בס"ד לק"י

אני מקווה שה' יתן לי עצה לעזור לך.

ראשית, אינני יודע באילו גילאים אתן, זה יכול לשנות לא מעט.

בכל מקרה, מה שנראה, קודם כל עלייך להבין, ביחס להורייך, אין דבר כזה בעולם, ואני מתכוון שאין בעולם בכלל, שהורים יתיחסו אל שני ילדים ביחס שווה. לא, חלילה, בגלל שהם אינם אוהבים את הילד כמו שהם אוהבים את השני, אלא מסיבה פשוטה והגיונית, שלכל אחד יש את הצרכים שלו, היכולות שלו וכדו'. (לדוג' אין זה הגיוני שהורים יתנו לילד להוריד פח זבל גדול וכבד, כאשר הוא אדם שלא יכול לסחוב הרבה, זה פשוט לא הגיוני...) לכן, אף אם הורייך לא התייחסו להערותיך בעניין ה"אפליה", כביכול, שהם נותנים לך לעבוד יותר בבית, אין זה משום שהם רוצים להעביד אותך, חלילה, או משום שהם לא שמים לב לכך שאת עובדת יותר, הסיבה היחידה לכך, נובעת מזה שאחותך צריכה יחס שונה ממך, ולכן גם כמות העבודה בבית שכל אחת עושה שונה בהתאם.

בעניין המריבות, אחזור ואומר שאינני יודע בנות כמה אתן, אך ממה שיצא לי להכיר בחיי הקצרים, זה דבר שעובר עם הזמן. כרגע זה בלתי נסבל, וקשה להתמודד עם זה. אבל צריך להוריד את הראש בפני הגל, עד אשר יעבור זעם, ואז אחוות האחיות תצמח לה, בע"ה. זה מסוג הדברים שאת והורייך גם יחד (על אף שאת הקטנה מבין שתיכן) צריכים לאחד כוחות ולשתף פעולה ויחד, בע"ה, תפתרו את הבעיה.

(איך שזה נשמע, אני מקווה שאני לא סתם אומר, אחותך נוהגת לקטר הרבה, גם אם עוזרים לה, ולא רק את, אלא אפילו ההורים שלכן, כשהם באים לעזור, היא תמיד תיקח את זה לצד השלילי. זה תכונה שיש באנשים, לראות הכל בפסימיות, ואז גם בלימודים היא בטוחה שהיא לא יכולה, אז היא מתייאשת מראש, ולא מוכנה להשקיע, ואז גם הציונים שבהתחלה היו עוד סבירים, ירדו עוד ועוד וישארו בבור התחתיות, עד שהיא תצא מהמצב הנפשי השלילי הזה. בדבר זה, דומני שאין הרבה מה לעשות, אלא זה דבר שהיא צריכה לשנות בליבה פנימה. מה כן אתם יכולים לעזור לה? להדיגש את ההצלחות שלה, לא בצורה מלאכותית שהיא תשים לב, אלא בצורה שהיא תשים לב להצלחות לבד. לדוג' לעזור לה בלימוד, בחומר קטן וקל יחסית, שהיא תצליח גם ללא השקעה יתרה, היא תראה כי טוב, ותרצה ללמוד עוד, וכך צריך להעלות את מידת הקושי של הלימודים והצורך בהשקעה. אבל כל האמור כאן הוא רק בתנאי שהיא גם תרצה לצאת, אם היא לא תרצה, חלילה, לא נותר לכם אלא להתפלל.
יכול להיות שכל מה שכתבתי בסוגריים אלו, אינו רלוונטי, אז הכל בטל ומבוטל.)

בתקווה להצלחה,
עמישב

קודם כל אני בת 13 והיא בת 16. ויש לה בעיות קשב וריכוז ולכן היא לא מצליחה בלימודים. אני מרגישה שהיא שונאת אותי ויורדת עלי בכל פעם שאפשר אחר כך כשאני מתלוננת עליה בפני הורי והם הולכים אליה היא טוענת שכל מה שאמרתי ההפך הוא הנכון כלומר כל מה שאמרתי שהיא עשתה לי אני עשיתי לה. ואז ההורים שלי כועסים עלי על מה שכביכול עשיתי לה.
בקשר לעבודות הבית- פיזית היא יכולה לעשות את כל מה שאני עושה אבל להורים שלי אין כח לריב איתה על העבודות והם יודעים שאני יעשה את זה אז מלכתחילה הם מבקשים הכל ממני. אני מקווה שתוכלו לעזור לי כי אני כבר לא יכולה לסבול את זה.
נ.ב. סתם שתדעו מה שקורה ביני לבין אחותי הגדולה הוא לא כמו מה שקורה בין כל האחים והאחיות בעולם אני חושבת שהיא באמת שונאת אותי.

