השבת נקראת שבת חזון. כן, בגלל ההפטרה, אבל המגיד ממזריטש הסביר שלא רק בגלל זה. אלא חזון מלשון ראיה, לחזות, כיון שבשבת הזו כל אחד רואה את בית המקדש. מה הפירוש?
אז מספרים על זה משל:
היה איש אחד, אבא טוב, שקנה לבן החמוד שלו חליפה מאוד יקרה. אבל כמה שהילד היה חמוד, ככה היה שובב, ודי מהר הוא הצליח לקרוע את החליפה לגזרים תוך כדי משחק בחצר.
אבל האבא היה באמת טוב, אז הוא שוב קנה לילד חליפה, חדשה ויקרה לא פחות מהקודמת. אבל הילד נשאר שובב, ושוב הוא שיחק בחצר כשהוא לבוש בחליפה, ושוב... היא נקרעה.
האבא קנה שוב חליפה, אבל הפעם - הוא לא נתן אותה לילד. הוא תלה אותה בארון גבוה, ואמר לבנו: את החליפה הזו אתן לך אחרי שתשפר את ההתנהגות שלך, כשתפסיק להשתולל ואני אראה שאפשר לתת לך את החליפה ולסמוך עליך שהיא לא תיקרע - אז תקבל אותה. ומידי פעם, האבא הוציא את החליפה מהארון, הראה אותה לילד, ואמר לו: אתה זוכר את החליפה? זוכר את ההבטחה? תמשיך לשפר את ההתנהגות עד שתהיה ראוי לקבל אותה.
ובאמת, אחרי שהילד הצליח לעבוד על עצמו עד שנהיה כמו בטבע כבר ילד רגוע, הוא קיבל את החליפה.
גם אנחנו, קיבלנו מאבא בשמיים בית מקדש אחד, לא שמרנו עליו והוא נחרב. בית מקדש שני, ושוב לא התנהגנו כראוי והוא נחרב. הקב"ה בנה בית מקדש שלישי, אבל הוא לא נתן לנו אותו. רק פעם בשנה, בשבת חזון, הוא מראה לנו אותו מרחוק, ואומר: כשתהיו ראויים, כשתשפרו את ההתנהגות, תקבלו אותו.
את החזיון הזה כמובן רואה כל אחד, לא רק צדיקים. אדרבה, דווקא האנשים הפשוטים, שהם צריכים לשפר את ההתנהגות, ובשביל זה מראים להם אותו. המטרה היא שזה יפעל בפנימיות על כל אחד, שישנה לגמרי את ההנהגה שלו. אבל, האם פעם מישהו מאיתנו ראה באמת את בית המקדש בשבת חזון? למה לא רואים? איך זה ישפיע אם לא רואים בעיניים?
גם בת-קול, יש כל מיני בת-קול קבועות שיוצאות ואומרות כל מיני דברים לעם ישראל, כמו "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכדומה. אבל אף אחד לא שומע! אז מה זה עוזר?
אז ידוע, שהנשמה שומעת, וזה משפיע על הגוף.
אם מישהו נזכר עכשיו, שמידי פעם פתאום "בא לו" להשתנות, פתאום יש לו חשק להיות טוב יותר, יתכן מאוד שזה בגלל שהנשמה שלו שמעה עכשיו משהו. אבל, אם הוא לא "יתפוס" את זה עכשיו, ויעשה באמת משהו, ההרגשה והחשק האלו ילכו כלעומת שבאו. כי זה בא רק מלמעלה, לא מצד האדם.
אבל לא ככה בנוגע לשבת חזון. כאן, כל המטרה היא שזה ישנה את האדם באופן קבוע, שיהפוך אצלו כמו טבע שיהיה ראוי לקבל את בית המקדש השלישי. איך זה? הרי גם החזיון הזה בא מלמעלה ולא מצד האדם?
הביאור בקיצור, הוא קצת במילים של חסידות:
כמו שאמרנו, שלושת החליפות שהאבא קנה, הם משל לשלושת בתי המקדש. בית המקדש הראשון נחרב, הוא לא היה בר קיום, כי הוא היה רק מצד המעלה, היה שייך לתקופה של "צדיקים", ולכן לא היה לו כ"כ חיבור עם ה"מטה", עם העולם הזה. בית המקדש השני, היה שייך ל"בעלי תשובה" (אחרי שהראשון נחרב), היה שייך לעולם ול"מטה", אבל העולם הוא מוגבל. וגם הוא לא החזיק מעמד.
בית המקדש השלישי, יהיה בשני המעלות ביחד. הוא גם יהיה הכי עליון וקדוש שאפשר, אבל יהיה לו גם חיבור מושלם עם העולם שלנו. העולם יהיה מוכן לזה.
כך גם לגבי שבת חזון: שבת חזון מגיעה אחרי פסח ושבועות. פסח, זה היה גילוי רק מלמעלה, והוא לא נתפס כל כך כאן למטה. שבועות, זה מסמל את עבודת האדם, מצד המטה (אחרי כל העבודה של ספירת העומר), ולכן הוא גם מוגבל כמו העולם.
אבל שבת חזון היא מגיעה מצד הקב"ה עצמו, עצמות, שזה מחבר את המעלה והמטה ביחד. זה גם גילוי מלמעלה, אבל גם נתפס ומתחבר עם העולם.
ולכן לגילוי של שבת חזון יש כוח להפוך את ההתנהגות שלנו לגמרי, באופן קבוע, ולא כמו בת קול סתם שמגיעה רק מלמעלה ולכן היא "בורחת" אם לא "יתפסו" אותה בזמן.
וזה קשור גם לפרשת דברים:
כידוע (הזכרנו את זה פעם פה בפורום, למי שזוכר), את כל ארבעת הספרים הראשונים של התורה משה אמר מפי הקב"ה, אבל דבר דברים, "משה מפי עצמו אמרה".
ושואלים כולם, מה הפירוש מפי עצמו? מה פתאום? זה תורת ה'! אז כתוב שבאמת הוא אמר את זה גם כן מפי ה', אבל הפעם זה עבר גם דרך הראש שלו, דרך שכל אנוש. יש לו את שתי המעלות: זה גם תורת ה', שבאה מלמעלה, אבל ביחד עם זה היא שייכת ונתפסת בשכל אנוש למטה, היא עברה דרך שכלו והבנתו של משה, שאמר את זה במילים שלו כביכול. אבל בעצם זה נשאר מפי ה' ותורת ה'.
זה המעלה שיהיה לנו בבית המקדש השלישי, שהגיע הזמן שהקב"ה יוציא אותו כבר מה"ארון" ויתן לנו אותו...!!!
לא כך?!
