לאחרונה ראיתי שמתחילה תופעה (שלפחות רצה בישיבות) להחתים רווקים ורווקות (את הרווקות לא מחתימים בישיבות) על בקשה מהרבנים של הציבור שלנו שיצאו בקריאה שמי שמשדך זוג מקבל מכל צד 2500 שקל. מסיבה פשוטה, שתופעת הרווקות בציבור שלנו מתחילה לתפוס תאוצה ורוצים לתת דרבון לזוגות הצעירים לשדך ותוך כדי לקבל 5000 שקל.
מה דעתכם? בעד? נגד?
הכי כשר. הרבה יותר מכסף על הוראת תורה או מקצועות קודש. היא "הכריחה" אותנו לקבל תמורה יפה.
דרך אגב: כאשר יש לזוג בעיה של עקרות, תמיד שואלים אותם האם שלמו דמי שדכנות, לא פעם מגיעים אלינו זוגות עם כסף או מתנה ומתנצלים ששכחו לתת...ונראה לי שלא פעם זה סייע ונושעו.
מכאן שדמי שדכנות הם חשובים, והלוואי וזה ידחוף עוד אנשים לעיסוק במצווה החשובה הזו.
אשר בראברוך ה' שמחה מאוד על המקום שנמצאת בו, מרגישה שהצלחתי ליישם כל מיני דיבורי שהיו לי כאן בשרשורים קודמים..
וזה דווקא מאוד יפה בעיניי, להיות מונחת במקום הזה-
מרגיש טבעי.
וממשיכה להתקדם.
אז גם רציתי להגיד לכם תודה על זה!
והשאלה הנוכחית:
אולי טיפים מאנשים בשטח.
וודאי שכל אחד עבר סיפורים בחיים שלו, או עובר וכו'
מה אתם מרגישים שעוזר לכם להביא בכנות את הדברים שעברתם (עד כמה ששייך) מול החצי השני?
ואיך מתמודדים עם הפחד שישפטו?
אמנם לא נעים ששופטים אותך
אבל זה מידע ברור על האדם מולך
אם כדאי להיות לידו או לא
ככל שחווים פידבק מכיל ולא שיפוטי משיתוף כנה ופתוח
וגם ככל שמתרחקים מאנשים שכן שופטים
הפחד יורד
זה אגב תקף לכל סוג קשר
ואם רוצים לעבוד על זה
כדאי להתחיל מקשרים רגילים ולאו דווקא בקשר זוגי
את יוצאת לדייט. את באה לשם בכיף כמו שאת. אם מישהו שופט אותך אז הוא פשוט לא מתאים. את לא צריכה "שהוא ירצה אותך". את לא במבחן.
חריג:
אם כן את שופטת את עצמך והאנרגיה הזו רק עוברת החוצה, זה יכול לקרות וזה משהו אחר לגמרי. אם את שופטת את עצמך על מי היית פעם זה טבעי שהאנרגיה הזו תהיה שם בפגישה.
מדברת שנגיד וחוויתי חוויה כזאת, איך לחזק את עצמי אחכ.
גם אם הצד השני כבר לא חלק בסיפור?
שהפחד מוצדק
כי זו חוויה קשה
והיא בהחלט יכולה לחזור על עצמה
אני חושבת שמה שהכי עוזר להתרפא מזה
זה לחוות חוויה הפוכה
של הכלה וקבלה
לאו דווקא בקשר זוגי
ואולי לפני זה לבדוק כמה קבלה ואהבה עצמית יש
כי התחושות מגיעות מבפנים החוצה
ולהבין שבאמת כנראה שלא כולם יסתכלו עלייך כמו שאת רוצה. וזה בסדר. את לא צריכה שכולם לא ישפטו אותך וזה לא תלוי בך בכלל, את צריכה שהבנאדם היחיד שיהיה לך טוב איתו ותרצי איתו יהיה כזה
ואגב זה נכון גם לאחרי תקופת השידוכים. ביקורת יש גם בתוך זוגיות שהתחילה כמקבלת ומכילה. ויותר מצד מי שלא מקבל את עצמו כי זה נובע החוצה
ביקורת יכולה להיות עניינית בונה ומאפשרת
שיפוטיות מטרתה להקטין ולגרום לשני לפעול בניגוד לרצונו
שהוא באמת מכיל ונטול שיפוטיות
לא יכול להפוך את עורו
כי זה לא תלוי סיטואציה
זו התנהלות עם מודעות ויכולת יישום גבוהה שלא יכולה להעלם מחר בבוקר
בנאדם שלא טוב לו עם עצמו יכול להיות מאוד מריר כלפי חוץ וביקורתי גם אם בהתחלה הוא לא היה כזה כי עוברים עלינו דברים
ולא כולם מודעים לעצמם
הרבה נשים בעיקר
לא יכול להיות מכיל ומקבל בהתחלה
אנשים עוברים דברים כאמור, לא תמיד יודעים לגעת ב-מה עובר עליהם אבל ייתכן שינוי כזה
מודעות לפעמים נבלעת בקשיי החיים
ותמיד מגיעה עם שיפוטיות
כשרוצים להגיד למישהו משהו שזקוק לתיקון?