בס"ד לק"י

ראשית, היא לא באמת שונאת אותך. אם את רוצה ראיה מהמקרה הכי הכי קיצוני שאפשר לתת, והלוואי שלא יקרה. אם היית מתה, חס וחלילה, היא הייתה מצטערת? וודאי שכן, סימן שהיא לא באמת שונאת אותך, אלא היא נמצאת כרגע במצב נפשי של להוציא עצבים וקשיים על אחרים, אז היא עושה את זה על האדם שהכי קל לה, את, אחותה הקטנה. זה לא שהיא שונאת אותך בגללך, וגם סתם כך, אלא שהיא מחפשת מטרה קלה לצרכיה, טובים או לא זה משהו אחר, החשובים.

בעניין ההורים, אני מציע, בס"ד, שתיפני אליהם מלב אל לב, ותגידי את מה שכתבת כאן, ע"מ שהם יבינו גם את הצד שלך בעסק. בכל מקרה, ובכל מצב בחיים, כדאי מאוד לנסות להיכנס לראש של האחרים, בין אם זו אחותך ובין אם אלו הורייך, תנסי להבין מה הם עושים, ומה היית עושה במקומם, לוּ היית במקום בו הם נמצאים. אזי, לאחר שתעשי זאת, בטוחני שתוכלי לקבל את כל הבלאגן הזה בהבנה יתרה.

לגבי אחותך, תיראי, היא בסוף שישית (כפי שהבנתי), היא בדיוק עכשיו עברה את הלחץ של הבגרויות הראשונות בחייה, ולא רק זה היא גם לא מצליחה (אני משער) בהן. וכל זה מוסיף עוד בלאגן לסערת הנפשות, אותה היא פורקת, לצערך, עלייך, בה היא נמצאת בלאו הכי, גם מפאת גילה, גיל מוּעָד מאוד לאקטיביזם (לאו דווקא פיזי, אלא בעיקר נפשי), וגם מפאת הבעיות שמתעצמות בלימודים.

לסיכום, נראה לי שכדאי שתאזרי אומץ ותציגי את הדברים בפני הורייך.

בהצלחה.

אני ממש מודה לך על העזרה והזמן שגזלתי לך. אני מקווה שהדברים שאמרת יעזרו לי אולי לבוא בגישה שונה אל אחותי הגדולה. אני מקווה שאף אחד לא יצטרך לעבור את מה שאני עוברת.
נסתי כמה פעמים לדבר עם ההורים שלי והם מסכימים איתי ואומרים שאחתי צריכה יותר יחס והיא פחות עצמאית ממני והם סומכים עלי שאני עושה מה שצריך לעשות. אבל אני בסך הכל רוצה לחיות את החיים שלי כבן אדם רגיל שיכול לחיות עם אחותו תחת קורת גג אחת!

בס"ד לק"י

עתה רק נותר לך להתפלל, וה' יעשה הטוב בעיניו.
תדעי לך שזה דבר גדול שילד יש לו תקשורת ישירה עם ההורים שלו, ושהם מסכימים איתו, ויותר מזה, שהם ב"ראש אחד" איתו. זהו דבר שלא יסולא בפז.

שמחתי לעזור. וכמו שציינתי בהודעתי הראשונה, כל מה ש"כתבתי", זה לא ממני, כי אם "קטפתי" מה' יתברך (רעיון יפה זה שמעתי מגיא צבי מינצ בשם אהרון רזאל).

בהצלחה בכל,
עמישב

התחלתי לבוא אל אחותי ביותר כבוד וגם התחלתי לנסות לא להיות יותר מדי לידה-זאת אומרת לא להיות כל היום בבית ויותר לצאת כדי שלא נריב. אבל- זה לא מצליח! עד עכשיו היא קצת התרככה והפסיקה להפריע לי כל כך אבל... טוב יש לי דוגמא:
היום אחותי הייתה במחשב אז נכנסתי לחדר ובשיא הנחמדות אמרתי לה: מתי את יורדת אז היא אומרת לי: עוד הרבה זמן אז שאלתי אותה אם 45 דקות זה מספיק והיא לא ענתה אז לקחתי את זה ככן. אחרי 45 דקות אני נכנסת שוב ואמרתי לה תקשיבי נגמר לך הזמן עכשיו תורי. והיא עושה לי פרצוף של מסכנה ואומרת לי: אני באמצע משו שאני ממש רוצה לראות תתני לי 20 דקות טוב? אז שאלתי אותה אם היא יודעת שהיא ממש לא הוגנת כלפי והיא אמרה לי שכן. אז אמרתי לה שזה באמת לא הוגן ואני מבקשת ממנה לרדת ולתת לי תור. והיא אמרה לי:מה אכפת לך לעשות לי טובה את אף פעם לא נותנת לי כלום! (עכשיו זה לא נכון כל דבר שהיא מבקשת אני נותנת לה ומוותרת לה ועוזרת לה)ואז אמרתי לה הייתי נותנת לך טובה אם היית מתישהו מחזירה לי. והתחלתי לבכות. סגרתי את הדלת ואמרתי לאבא שלי שאני לא מבינה למה אני מיד יוצאת המפסידה והוא כעס אז הוא נכנס לחדר ואמר לאחותי לרדת מיד. והיא יוצאת מהחדר מסתכלת עלי בזלזול וצועקת עלי: את לא יכולה לעשות לי טובה אחת בחיים שלך? מה כבר ביקשתי?20 דקות במחשב? ואז היא הלכה לחדר שלה וטרקה את הדלת.

אחר כך אמרתי לאבא שלי שאני לא מבינה למה הוא עשה את זה עד שהתחלנו לא לריב הוא הרס את זה.
עכשיו כל הערב היא מקניטה אותי וכועסת עלי.
נמאס לי כבר! תעזרו לי.

בס"ד לק"י

כרגע אני קצת עסוק, אשתדל, בע"ה, לעזור לך כמה שאוכל.

ראשית, יישר כח על עצם זה שאת כבר מתחילה בדרך הנכונה, לענ"ד, אל השלווה והשלום בין אחיות.

שנית, אתייחס לדוג' הספציפית שנתת, ומתוך כך תשליכי גם על שאר המקרים.
במקרה ההוא, את התחלת עם רגל ימין, נתת לה "פוֹר" זמן במחשב, 45 דק', שזה בהחלט סכום זמן יפה. לאחר מכן באת אליה וביקשת את המחשב, באמת דבר הגיוני וראוי. אך היא סרבה, ובצד זה הוסיפה בקשה לעוד 20 דק'. את, בצדק, לא הסכמת והתעקשת. יצאת מהחדר, אמרת לאבא שלך, שמן הסתם בטעות, רק ליבה את המריבה.
ובכן, אם נסתכל על זה, די ברור שמבחינה אובייקטיבית (דגש על האוביקטיביות) את צודקת. אך עליך לשים לב, שאת מסתכלת מהצד שלך, והיא מסתכלת מהצד שלה. אני משער שהיא לא שמה לב שהיא כבר 45 דק' שם, וגם אם כן, די ברור לי שמבחינתה בקשה ל-20 דק' נוספות היתה הגיונית בהחלט. למה? משום שהיא לא "נכנסה" לראש שלך, ולא מבינה מה עבר עליך, ולכן היא גם התלוננה- "מה ביקשתי? 20 דק' במחשב?", כי היא לא מבינה מה את חושבת.
לכן, כך נלענ"ד, כדאי שכאשר יש עוד מקרים דומים (בויכוחים על דברים ברמת חשיבות של מחשב), על אף הקושי שבדבר, תשתדלי להוריד את ראשך עוד יותר, ולהיות אפי' עוד יותר לפנים מהשורה שלפני הדין. ואפי' את העשרים דק' הנוספות, כמשל למקרים נוספים, תתני לה.
אין מה לעשות, בשביל להשיג דברים בחיים, ועוד דברים חשובים כדברים אלו (ומיוחד השלום שנאמר בו "הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום, ורודף שלום..." [אבות, א', י"ב], לא רק לקיימו ולא לריב, אלא יותר מזה- לרדוף [!!!] אחרי השלום), צריך להשקיע, לעבוד על המידות ולהעביר על מידותייך.

(בעניין כיצד יש לדון, או ליתר דיוק מדוע אין לדון, אחרים, את מוזמנת לעיין במה שכתבתי בעניין באתר היצירה "ללא תולעים, בדבר תורה, תחת הכותרת-"ואל תדין את חברך")

נ.ב. אני מקווה שהטון שבו קראתי את דברייך שאמרת לאבא שלך, הוא לא הטון שבו נאמרו הדברים, כי אם כן, לענ"ד, זה גובל בחוצפה...

בהצלחה רבה, והרבה תפילות,
עמישב

ההורים רואים אותך המצליחה, ואותה קצת פחות. אולי זה (מאחורי הקלעים) מה שעודד את ה""שנאה"" שלה כלפייך.

ואולי כאן נמצא גם הפיתרון.

שאני אפסיק להיות טובה בלימודים? ואפסיק לגרום להורים שלי נחת? זה לא נשמע לי פיתרון טוב בכלל!

וחוץ מזה שצריך לחשוב, התשובות לא יוצאות מהשרוול.

אם הבנתי נכון את משה, הוא התכוון לומר שצריך לתת לה את ההרגשה שהיא גם מצליחה? אני לא יודע אם זה אפשרי. היא יודעת את המצב שלה.

