה משה ומה שראו שליחי בית הדין?
ועוד – הרי אותם רבנים לא שמעו אף אחד מהעדים אשר העידו שראו את החזיר במחסן ואף לא שמעו רבים מהקהילה אשר סיפרו שאכן חשו בבשר אשר אכלו במשך השנים טעם של בשר חזיר!
ועוד – הלא למחסן יש חלון וניתן להציץ דרכו ולראות את החזירים, ומדוע לא הציצו הרבנים הבודקים והחכמים, מדוע לא סיפרו לציבור, שהם אכן הציצו וראו בשר כשר חלק למהדרין ולא חזירים נחורים?
ועוד – הרי בעצם, ה"בדיקה" שערכו הרבנים המקורבים רק מריעה יותר את חזקתו של הרב בן-אש, שהרי הוא יודע את ההלכה מצוין ואף מהמחמירים, ובכל זאת נמצא בבדיקה של רבים שהוא מוכר בשר חזיר. ואם כן יוצא דווקא מ"בדיקת" המקורבים, שהרב בן-אש הוא לא שוגג שאולי לא שמע על איסור חזיר, אלא שהוא מזיד וגם משקר בשאט נפש!
קורא יקר, אל תשאל שאלות מיותרות. עדיף שלא תאזין ללשון הרע, לא תחשוד ברב צדיק שהוא רשע, לא תאמין לבית הדין אשר בדק וחקר ושמע עדויות ושלח שליחים בעצמו, לא תכניס את ראשך למחלוקות בין הרים גדולים. עזוב, פשוט תהיה "ראש קטן" ותמשיך לקנות בחנות הבשר של הרב בן-אש כמימים ימימה.
וגם למפיצי תורת הרב בן-אש לציבור, בקשתנו שטוחה: המשיכו לפרסם את הרב בן-אש בתור צדיק גדול ופוסק מפורסם בכל אתר ואתר. הרי לא תסייעו ביד מפיצי דיבה ובעלי לשון הרע (ואפילו אם מדובר ברבנים גדולים ובגדולי הדור ממש ואפילו אם הם בדקו). עדיף שתחזיקו אותם כלא מבינים או כנגועים, עדיף שמאות ואלפי יהודים כשרים וצדיקים ימשיכו לאכול בשר חזיר, ובלבד שאותם רבנים מקורבים לא יכעסו עליך שאתה מאמין ללשון הרע, ובלבד שלא תסתבך במחלוקות מיותרות.
ומעל הכל – ענייני חזיר ובשר טרף זה עניינים לתלמידי חכמים ולא לאנשים פשוטים כמוך. אמנם בכל פעם שאתה רואה חזיר אתה לא מתקרב ולא הולך לשאול שום שאלת רב כדי לדעת אם מותר לאכול חזיר. אבל מה אתה יודע, אולי יש מסורות מיוחדות, אולי לרב בן-אש יש שיקולים שאתה לא מבין, למה שאתה – אדם פשוט – תכניס את ראשך לסוגיה כל כך סבוכה של איסור בשר חזיר?