להרגיש
כשהשיח עובר מאיתנו החוצה להתעסקות באדם השני, לרוב זה ביקורת. לרוב זה שיפוטי. לרוב זה : הבעיה שלך היא, את/ה עושה דברים שלא מקובלים עליי ותשנה/י, תמיד את/ה עושה כך וכך
מה זה אם לא שיפוטיות?
לא תמיד מספיק להגיד מה זה גורם להרגיש
כי זה לא מספיק ברור מה הבעיה
זה שיש לאדם בעיה/ חיסרון
זה לא צריך להיות רע
כולנו בעלי חסרונות
זו עובדה
הבעיה בשיפוטיות היא לא הביקורת אלא הכוונה מאחוריה
(במקצועי אני צריכה לתת הרבה ביקורות
בעיקר מקצועיות
אבל חלקן גם עם השפעה אישית
זה לא גורם לי לשפוט אנשים/ לנסות לגרום להם לעשות משהו שהם לא רוצים
אני משתדלת להתנסח נקי
להבהיר את הבעיה
להציע עזרה/ פתרונות
ולתת מרחב לפעולה
זה רחוק מאד משיפוטיות
ואני גם נזהרת שזה לא יהיה קרוב
כי זה נושא חשוב אצלי)
לא אומר שהתפקיד שלך להצביע עליהם, בחיים הכוונה כן? לא בעבודה בכובע של מנהלת כי זה קצת שונה בעיניי
אז אותו דבר בזוגיות. אין הבדל בעיניי
אני מאמינה שקודם כל בנאדם צריך לבדוק באיזו נקודה פנימית זה לוחץ לו כי הרבה פעמים זה בכלל לא קשור לאדם שמולנו אלא משו אצלנו שמטרגר אותנו והוא משקף
אחרי שאנחנו יודעים איפה זה לוחץ אפשר להגיד איך זה גורם לנו להרגיש מתוך אמון שבן הזוג שלנו רוצה בטובתנו ושלא תהיה לנו תחושה לא נעימה. אבל לא כל דהר ולא בכל מחיר כי לא כל דבר שמפריע לך הוא בעיה. אולי זו לא בעיה בעצם עבורו ולך זו בעיה כי זה מטרגר אותך אבל מותר לו להיות הוא, את מבינה?
דווקא פה אפשר לזהות כל מיני בעיות, אצלנו דווקא.
זה לא נכון לכל סיטואציה מן הסתם אבל רוב הבעיות הזוגיות לדעתי נמצאות שם. אנחנו תולים את הבעיה בבן הזוג ומבקרים אותו כדי שישתנה כשלמעשה אולי השינוי צריך לקרות אצלנו ובן הזוג הוא שולי לעניין ורק לוחץ לנו על נקודות רגישות, ולכן ביקורת לא מועילה.. כי היא הופכת לאישיו תקשורתי בפני עצמו (ולדעתי זו צורת תקשורת רעילה אם לא עושים עבודה פנימית קודם כי תמיד השני הוא אשם ואני בסדר. וביקורת לדעתי היא תמיד מה אני מרגישה מול הסיטואציה ומה זה הפעיל אצלי ולא מה הוא לא בסדר) ואז הדברים האמיתיים שצריכים לצוף זזים הצידה כי נוצר אנטי ויש פגיעה כי אף אחד לא אוהב ביקורת וזה נהיה לופ שלא יוצאים ממנו וזה דופק את התקשורת הבריאה שצריכה להיות בינינו לבין עצמנו וגם מול בן הזוג
את העבודה הפנימית שלנו
זה שלב אחד בחיים
כדי לחיות בזוגיות (או בכל קשר קרוב אחר)
חייבים לתת ביקורת לפעמים
כדי להתאים את המרחב אחד לשני
לתקשר רצונות מול קשיים
לנסות למצוא דרך ביניים
אם כל אחד עושה רק את העבודה שלו בלי להיות חלק בעבודה אחד של השני
התקשורת והקשר יהיו חסרים
שלא לדבר על מצבים שרק אחד עושה עבודה
אפשר להגיד מה מתאים לי ומה פחות ומה עושה לי הרגשה לא טובה יותר טובה
ביקורת לרוב היא האשמה. האשמה לא מקדמת יצירת שום מרחב היא יותר מכווצת וגורמת לרצות לברוח, ורוב האנשים לא עובדים על עצמם מספיק ומי שכן יודע שזו עבודת חיים, לא רק שלב אחד. זה לא נגמר אף פעם.