אבל בנוגע אלייך, אני חושב ככה:
קורה הרבה פעמים שבמשפחה אחת יש שני אחים שהאחד מצליח יותר ואחיו מצליח פחות. בד"כ זה שמצליח פחות גם זקוק ליותר תשומת לב ועידוד, מאשר הילד המוצלח יותר. ובהרבה מקרים הילד המוצלח יותר נפגע מזה שההורים נותנים לזה שמוצלח פחות יותר יחס.

לא הבנתי ברור אם ההורים שלך אכן נותנים לה יותר יחס, אבל תנסי לעשות את זה בעצמך: ברגע שתביני באמת, שיש משהו שהיא זקוקה לו מאוד, והוא יחס שיתן לה הרגשה מוצלחת יותר, אזי אם את אוהבת אותה את תנסי לתת לה את זה.
והכי חשוב, שלא תרגישי מכך "מפסידה" או "מקופחת", אלא תרגישי סיפוק שאת מצליחה לתת לה את מה שכל כך חסר לה. תראי את זה כאתגר.

בעקבות זה, כשהיא מתעצבנת עלייך סתם, או מקניטה אותך בלי סיבה, תחייכי לעצמך בלב ותזכירי לעצמך שכרגע יש לך את האפשרות להבליג, לברוח מהמריבה ולתת לרגשות שלה פורקן מבלי לפגוע בה.

תנסי באמת לוותר לה גם כשלא מגיע לה, ולעצמך תגידי שאת זו שהרווחת כאן. שהבנת שהיא זקוקה לזה יותר ממך, ואת התנהגת בבגרות ונתת לה את זה.

אבל - מה שחשוב הוא ביחד עם זה לא לתת לה הרגשה של "ילדה קטנה", מה שנקרא היום "טוב צוציק, נוותר לך...". את הוויתורים תעשי בדרך ממילא, אבל בין לבין תני לה הרגשה שהיא כן מוצלחת.

זה קשה. לכן, הייתי מציע, תתפסי איזה ערב שקט עם ההורים שלך, או אחד מהם, ותסבירי להם את כל הבעיה בדיוק כמו שהצגת את זה כאן, לא בנימה של קיטור אלא בנימה של הצגת בעיה. תגידי להם שאת מנסה להתמודד עם הבעיה בדרך כזו וכזו, ותבקשי מהם ש-י-ע-ז-ר-ו לך בזה. שיתנו לך את העידוד מהצד, ושישתדלו לא לסכסך בינכם ולהרוס הכל.

ואולי, אולי, אפשר גם לדבר קצת איתה בעצמה? כמובן לא את כל הדברים הנ"ל, אלא רק להגיד לה שאת אוהבת אותה, ואת משתדלת מאוד לא לריב, ואת לא מצליחה, ותבקשי ממנה שתשתף פעולה ותנסה גם כן לא לריב? אולי גם קצת דמעות יעזרו כאן?... אבל אם את חושבת שזה שייך.

יש לי אחות קטנה ממני ב-3 שנים וכל הזמן אומרים לי להיות נחמדה אליה, אבל שאני מנסה היא לא מוכנה לשמוע וחושבת שאני צוחקת עליה, למרות שאני לא. אינ מנסה לאהוב אותה ולהתקרב אליה, אבל לא הולך לי כ"כ. מה לעשות???

בס"ד לק"י

הן לפעמים באמת מגזימות.
ולענייננו.
ראשית, אינני יודע מה הגילאים שלכן, בכל מקרה, זה נשמע משהוא כמו בין 15-20, ונתייחס לזה ככה.

לא כ"כ הבנתי מה שאמרת, שאת מנסה, והיא לא מוכנה לשמוע. מן הסתם התכוונת שאת מנסה להיות נחמדה, והיא לא מקבלת את זה (ולא- לא מוכנה לשמוע).

על כל פנים, נלענ"ד, בע"ה, שבמקרה הזה, הכל זה עניין של זמן. תראי לה עוד פעם אהבה, ועוד פעם, ועל אף שהיא צוחקת עליך וממך, תראי לה אהבה (חשוב, כמובן, שהאהבה תהיה אמיתית, אחרת, מסתבר, שהיא תרגיש זאת, וזה אף יותר גרוע מלא לעשות כלום, כי היא גם יודעת שאת לא נחמדה אליה, והיא עוד מרגישה מרוּמה).
מתישהו, בטוחני שהיא תבין ותקלוט, והאהבה והאחווה ישרו בביתכם, בע"ה.

תנסי, ותתעקשי, ובסוף תראי, בע"ה, את הפירות- יגעת ומצאת תאמין!!!!

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן