"תרופת-הפלא" להרבה בעיות של חוסר השתלבות בחברה.

יש לה את המגרעות שלה (ויהיו כאלו שיאמרו שאני הוא התגלמות המגרעות), אבל במקרה של מוגבלות תנועה, יש מצב שהרשת תהיה סוג של פיתרון בשבילה.


זה לענ"ד.

ואתה יודע את זה. כי זה לא משלב אותה. זה מבודד אותה.
לדעתי פשוט צריך לתת להם "תפקידים" שיעזרו לה, לדאוג לזה שידאגו לה. אח"כ יגלו שהיא חמודה- זה כבר יסתדר לבד.

שאלת המינון זו שאלה אחרת (וברור שאני עברתי את גבול הטעם הטוב מזמן), אבל בסך הכל מדובר בכלי שעוקף יפה מאוד מגבלות פיזיות, ובמיוחד על מגבלת המרחק.

כי לא משעמם לה, או שהיא בבית חולים או משו שצריכה עיסוקים, היא פשוט צריכה חברה. ואינטרנט זה ממכר. היא לא תוכל להשתחרר ממנו מהר. מה גם שזה יכול לפתוח פתח לניצול חברתי אם יהיה לה אפשרות שלכמה מהבנות בכיתה אין בבית. ואז היא תצא במצב יותר גרוע משנכנסה אליו.. אז מה עשינו?

אני חושב שאינטרנט הוא "תחליף" ולא פיתרון. ותחליף לא ממש מוצלח. הוא נותן חברה וירטואלית, אבל זה לעולם לא יחליף חברה אמיתית. סביבה אמיתית. אני חושב שאף פעם אינטרנט לא יצליח לשדר לילד חום וחיבה שחבר אנושי ממשי וקרוב יכול לתת.

ואני לא מדבר רק על חום, כמובן, אלא בכלל על הרגשה של בן-אדם, שמטבעו רוצה להיות מעורה בחברה ובמה שמסביב, לעזור, להשתתף עם כולם בפעילויות, לשבת ביחד באיזה מסיבה, וכו' וכו'.
מכל זה, אינטרנט הוא פיתרון אך ורק לשיעמום. לדעתי. אבל לא לחוסר החברה.

תכל'ס, אני תומך (הפעם..) בעמדה של פלפלתי, לנסות לשלב אותה בתפקידים ופעילויות.

אולי מחשב יכול לסייע בתור קבוצת תמיכה-למשל אם יש אתר לילדים עם בעיות דומות היא יכולה להעזר ברעיונות ולעידוד. אני לא יודעת אם יש אתר כזה ולא נראה לי שהמשפחה מחוברת לאינרנט. אך בתור חברה אני לא רואה את זה כפתרון. גם ככה, לצערי, היא יותר מדי על יד המחשב מחוסר ביקורים של חברות. האם יש דרך לדבר עם הכתה ברגישות ולהסביר את המצב?

בשביל לחנך דור שיחמם כיסאות??? שיתחילו לעבוד..!!

כאילו כל הזמן אנחנו נגד.....

אין עוררין!

ולהשלמת העניין - -

תריך לתת לה תפקידים בכיתה שהיא יכולה לעשות,ואז יגלו שהיא חמודה וחכמה כמוהן....ואז יתצחברו אליה יותר...

כאשר יש פעילויות בכית הואני מאמין שיש המון לדוגמה: להעביר קשר בין הבנות, לארגן ערב כיתה, או עוד מליון פעילויות לתת לה להיות המארגנת הראשית וכל פעם קבוצה אחרת של בנות עובדות איתה, אבל היא מחליטה על הכל וכולן שואלות אותה, ואח"כ קבוצה אחרת של בנות עובדות איתה וככה כולן יכירו אותה...

בס"ד לק"י

לפי מה שהבאת כאן, לא נראה שהבעיה טמונה בילדה, אלא בכיתה.
אז מה עושים?
לענ"ד, בנושאים הללו, ככלל, כדאי להכניס לאנשים את המודע בדרך העקיפה והבטוחה (ואולי גם הארוכה), היא התת-מודע.
לגרום לכך שהכיתה תשים לב אליה, ליכולות שלה וכדו'.
שהבנות תשמנה לב לכך שהיא בעצם בדיוק כמוהן, וכמו שאחת קשה לה לכתוב ביד שמאל, ולאחת קשה לסחוב דברים, אז לה קשה לעמוד על הרגליים. כל אדם הוא מוגבל, ואצלה זה בולט יותר, אז זה לא אומר שהיא שונה ומוזרה, ובוודאי שהיא לא אמורה להיות מנודה, ברמה זו או אחרת.