אפשר לא להסכים איתי כמובן אבל זו דעתי
מספיק סיטואציות של האשמה שהביאו דברים חיוביים
ומספיק סיטואציות של אנשים שלא אומרים ביקורת ומביאים על עצמם דברים שליליים
אגב בעיניי זה גם מדד לטיב הקשר
אם אפשר להאשים ולא רק להישאר בחיים
אלא להתפתח מזה
שליליים ויש אנשים ש'מתקדמים' מהאשמה כי יש להם רגשי נחיתות והם מאוד מרצים (לא מדברת עלייך כן? ) או שהם מרגישים ששמו סכין על צווארם בדמות אולטימטום ולטווח הרחוק הבעיה לא באמת נפתרה ויש בקשר הזה פגם ככל הנראה
(אם זה סיטואציה שמגיעה מעולם התעסוקה אז שוב, דעתי היא שזה לא מהווה שיקוף לחיי זוגיות)
אפשר להאשים ולצאת מזה בחיים. השאלה היא מה הדרך שעוברים עד אז, כמה הקשר הזוגי נבנה מזה ומה מידת ההתבוננות הפנימית שלנו שם.
כמו שאמרתי מה שכתבתי לא נכון לכל סיטואציה אבל נכון להרבה סיטואציות זוגיות. אולי לרובן. לדעתי לפחות
אני יכולה לתת הרבה דוגמאות אבל מפאת קוצר הזמן אחסוך וזה גם חתיכת ניצלוש רציני לפותחת שבטח לא חשבה שהדברים יתגלגלו עד פה😅
ויש המון גישות לכל דבר. אני לא יודעת הכל מן סתם. אבל מה שכן נראה לי כתבתי בכל זאת
ובעיקר כאלה שהיו עם בקשת רשות לפניהן.
כל עוד המטרה בסוף היא להצביע על השני כאשם
לדעתי זה שיח לא מקדם ולא נכון (בגלל התגובה הארוכה שכתבתי למעלה)
גם אם הבנאדם בסיטואציה ההיא נתן רשות קשה לי להאמין שזה "בא לו טוב" ושיצא מזה משו בסוף
הדבר שהכי יקדם בעולם זוגיות בעיניי זה להגיד לצד השני תמיד מה טוב בו מצד אחד, ומצד שני - עם מה קשה לי ואיך אני מרגיש/ה כשקורה x y z וזה חייב לבוא ביחד עם עבודה פנימית תמידית
כי בסוף התכנסנו כדי לעשות טוב אחד לשני הרי לא? ביקורת לא עושה טוב ולדעתי לא ייצא ממנה שום טוב
אבל טעיתי
ישועת ה' כהרף עין
לא שמתי לב שיצאתי לדייט ראשון וכבר הייתי מתחת לחופה ב"ה
לא קל כל יום מתאמצים להתמלא
הייתי בטוחה שזה תלוי בי ספק גאווה ספק תמימות
חשבתי שייקח גג חצי שנה, לקח בסוף מעל 5 שנים...
זה נהיה ארוך כמו שרוך
מה יקח יותר זמן: לימוד אסקימוסית? נקיון הבית? (רצינו שתי קומות...), סיום התואר?
הספר שהמליצו עליו? החיים?....... נא לדייק בשאלה.......
אנחנו רובנו אנשים שמחכים לזוגיות יציבה ועדיין לא מצאנו את זה, אז על זה היתה השאלה חח
הנכונה והראויה והמתקבלת. אני מאמינה בזה.
ולא להיפגע מזה; ברור שאתם ואתן רוצים. התכוונתי שאם יש רצון,
הכל יבוא על מקומו בשלום, בעזרת השם. אני מאמינה בזה.
וכמובן (כסבתא, מותר לי להגיד את זה) - להיות כנים וישרים עם
עצמנו; לבדוק אם אנו מוכנים לוותר על כך וכך או לא מוכנים
לוותר על כך וכך. האם אנו קצת...תקועים? האם זה קשור
אלינו, איכשהו? כן. לפעמים כדאי לחפש חברותא בנושא -
דהיינו, מישהו המכיר אותי מספיק טוב, לא חושש להיות
כן איתי, מעודד אותי ללכת בדרך הנכונה ומחזק את ידי
בדרך שלי, ו/או יכול להעיר לי בכנות על נקודה או נקודות
מסויימות שאני, בלי לשים לב, שם קצת לנגף בדרכי....
אני גם מאמינה די פאנאטית ביעוץ.
חורף טוב ושמח ובשורות טובות לכולכם, ואל תשכחו
לצלם לי את ההזמנה לחתונה!
advfbואחרי כל היעוץ
ואחרי כל הוויתורים
לפעמים
מה שנותר זה
לחכות
ולחיות בתקופת המתנה יש לזה איכות
אבל זה לא פשוט.
וכן ששומעים אנשים הרבה יותר מבוגרים מאיתנו (סבתות)
אז באמת כיף לשמוע שיש פרספקטיבה רחבה
ויום יבוא ונסתכל גם אנחנו מלמעלה
רק שלפעמים קשה להסתכל ככה על תקופת המתנה של שנה פלוס
אני מסתכל על תקופה של למעלה מ7 שנים שעדיין נמשכת
ויש כאלה שמסתכלים על תקופה יותר ארוכה
אז תן לי ברירה אחרת יותר טובה ואני אלך עליההה
היא לנסות למצוא את המתנות של התקופה הזו לנסות קצת לקבל חיות מהטוב שהיה
שחיפשה במשך תקופה כזו (שבע שנים), אני יכולה לומר שהגעתי אל הנישואין הרבה יותר בוגרת ומוכנה מבתחילת המסע. גם עם יכולות יותר טובות לבנות קשר, שנבנו עם הזמן, וגם עם הרבה הערכה לאיש ולקשר המדויקים שמצאתי אחרי הרבה חיפושים ונסיונות.
כמובן זה לא סותר קשיים שהיו בדרך.
בע"ה בקרוב... חזק ואמץ!
אם לא - אשמח אם תשתפו גם.
ככל שהזמן עובר יש לי יותר אורך רוח ביחס להמתנה. לפחות בינתיים. טפו טפו טפו חמסה חמסה.
יגעת ומצאת- תאמין.
ידעתי שזה יקח זמן. ועדיין.
דווקא הזמן הזה מאוד מדייקא אותי ואת מי שאני, גורם לי להעריך מאוד את מה שאני מביאה מעצמי.
בשבילי נברא העולם
למה?
בגלל האופי שלי, הצורה שבה אני מקבלת החלטות בחיים וכו'.
קיוותי שברגע שאפגוש את האדם הנכון, התהליך שנעשה יהיה פשוט, קל ומהיר.
זה לא קרה. גם זה לקח לי זמן, דרך ומאמץ.
בשלב הזה אני לא מתחרטת על הזמן שלקח, למדנו ועבדנו יחד.
על כל השנים בדרך עד שם, כל הקשרים שלא הבשילו -
כן, אני מתבאסת עליהם. לא יכולה להגיד שמכל קשר למדתי, שמכל קשר צמחתי - יש הרבה שהרגשתי שהיו בזבוז זמן.
כן, רציתי להתחתן צעירה יותר.
לא קרה.
באסה.
שמחה במה שיש לי עכשיו, שמחה בנקודה שהגעתי אליה - אבל עדיין יש תחושה של החמצה.
ובמבט לאחור על הדרך - מבחינת הקשרים שהסתיימו מצידי, לא רואה איך מבין האנשים שפגשתי דברים היו מתנהלים אחרת.
ייתכן שבדיעבד מתוך הקשרים המשמעותיים שהיו לי, אם היינו חוזרים ועושים עבודה - הייתי יכולה 'לחסוך' לעצמי די הרבה שנים. אבל לא חזרנו ולא עשינו את העבודה, אז לא קרה.
...
זה נשמע מאוד נועז
שאני מתלבטת על זה?
או שהוא רועה צאן?
אני מנסה לדמיין את המוחין של המציע מה עמד מאחורי זה
אמרתי שזה נועז. כן הצגת את זה כאילו זה קצת מנותק או מעניין איך קישרו לך כזו הצעה
הוא רועה צאן אבל הוא עושה עוד דברים
מעניין אותי אם יש פה נסיון למישהי או מישהו
אז אשמח לשמוע
היא עצמה לומדת ביורפואה וחולמת לגור בהתנחלות ושבעלה יהיה רועה צאן😅 אז לא זה לא כזה נורא השאלה מה את חושבת על זה לא אחרים והוא לא בטוח ירעה על החיים את אמרת בעצמך שזה לא העיסוק שלו וחיץ מזה האישיות יותר חשובה עבודה משתנה ברגע.
תבדקי מה מציק לך
וגם שהוא בא אלייך מקולח ולא עם ריח של כבשים זה חשוב כן?
ושתדעי שזה מעיד עליו דברים
קודם כל הוא אחראי וכנראה אכפתי. למה לו לעבוד עם חיות ועוד כאלה עדינות אם הוא לא כזה? זה נק לזכותו
ויש עוד כמה
תעשי רשימה של מה מציק מה חשוב לך מה פחות
אני הייתי אומרת לנסות פעם אחת ואז להחליט אל תשללי סתם.
אגב, אם הוא משתף ברעייה גם עיזים.... הרבה יותר בריא מחלב של תנובה במכולת.....!
אבל היום עם כל התנופה של החוות ביוש, יש לא מעט בחורים מקסימים ומתוקים מאוד שמתעסקים ברעיית צאן. זו חלוציות מדהימה. מכירה כמה מהם באופן אישי, ולגמרי חושבת שהאשה שלהם תזכה. וכן, הם אנשים רגילים לגמרי שיש להם אופי רגיל, תחביבים רגילים, בגדים רגילים והתנהלות נורמטיבית לגמרי בחיים.
אגב אם הוא נער גבעות אז זה פרט הרבה יותר דומיננטי מאשר רעיית צאן גרידא
חליל, וגדי קטן וחמוד מתחת לזרוע.......
ולא יודעים מי את
אם את נערת גבעות אז זה לא כזה מוזר...
מה את בעצם שואלת?
מה מפריע לך?
בין בהשקפה, אידיאולוגיה ורצונות בחיים.
בעיניי זה לא משהו "נועז" וכו', כי יש משודכים שממש מחפשים את זה.
זה פשוט תלוי בסגנון
אם אוהבת בכללי כמובן...
כי הם אנשים טובים של עמל
יודעים לעבוד קשה מתמסרים ולא מוותרים
אני מאוד מעריכה את אנשים האלו
(:
שזה מתאים
ואז זה יכול לשכנע לכאן או לכאן
אם הוא נשמע חמוד
לא יצא לי להיות הרבה בשומרון
אמרה שהוא סובלן ומאוד מכיל
חוששת מה יגידו המשפחה
אנחנו לא מכירים אותו, זה יכול להעיד על אלף ואחד דברים אבל אין עניין לנחש ולהמציא מה זה אומר או לא אומר עליו.
תנסי לברר עם המציע על תכונות אופי שלו, וגם למה הוא חשב שזה יכול להתאים.
תבקשי מספר של חבר/רב/ מישהו שמכיר אותו שאת יכולה לברר עליו עוד מכיוון אחר
ותחשבי עם עצמך האם זה מתאים לך בכלל.
את אומרת שלא יצא לך להיות בשומרון. יכול להיות שהוא מתכנן לחיות בחווה? זה משהו שאת רואה את עצמך עושה בעתיד? אבל שוב, אין עניין לנחש את התוכניות שלו לעתיד - זה דברים שאת צריכה לשאול ולבדוק
זה כמו שתשמעי שמישהו מתנדב בארגון כלשהו
ותשאלי מה זה אומר על האופי
זה אומר שהוא אוהב את ארץ ישראל כנראה
על האופי עצמו זה לא אומר כלום
הכרתי כמה רועי צאן אף אחד מהם לא דומה לשני
הגיוני שהוא ירצה לגור בחווה בהמשך
לא מחייב
הרבה בחורים מתנדבים בחוות רק בתור רווקים
זה לא אומר עליו כלום
ובכלל מנסיון - בנות נוטות לפנות בנקבה כאשר מדובר בפניה כללית - גם כאשר יש קהל מעורב.
למשל בשולחן שבת בנות מדברות כאילו כל השולחן בנות ובנים מדברים כאילו כל השולחן בנים .... התרגלתי
עם ובלי תוכן
בהערה עם התוכן יש המשך לכותרת עם תוכן ....
תתפלא - אגב - גם גבר יכול לפעמים להבין בנות
להיות במודעות עצמית גבוהה מאוד להבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי, לאופן החשיבה הנשית מול הגברית
למה את חושבת פעמיים ? בגלל כל הסטיגמות ? בגלל שאת מנסה לנמחש איך יהיו החיים של שלכם בעתיד ?
אז בואי תתחילי בכך שתשאלי את מי שהציע למה חשב שאתם מתאימים.
עיסוק זה דבר חשוב בחיים אבל הוא משני. משתנה וגם לא תמיד מעיד על האופי של העוסק.
אני מכיר מספיק אנשים שעובדים שמקצוע כל כך שונה מהאופי שלהם.
ובכלל אני בגישה תמיד לנסות - מכסימום לעשות שיחה קטנה מקדימה
נשמע מותק של בנאדם
אכפתיות כלפי הזולת
להיות רועה צאן זה מעיד גם על האופי והאופק של החיים. חיים פשוטים, צנועים.
יש משהו יפה ברעיון שחיים פשוטים וצנועים יכולים לטפח אכפתיות, סבלנות ואחריות כלפי הזולת. לפעמים דווקא אורח חיים פשוט מלמד אותנו לראות את הדברים החשובים באמת.
חובב אופנועי שטח
מפקד בחי"ר
היום עובד בבניה...
זה עניין גם של תקופות בחיים.
בגלל זה הכי חשוב - לא להתקבע לסטיגמות ודעות קדומות - להפגש ולדבר
שחי באיזי....ועוד הסתדר לא רע בכלל עם איזה אריה וראם.....
המורה שאלה אם יש כאן ילד שיכול להביא את ההורים שלו, שיספרו על המקצוע שלהם.
אחד הילדים צעק: אבא שלי רועה צאן! אבא שלי רועה צאן!
כל הכיתה התלהבה, בשביל עירוניסטיים כמונו זה באמת מקצוע מאוד חריג שלא פוגשים מחוץ לשיעור תנ''ך.
המורה קבעה עם האבא שיבוא אלינו ביום שישי אחד, לספר על המקצוע המיוחד שלו.
כשהוא הגיע ישבנו כולנו נרגשים, מחכים לשמוע סיפורים מעניינים מהמרעה. לשמוע על איך זה להיות רועה צאן, מקצוע כ''כ עתיק, בתקופה המודרנית שלנו.
ואז האבא התחיל לדבר, והוא סיפר לנו על הדוחות שהוא צריך להכין בשביל שלמדינה יהיה כסף ממיסים, ועל כך שהוא עוזר לאנשים לשלם פחות אבל כמובן רק בדרכים חוקיות...
בקיצור הוא רואה חשבון! חשבון! והילד השוקיסט שלו חשב שהוא רועה צאן 🤣
אתם בטח שמעתם על זה מלא וורטים.
שמעתי שיעור לפ"ש, והרב שם הציג רעיון של המנחם ציון, והוסיף הערת ביניים (שאני מאמינה שהגיע ממנו), וחשבתי שראוי להביא את זה פה.
בתיאור הבריאה כתוב על דברים שהקב"ה בורא, ורואה שהם טובים. זה בולט שבבריאת האדם לא רק שהקב"ה לא רואה כי טוב - אלא "לא טוב היות האדם לבדו".
וורט ידוע שהטוב נמצא במציאת אישה - "מצא אישה מצא טוב".
אדם לבד אינו שלם, הוא לא מממש את הפוטנציאל שגלום בו, שמופיע מתוך מציאת האישה.
וכאן החידוש -
זה לא שרווק הוא לא שלם. יש רווקים שהם הרבה יותר שלמים, מפותחים, בוגרים, קדושים, טובים, נותנים מאשר נשואים. זה לא הסטטוס הזוגי שקובע את שלמות המידות שלך. אתה יכול להיות רווק בעל מידות, ולהפך.
התורה מנסה להגיד לנו שאנחנו לא אמורים לחיות לבד בעולם הזה. אנחנו לא לוקחים, אנחנו נותנים. נישואין זה פלטפורמה שבאמצעות אפשר לתת,ללמוד להעניק, לוותר, לדאוג לאחר, להעדיף טובה של האחר על פני טובתך האישית.
אבל אפשר ללמוד את המידות האלה גם בפלטפורמות אחרות. אפשר לבטא את הנתינה כלפי בני משפחה, שכנים, חברים וכו'.
וכשהאדם לומד להיות נותן ולא רק מקבל - במקרה של בראשית דרך נישואין, ויש דרכים נוספות - אז הקב"ה לא רואה כי טוב, אלא - טוב מאוד.
(מי שמעוניין במקור - שיחה בע"פ באנגלית, אפשר לפנות אליי).
שהופכת את הנישואין ממהות לאמצעי.
פשוט בתיאור הבריאה של אדם וחווה, שהם מהות אחת. וממילא החיבור ביניהם הוא לא אמצעי למישהו אחר, אלא פשוט חזרה למהות שלהם, ולכן זה טוב מאוד. לכן גם כל כך קשה להיות רווק וזה לא טוב.
כשפסקה הנבואה והתמעטה השראת השכינה לאחר ימי התנ"ך, כשאין לאנשים את ההרגשה של "צלם אלהים" שממילא רוצה להידבק לשורשו, נותר לפחות הרצון הזוגי כמשל וכנגזרת של זה. צריך לשמור על זה מכל משמר, אחרת במקום אחדות מהותית שהנישואין אמורים ליצור, הם הופכים לפונקציונליים ולאחדות סביב משהו, בין אם ערכי בין אם לא.
מטורף מבחינתי שכל אחד צריך למצוא את אשתו/בעלה לעתיד לבד. חברים משותפים או טרמפ בהשגחה, אלו דברים מאוד ספציפיים.
זה נראה לי גורם להרגשה של בדידות ולחץ.
לא?
בשונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את התהליך
כולנו יהודים וכולנו רוצים להקים בית נאמן בישראל. נכון יש ניואנסים שונים אבל העיקרון הכללי הוא לעשות הרבה השתדלויות ללכת לשדכנים לבקש מחברים נשואים קרובי משפחה כל מי שיכול לסייע ולעזור. ולצד זה הרבה השתדלות ותפילות
שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח
תפילה זו אנחנו נושאים למרומים
כבר זמן מה השערים נעולים
באנו לפניך מחכים ומקווים
כעת הבריח נעול המנעול חתום
על הדלת דופקים מחפשים מבט רחום
כבר חלפה לה שנה מלאה בהמתנה לא קלה
בפינו נשאנו כל יום את קולנו בתפילה
ועכשיו בחלוף הזמן נעמדים שוב על הפתח
ידינו פשוטות עיננו מייחלות ליבנו קרוע ומרותח
ורק רוצים שאת אוצרך הטוב לנו תפתח
רק תפילה אחת לפניך היושב במרומים
שעוד השנה נעמוד ונזכה להיות כלות וחתנים
במהרה עוד השנה המצא לנו פתח וישועה
לנו בניך צאן מרעיתך תביא גאולה ותשועה
במצב של קשר של מס פגישות (כמעט חודש) שאני זו שסיימתי, לאחר התלבטות, גם לו היה התלבטויות.
לאחר תקופה של כמה חודשים התחדדו לי הבנות עלי בהקשר לדינמיקה שהיתה בקשר (שכיום בעיני יכלה להיות שונה), ולעניינים שעליהם התלבטתי שבמחשבה מחודשת נראו לי שהיה חבל לסיים את הקשר עליהם.
פניתי למי שהציעה (בבקשה שתבדוק אפשרות לחזור, היה נראה לי שעדיף דרך צד שלישי ולא ישירות, לא פירטתי סיבות) והבחור לא חשב שנכון לו לחזור.
כאן לשחרר נכון?
משום מה עדיין מרגישה החמצה. אבל אין לי ככ מה לעשות, לא רוצה לצאת נואשת ולהביך את עצמי.
כי אין לך מה לעשות.
לשחרר, כנראה גם הוא הבין כמה דברים במהלך הזמן והתקדם, כנראה זה לא בשבילך, כנראה זה לא סתם לא הלך חלק,
תסמכי על האלוקים/ היקום/ הבחירות שעשית בעבר/ הבחירות שלו - שמה שנכון לך יהיה הדדי ויגיע בזמן הנכון.
אאכ יש לך צעד מעשי נוסף
כנראה שהוא גם ביצע חשיבה והבין למה מצידו לא מתאים
רק כן מעלה נקודה קטנה שאפשרית -
אם באופן קונקרטי דברים השתנו יש לך הסברים לתת שהם מעבר לתחושה
( אז היה X היום Y ולכן Z )
והשדכנית לא הבהירה את הדברים כמו שצריך לדעתך
כן יש לשקול במקרים מסוימים אולי לפנות באופן ישיר לבחור ולהסביר את עצמך וכמובן בטאקט ובכבוד למה שכבר אמר.
רק תזכרי שכמו שכתבו לך -
עבר זמן ויש מצב שגם אצלו דברים התבהרו והתחדדו.
לדבר עם בחור שיצאת אותו זה ממש לא נואשות
אני מבינה שחשבת לדבר עם צד ג אבל לדעתי כאן זה היה מיותר היית פונה אליו ישירות מאחר והיה בניכם קשר , קל וחומר אם סיימת את את הקשר .
אם ממש חשוב לך הייתי פונה אליו עם טאקט.
מקסימום יגיד לא .. אפשר לחשוב. לא להבנות ולא לפחד מזה.
מה שכן אם את פונה אליו שזה יהיה רק אם הוא מגיב מתקשר מעוניין מביע רגש כלשהו אם לא חבל על הזמן .
תתפללי. התפילה עושה הכל. העולם במה ואנחנו שחקנים, אבל שחקנים שיש להם קו ישיר לבמאי, ואפשר לבקש ממנו תפקיד אחר, מילים אחרות, מחשבות אחרות, שיבוצים אחרים וכו'. הנמשל ברור. חשוב להפנים שהתפילה היא פרקטיקה מעשית, וכל החיפושים וה"השתדלויות"- עומדים כאין וכאפס לעומת עוצמת התפילה ופעולתה הוודאית, וכבר אמרו חז"ל: אם ראה אדם שאין תפילתו נענית- ישוב ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'".
התמימות היא חלק מהותי מבניין האדם, ויסוד התמימות- להבין שרצון ד' שאהיה נתון כעת במצב בו אני נמצא, ומהרגע שמבינים שזהו רצון ד'- כי כך המציאות והמציאות היא רצונו וחפצו, אז כבר אין מקום לתחושות 'החמצה' ו'פספוס', רק בטחון מלא בוודאות ההשגחה האלהית וחפצה, 'תמים תהיה עם ד' אלוהיך'. אין מה לדאוג, המיועד לך מחכה לך בדיוק כמו שאת מחכה ומצפה לו.
ולעצם הפניה לבחור- למרות מה שהשיב לך דרך גורם שלישי, אני חושב שעדיין את יכולה לפנות אליו ישירות ולכתוב לו: שלום, זאת פלונית אלמונית, חשבתי קצת על הקשר שהיה, והייתי שמחה לנסות שוב" כל אחת והסגנון שלו. תנצלי את היותך בחורה, פניה דרך גורם שלישי נהוגה בדרך כלל דווקא על ידי הבחור, בגלל החשש שיווצר אצל הבחורה תחושת לחץ, רכושנות, כוחניות, שתלטנות (תמשיכו לחשוב על עוד מילים הזויות שנולדו מתנועות הפרוגרוס ותנועת ה'מי טו') ואז היא תגיב שלא. כשהבחורה פונה (גם לאחר הנסיון דרך גורם שלישי) בעצמה זה מראה על בגרות מצידך, מראה על נוחות שלך איתו (כשמראים לבחור שנוח לו לפנות אליו באופן ישיר זה מעורר אצלו משהו, לא יודע מה אבל משהו), מראה על יוזמתיות, שאת מאמינה בקשר שהיה ולמרות התגובה שלו את מוכנה לשלוח לו הודעה. כשבחור מקבל הודעה כזו לאחר שהעביר את המסר דרך גורם שלישי- הוא לא מרגיש מאוים, בלחץ מאי השחרור שלך, הדבר משמח אותו שאת רוצה בקשר ושאת מאמינה בו. אם הוא יגיב שלא מתאים, מותר לך לדעתי להציב אותו עם השאלה- למה, בניסוח כעין: הבנתי, מעניין אותי לדעת מדוע, כי יש דברים בהם השתניתי מאז הקשר האחרון, ולאור השינוי/מיקוד/דיוק (מילה של בנות) הייתי מציעה לך לבחון את הדברים מחדש. הכי קל בעולם להגיד "כן" או "לא"- את תעשי לו טובה גדולה מאוד אם תואילי בטובך להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו בו הוא לא צריך לספק תשובות, הרבה פעמים התשובות שאנו משיבים לעצמנו הן אינן תשובות מספקות ואמיתיות, חסרות מכנות ויושר פנימי, מבוססות על רגשות נמוכים ולא על השכל. אם את מאמינה בקשר ואת חושבת שהבחור מפסיד קשר (לא מפסיד אותך, כי אם את הקשר ביניכם) שיכול להוביל להקמת בית בישראל- תעשי הטוב והישר, ובהחלט ניתן לענ"ד לפנות אליו ישירות גם לאחר הכשל על ידי השדכנית, קחי אחריות על החיים שלך ועל הרצונות שלך. זו איננה נואשות, פשוט מאחר ואנו צנועים מסתתרת לנו בתת מודע המחשבה שאנחנו חייבים למעט בפניות ישירות לבחור או לבחורה בגלל שעצם הפניה היא חוסר צניעות, והרי כאשר אנו מגיעים לגיל בו אנו רוצים וצריכים להקים בית- שתיקה בין המינים איננה צניעות כי אם בורות בצניעות, בורות במה הוא קשר בין איש לאישה, וכי אם תרצי להציע לבחור הצעה אחרת שאינך את- לא תפני אליו? לכן- אם פונים לבחור אין שום סיבה להרגיש 'נואשות', הנואשות הזו נוצרת רק בגלל תקלה בהבנת הנקרא של המציאות, את אינך נואשת- את רוצה, אנחנו חיים בעולם בו אנשים אמורים וחייבים לדבר אחד עם השני כדי להתקדם בחיים, לדבר ולפנות לבחור זו איננה נואשות!
אין חכם כבעל נסיון, מעשה שהיה כך היה- נפגשתי עם בחורה שלוש פגישות ארוכות (במצטבר בערך 18 שעות, וזה היה יום אחרי יום, את להזכירך נפגשת כמעט חודש), חתכתי, ובמהלך החודשים הבאים השדכן פימפם לי מספר פעמים על אותה גברת וכל פעם אמרתי לא. למעשה, לאחר מספר חודשים היא שלחה לי הודעה- יש לי הצעה בשבילך, פנוי? והשבתי בחיוב, ואז היא כתבה לי- חשבתי להציע את עצמי שוב, מה אתה אומר? לקח לי יום שלם לענות, ואז היא אפילו שאלה אותי שהיא תשמח להבין יותר את ההתלבטות והיא יכולה לעזור בזה, דיברנו וכו', נפגשנו עוד ארבע פעמים ועוד הפעם חתכתי. למעשה- אחרי כמה חודשים הצעתי אותה לחבר שלי, והם אמורים להתארס עוד מעט , אבל רק אומר שדברים כאלו קורים כל הזמן, וגם אם לא הצליח, תציעי אותו לחברותייך- זה המעשה הכי אצילי שאפשר לעשות בתקופת השידוכים.
ב"הצלחה!
בדיוק מה שאת מתארת גם אני הייתי
ואפילו ניסיתי שוב פעם אחרי כמה חודשים בהודעה ישירה וקיבלתי ממנה שזה לא מתאים
ואז פשוט מה שעשיתי היה לשחרר
להגיד די זה לא היה מתאים
להתחיל להתרפות
להפסיק לקוות שנחזור כי זה לא יקרה
ווואלה לקח זמן חודש ומשהו בערך אבל הכאב התחיל להתרפות הרבה כאב עצמי נרפא
אני עדיין סוחב
אבל אני מתחיל לסלוח לעצמי על הטעויות וכו' (אם תרצי אוכל לפרט עוד על הדרך שלי להתמודד עם הפרידה ולהמשיך הלאה)
בקיצור פשוט להגיד הוא לא רוצה להפסיק לקוות ולהתחיל לשחרר ולהתרפות...
מלכה שכמוך לא צריכה לדאוג
יבוא טוב כפול באלפי אלפים
