אני מאמינה שנושא חדש דורש הודעה חדשה. אז ככה: שמתי לב שיש ציבור פה מאד רגיש ומבין ענין. אולי תוכלו לתת לי כמה רעיונות. איך עוזרים לילדה נכה להרגיש יותר מקובלת בכתה? בלי להכנס ליותר מדי פרטים, יש ילדה בגיל 11 שבכסא גלגלים. חוץ מזה היא רגילה לכל דבר מבחינה שכלית ונפשית-חמודה מאד. משום מה הבנות בכתה לא יוצאות מגדרן לבוא אליה הביתה וגם בבית הספר היא די לבד. מה אתם יכולים לייעץ גם לילדה וגם לבנות הכתה?
פורום נוער וגיל ההתבגרות
בהנהלת: חצילוש
מכתב פתיחה
עצותננסי
אינטרנטמשה
"תרופת-הפלא" להרבה בעיות של חוסר השתלבות בחברה.
יש לה את המגרעות שלה (ויהיו כאלו שיאמרו שאני הוא התגלמות המגרעות), אבל במקרה של מוגבלות תנועה, יש מצב שהרשת תהיה סוג של פיתרון בשבילה.
זה לענ"ד.
יש לה את המגרעות שלה (ויהיו כאלו שיאמרו שאני הוא התגלמות המגרעות), אבל במקרה של מוגבלות תנועה, יש מצב שהרשת תהיה סוג של פיתרון בשבילה.
זה לענ"ד.
זה ממש ממש לא הפיתרון משה..פלפלתי
ואתה יודע את זה. כי זה לא משלב אותה. זה מבודד אותה.
לדעתי פשוט צריך לתת להם "תפקידים" שיעזרו לה, לדאוג לזה שידאגו לה. אח"כ יגלו שהיא חמודה- זה כבר יסתדר לבד.
לדעתי פשוט צריך לתת להם "תפקידים" שיעזרו לה, לדאוג לזה שידאגו לה. אח"כ יגלו שהיא חמודה- זה כבר יסתדר לבד.
ואני עדיין עומד במילה שלימשה
שאלת המינון זו שאלה אחרת (וברור שאני עברתי את גבול הטעם הטוב מזמן), אבל בסך הכל מדובר בכלי שעוקף יפה מאוד מגבלות פיזיות, ובמיוחד על מגבלת המרחק.
אבל זו בעיה אחרת..פלפלתי
כי לא משעמם לה, או שהיא בבית חולים או משו שצריכה עיסוקים, היא פשוט צריכה חברה. ואינטרנט זה ממכר. היא לא תוכל להשתחרר ממנו מהר. מה גם שזה יכול לפתוח פתח לניצול חברתי אם יהיה לה אפשרות שלכמה מהבנות בכיתה אין בבית. ואז היא תצא במצב יותר גרוע משנכנסה אליו.. אז מה עשינו?
לא רק זהדובלה
אני חושב שאינטרנט הוא "תחליף" ולא פיתרון. ותחליף לא ממש מוצלח. הוא נותן חברה וירטואלית, אבל זה לעולם לא יחליף חברה אמיתית. סביבה אמיתית. אני חושב שאף פעם אינטרנט לא יצליח לשדר לילד חום וחיבה שחבר אנושי ממשי וקרוב יכול לתת.
ואני לא מדבר רק על חום, כמובן, אלא בכלל על הרגשה של בן-אדם, שמטבעו רוצה להיות מעורה בחברה ובמה שמסביב, לעזור, להשתתף עם כולם בפעילויות, לשבת ביחד באיזה מסיבה, וכו' וכו'.
מכל זה, אינטרנט הוא פיתרון אך ורק לשיעמום. לדעתי. אבל לא לחוסר החברה.
תכל'ס, אני תומך (הפעם..) בעמדה של פלפלתי, לנסות לשלב אותה בתפקידים ופעילויות.
ואני לא מדבר רק על חום, כמובן, אלא בכלל על הרגשה של בן-אדם, שמטבעו רוצה להיות מעורה בחברה ובמה שמסביב, לעזור, להשתתף עם כולם בפעילויות, לשבת ביחד באיזה מסיבה, וכו' וכו'.
מכל זה, אינטרנט הוא פיתרון אך ורק לשיעמום. לדעתי. אבל לא לחוסר החברה.
תכל'ס, אני תומך (הפעם..) בעמדה של פלפלתי, לנסות לשלב אותה בתפקידים ופעילויות.
מחשב כתחליףננסי
אולי מחשב יכול לסייע בתור קבוצת תמיכה-למשל אם יש אתר לילדים עם בעיות דומות היא יכולה להעזר ברעיונות ולעידוד. אני לא יודעת אם יש אתר כזה ולא נראה לי שהמשפחה מחוברת לאינרנט. אך בתור חברה אני לא רואה את זה כפתרון. גם ככה, לצערי, היא יותר מדי על יד המחשב מחוסר ביקורים של חברות. האם יש דרך לדבר עם הכתה ברגישות ולהסביר את המצב?
בשביל מה קיימים עובדי הוראה?פלפלתי
בשביל לחנך דור שיחמם כיסאות??? שיתחילו לעבוד..!!
מזה הפעם??????פלפלתי
כאילו כל הזמן אנחנו נגד.....
סתם, בצחוק... דובלה
דובלה צודק!!=)שירה
כמובן! איך לא??פלפלתי
אין עוררין!
וואי, תודה! גם פלפלתי צודקת, לא?!..דובלה
ולהשלמת העניין - -
וגם כמו שפלפלתי אמרה..מיסטר דום
תריך לתת לה תפקידים בכיתה שהיא יכולה לעשות,ואז יגלו שהיא חמודה וחכמה כמוהן....ואז יתצחברו אליה יותר...
לפי דעתיאנונימי (פותח)
כאשר יש פעילויות בכית הואני מאמין שיש המון לדוגמה: להעביר קשר בין הבנות, לארגן ערב כיתה, או עוד מליון פעילויות לתת לה להיות המארגנת הראשית וכל פעם קבוצה אחרת של בנות עובדות איתה, אבל היא מחליטה על הכל וכולן שואלות אותה, ואח"כ קבוצה אחרת של בנות עובדות איתה וככה כולן יכירו אותה...
לענ"ד זה תלוי בעיקר בבנות הכיתהעמישב
בס"ד לק"י
לפי מה שהבאת כאן, לא נראה שהבעיה טמונה בילדה, אלא בכיתה.
אז מה עושים?
לענ"ד, בנושאים הללו, ככלל, כדאי להכניס לאנשים את המודע בדרך העקיפה והבטוחה (ואולי גם הארוכה), היא התת-מודע.
לגרום לכך שהכיתה תשים לב אליה, ליכולות שלה וכדו'.
שהבנות תשמנה לב לכך שהיא בעצם בדיוק כמוהן, וכמו שאחת קשה לה לכתוב ביד שמאל, ולאחת קשה לסחוב דברים, אז לה קשה לעמוד על הרגליים. כל אדם הוא מוגבל, ואצלה זה בולט יותר, אז זה לא אומר שהיא שונה ומוזרה, ובוודאי שהיא לא אמורה להיות מנודה, ברמה זו או אחרת.
באיזו דרך אפשר להכניס לתת-מודע?
הכי חשוב זה היום-יום. לתת לה לענות לשאלות שהמורה שואלת, לתת לה להשתתף יותר בהפעלות חברתיות למיניהן ועוד כהנה וכהנה.
בנוסף לכך, יש עוד מספר דברים שאפשר, וכדאי, להוסיף למהלך היום-יומי, וזה ע,י הפעלות חברתיות, סיפורים וכדו', לא כאלו שיציגו את הדברים על השולחן (סיפור על נכה וכדו'), אלא דברים שיכניסו את זה בדלת האחורית של המוח. מה לדוג'? סיפור בת ר' עקיבא ביום חתונתה (שבת דף קנ"ו עמ' ב', ויש עיבוד של זה לספר "כה עשו חכמנו"), ר' שמעון בן אלעזר והמכוער (גם כן ב"כה עשו חכמנו", ונדמה לי שזה מופע במסכת תענית) ועוד רבים וטובים, ידועים יותר וידועים פחות (הסיפור של האר"י הקדוש זצוק"ל עם הזקן העני, שבגלל שלא התחשבו בו נגזרה גזירה על צפת. סיפור פחות ידוע, אבל חשובף מופיע ב"כתבי האר"י").
בדבר זה מרויחים כפול, משום שעל פני השטח, מעניינים את הכיתה בסיפורים יפים, ובאותו הזמן, מכניסים להם לראש, מבלי לשים לב, את העניין החשוב של התחשבות בזולת...
בהצלחה.
לפי מה שהבאת כאן, לא נראה שהבעיה טמונה בילדה, אלא בכיתה.
אז מה עושים?
לענ"ד, בנושאים הללו, ככלל, כדאי להכניס לאנשים את המודע בדרך העקיפה והבטוחה (ואולי גם הארוכה), היא התת-מודע.
לגרום לכך שהכיתה תשים לב אליה, ליכולות שלה וכדו'.
שהבנות תשמנה לב לכך שהיא בעצם בדיוק כמוהן, וכמו שאחת קשה לה לכתוב ביד שמאל, ולאחת קשה לסחוב דברים, אז לה קשה לעמוד על הרגליים. כל אדם הוא מוגבל, ואצלה זה בולט יותר, אז זה לא אומר שהיא שונה ומוזרה, ובוודאי שהיא לא אמורה להיות מנודה, ברמה זו או אחרת.
באיזו דרך אפשר להכניס לתת-מודע?
הכי חשוב זה היום-יום. לתת לה לענות לשאלות שהמורה שואלת, לתת לה להשתתף יותר בהפעלות חברתיות למיניהן ועוד כהנה וכהנה.
בנוסף לכך, יש עוד מספר דברים שאפשר, וכדאי, להוסיף למהלך היום-יומי, וזה ע,י הפעלות חברתיות, סיפורים וכדו', לא כאלו שיציגו את הדברים על השולחן (סיפור על נכה וכדו'), אלא דברים שיכניסו את זה בדלת האחורית של המוח. מה לדוג'? סיפור בת ר' עקיבא ביום חתונתה (שבת דף קנ"ו עמ' ב', ויש עיבוד של זה לספר "כה עשו חכמנו"), ר' שמעון בן אלעזר והמכוער (גם כן ב"כה עשו חכמנו", ונדמה לי שזה מופע במסכת תענית) ועוד רבים וטובים, ידועים יותר וידועים פחות (הסיפור של האר"י הקדוש זצוק"ל עם הזקן העני, שבגלל שלא התחשבו בו נגזרה גזירה על צפת. סיפור פחות ידוע, אבל חשובף מופיע ב"כתבי האר"י").
בדבר זה מרויחים כפול, משום שעל פני השטח, מעניינים את הכיתה בסיפורים יפים, ובאותו הזמן, מכניסים להם לראש, מבלי לשים לב, את העניין החשוב של התחשבות בזולת...
בהצלחה.
תודהננסי
תודה על הרעיונות. נתתם הרבה חומר למחשבה ואני אשתדל לפעול דרך המורה בכמה מהכוונים האלה. שבת שלום!
זה נראלי קצת מוזר-פעימה
בעזרת ה"י ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!
אצלנו ביי'שוב-יש ילדה אחת[-בגילי] שממש נולדה איתנו וכו'-והיא היי'תה קולה זמן עם הליכון והיא גם מגמגמת[ז"א-ממש קשה להבין אותה] אבל ממש קיבלנו אותה יפה-[אומנם לאנשים מבחוץ הי'ה קצת יותר קשה-שבוע שעבר טיי'לתי איתה בקניון ואנשים הסתכלו-כאילו..] מה שנראה לי שזה תלוי בגננת/במורה שצריכות לדעת איך להעביר את המגבלה..
[לדוג' אני זוכרת שבכיתה ב' היי'תה למישהי פלטה אז המורה אספה את כולן והסבירה לה יש משקפיי'ם אז יש אנשים עם דברים שונים..]
אבל נראה לי שבשנה הבאה [כיתה ו'-להבנתי] היא תתקבל יותר כי בכיתה ו' כבר גדלים ומתחילים להתיי'חס אחד לשני כמו בני אדם ולא 'אני חברה שלך ואת שלי..'
זהו-חפרתי-רשמית!
אצלנו ביי'שוב-יש ילדה אחת[-בגילי] שממש נולדה איתנו וכו'-והיא היי'תה קולה זמן עם הליכון והיא גם מגמגמת[ז"א-ממש קשה להבין אותה] אבל ממש קיבלנו אותה יפה-[אומנם לאנשים מבחוץ הי'ה קצת יותר קשה-שבוע שעבר טיי'לתי איתה בקניון ואנשים הסתכלו-כאילו..] מה שנראה לי שזה תלוי בגננת/במורה שצריכות לדעת איך להעביר את המגבלה..
[לדוג' אני זוכרת שבכיתה ב' היי'תה למישהי פלטה אז המורה אספה את כולן והסבירה לה יש משקפיי'ם אז יש אנשים עם דברים שונים..]
אבל נראה לי שבשנה הבאה [כיתה ו'-להבנתי] היא תתקבל יותר כי בכיתה ו' כבר גדלים ומתחילים להתיי'חס אחד לשני כמו בני אדם ולא 'אני חברה שלך ואת שלי..'
זהו-חפרתי-רשמית!
אני חושב...מיסטר דום
שכדאי שתנסה להשתלב בחברה יותר...לא לחכות שיבוא אליה אלא שהיא תלך לאחרות תפתח נושאאי שיחה עם אחרות ואז יראו שהיא רגילה וישנו את היחס אליה...
וגם אם היא חמודה הם יראו את זה לילדים יש את הנפש הכי מבינה ויודעת...
ולבנות הכיתה לא להסתכל על הכסא גלגלים אלא להסתכל על הבנאדם עצמו כי זה מה שחשוב.....
וגם אם היא חמודה הם יראו את זה לילדים יש את הנפש הכי מבינה ויודעת...
ולבנות הכיתה לא להסתכל על הכסא גלגלים אלא להסתכל על הבנאדם עצמו כי זה מה שחשוב.....
בחסדי ה'מכאל 2 3
בחסדי ה'
צריך לתן לה לעזור כול מה שהיא יכולה לבד
שתרגיש חלק מהכיתה שלא תרגיש מסכנה ושכולם עוזרים
לה אפשר לקרוא מה שילדים כאלו מספרים ורואים שם שזה שכול הזמן עזרו להם לא יהיה יותר מתי טוב
וכדי מאוד להראות לה שיש לה המון נקודות טובות ואלי ידי זה
היא תרגיש בת אדם ותרגיש יותר נוח ליתחבר
בהצלחה וה'ית' ירחם על אמו ישראל אמן
צריך לתן לה לעזור כול מה שהיא יכולה לבד
שתרגיש חלק מהכיתה שלא תרגיש מסכנה ושכולם עוזרים
לה אפשר לקרוא מה שילדים כאלו מספרים ורואים שם שזה שכול הזמן עזרו להם לא יהיה יותר מתי טוב
וכדי מאוד להראות לה שיש לה המון נקודות טובות ואלי ידי זה
היא תרגיש בת אדם ותרגיש יותר נוח ליתחבר
בהצלחה וה'ית' ירחם על אמו ישראל אמן
בשורה טובהננסי
בעקבות שיחתנו בקשר לילדה הנכה, הצעתם שהיא יכולה למצוא קצת חברה דרך המחשב. גיליתי שיש פורום מארגון "שמחה לילד" שאפשר להתחבר לעוד ילדים במצבים דומים. הילדה באמת מצאה בפורום תמיכה לתחושות שלה. כמובן, זה לא תחליף לחברה חיה ואמיתית, אך זה גם עוזר במצבים של הלבד. תודה לכולם.
ב"ה, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"עמישבאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק
למה כ"כ משעמם פה?????
כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל
או לשטו"ל
לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים
אני פהשמיניסט באמ"ש
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
את יכולה להפסיק להספיםנקדימון
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
..יהודי חסידיאחרונה
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
הפצות!!יהודי חסידי
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי
וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
...יהודי חסידי
....יהודי חסידי
...יהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
מחפשים בני נוער לכתבהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.