באיזו דרך אפשר להכניס לתת-מודע?
הכי חשוב זה היום-יום. לתת לה לענות לשאלות שהמורה שואלת, לתת לה להשתתף יותר בהפעלות חברתיות למיניהן ועוד כהנה וכהנה.
בנוסף לכך, יש עוד מספר דברים שאפשר, וכדאי, להוסיף למהלך היום-יומי, וזה ע,י הפעלות חברתיות, סיפורים וכדו', לא כאלו שיציגו את הדברים על השולחן (סיפור על נכה וכדו'), אלא דברים שיכניסו את זה בדלת האחורית של המוח. מה לדוג'? סיפור בת ר' עקיבא ביום חתונתה (שבת דף קנ"ו עמ' ב', ויש עיבוד של זה לספר "כה עשו חכמנו"), ר' שמעון בן אלעזר והמכוער (גם כן ב"כה עשו חכמנו", ונדמה לי שזה מופע במסכת תענית) ועוד רבים וטובים, ידועים יותר וידועים פחות (הסיפור של האר"י הקדוש זצוק"ל עם הזקן העני, שבגלל שלא התחשבו בו נגזרה גזירה על צפת. סיפור פחות ידוע, אבל חשובף מופיע ב"כתבי האר"י").
בדבר זה מרויחים כפול, משום שעל פני השטח, מעניינים את הכיתה בסיפורים יפים, ובאותו הזמן, מכניסים להם לראש, מבלי לשים לב, את העניין החשוב של התחשבות בזולת...

בהצלחה.

תודה על הרעיונות. נתתם הרבה חומר למחשבה ואני אשתדל לפעול דרך המורה בכמה מהכוונים האלה. שבת שלום!

בעזרת ה"י ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!

אצלנו ביי'שוב-יש ילדה אחת[-בגילי] שממש נולדה איתנו וכו'-והיא היי'תה קולה זמן עם הליכון והיא גם מגמגמת[ז"א-ממש קשה להבין אותה] אבל ממש קיבלנו אותה יפה-[אומנם לאנשים מבחוץ הי'ה קצת יותר קשה-שבוע שעבר טיי'לתי איתה בקניון ואנשים הסתכלו-כאילו..] מה שנראה לי שזה תלוי בגננת/במורה שצריכות לדעת איך להעביר את המגבלה..

[לדוג' אני זוכרת שבכיתה ב' היי'תה למישהי פלטה אז המורה אספה את כולן והסבירה לה יש משקפיי'ם אז יש אנשים עם דברים שונים..]

אבל נראה לי שבשנה הבאה [כיתה ו'-להבנתי] היא תתקבל יותר כי בכיתה ו' כבר גדלים ומתחילים להתיי'חס אחד לשני כמו בני אדם ולא 'אני חברה שלך ואת שלי..'

זהו-חפרתי-רשמית!

שכדאי שתנסה להשתלב בחברה יותר...לא לחכות שיבוא אליה אלא שהיא תלך לאחרות תפתח נושאאי שיחה עם אחרות ואז יראו שהיא רגילה וישנו את היחס אליה...
וגם אם היא חמודה הם יראו את זה לילדים יש את הנפש הכי מבינה ויודעת...
ולבנות הכיתה לא להסתכל על הכסא גלגלים אלא להסתכל על הבנאדם עצמו כי זה מה שחשוב.....

בחסדי ה'


צריך לתן לה לעזור כול מה שהיא יכולה לבד

שתרגיש חלק מהכיתה שלא תרגיש מסכנה ושכולם עוזרים
לה אפשר לקרוא מה שילדים כאלו מספרים ורואים שם שזה שכול הזמן עזרו להם לא יהיה יותר מתי טוב

וכדי מאוד להראות לה שיש לה המון נקודות טובות ואלי ידי זה
היא תרגיש בת אדם ותרגיש יותר נוח ליתחבר

בהצלחה וה'ית' ירחם על אמו ישראל אמן

בעקבות שיחתנו בקשר לילדה הנכה, הצעתם שהיא יכולה למצוא קצת חברה דרך המחשב. גיליתי שיש פורום מארגון "שמחה לילד" שאפשר להתחבר לעוד ילדים במצבים דומים. הילדה באמת מצאה בפורום תמיכה לתחושות שלה. כמובן, זה לא תחליף לחברה חיה ואמיתית, אך זה גם עוזר במצבים של הלבד. תודה לכולם.

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן