כאילו אח של איך אני יגדיר את זה.."לא הולך בדרך הישר" [כאילו לא נהיה חילוני אבל נהיה פחות דתי וזה..]??

אחים קטנים זה סוגיה מעניינת אך גם מסובכת. לפעמים האחים הקטנים דווקא מעריצים את האחים הגדולים ורוצים ללכת בעקבותם. ולפעמים אח מסויים בגלל כל מיני סיבות מרגיש צורך לבטא את עצמו במקום אחר. זה לאו דווקא חייב להיות בגלל פחות רצינות או "דתיות". לפעמים אם יש כמה אחים, זה לא נעים לשמוע מהרב: תהיה כמו האח שלך. לפעמים רבנים מצפים שכל האחים יהיו "קופי" אחד מהשני. אני מכירה אח כזה שהלך לישיבה גבוהה איפה שלא למדו האחים האחרים והרגיש ממש משוחרר להיות הוא עצמו ולא אח של...
אם מדובר בממש שינוי סגנון וזה גם משפיע בנושאים דתיים, אולי האח הזה מרגיש שלא מעריכים אותו מספיק או שאין מקום בשבילו במשבצת "הדוסית" והוא צריך למצוא מקום במשבצת אחרת. זה כמובן דורש קצת יותר בדיקה לדינמיקה בבית ויותר רגישות לצרכים של האח הזה. אם היו לי פרטים נוספים הייתי יכולה להוסיף. אך ככלל, זה אתגר מאד גדול להורים ולאחים גדולים להבין את האחים הקטנים ולנסות להבין מה הצרכים הרגשיים, ולכבד את השונות של כל אחד. זה ממש לא פשוט.

כתבת קצת מבולבל. התערבב לי פה עם האח והחבר. מי עבר ישיבה? אח שלך, אח של חבר שלך, או חבר שלך עצמו?

עכ"פ, בסוגיית ה"אחים קטנים" אני די מצטרף לננסי, לפעמים אחים מעדיפים דווקא ללכת בדרכים שונות. אלא, שעד כמה שהבנתי, זה לא רק "דרכים שונות", אלא כיוון של ירידה כלפי מטה, שזה דבר שכדאי מאוד לעצור לפני שהוא יגמר לא טוב.

אבל לא הבנתי בכלל את הפיסקא לגבי "אתה משמיץ סתם ישיבות", מי אומר את זה למי ובאיזה הקשר?

ב"ה
אם שמת לב, זהו ציטוט מהחבר. זה בהחלט לא אח שלי (מה גם שמוקדם לקבוע על ילד בכיתה ה' או ג' [אחי החביבים...] מה הוא יהא בעתיד).

עם דרך שונה בעבודת ד' אין לי בעיה, גם אם אני חולק עליה. הבעיה היא בירידה בעבודת ד', לזה כוונתי (וכאן לא אתאר את מעשיו של חבר של אחי, עולה לז' כיום).

ובאיזה הקשר? הישיבה אליו האח ההוא ילך (כנראה) שנה הבאה, היא לא משהו בלשון המעטה (הוא מכיר עוד יותר טוב ממני מי הלך לישיבה ההיא).

יצחק.

בחסדי ה'



אחי תתפלל על האח שלך לה' ית'

ותראה לאחי שלך כמה שישבות אחרות טובות
בהצלחה

איך לא חשבת על זה קודם, יצחק?

ב"ה
במקרה הזה בלי השתדלות (מהי? - זו השאלה פה) איך יש לנו זכות להתפלל עליו?

בחסדי ה'


לא אבנתי מה אמרתה

על קורטוב הציניות, אם נפגעת קודם.

התכוונתי לומר שלהתפלל זה ברור מאיליו, אבל זה לא פוטר אותנו מהשתדלות שלנו כאן בעולם הזה הגשמי, לעזור לו. צריך לעשות מעשה. והשאלה הייתה היא מה המעשה.
או לא רק המעשה לעזור לו, אלא איך בכלל להתייחס אל הילד. התפילה היא עניין אחד, ואיך להתייחס לילד זה עוד עניין.

לא שמענו למה האח הקטן החליט לעבור בית ספר. מה מצבו בלימודים? (לא כל ילד יכול להחזיק מעמד יום שלם בתלמוד תורה)-מה מצבו החברתי- אולי החברים בכתה התנכלו לו והוא פשוט לא מצא את מקומו בכתה. מה שחשוב הוא לראות את הנער באור חיובי. לנסות להדגיש את הדברים שהוא כן עושה ובמיוחד בתחום הדתי. אם הוא מצטיין בגמילות חסדים, לתת לו מחמאות בנושא הזה. אם הוא הולך למנין כמו שצריך, או כל נושא אחר, לתת לו הרגשה שהוא עדיין במשחק. ככל שיורדים עליו בנושא הדתי,זה עלול להפוך לנבואה שמתגשמת מעצמה. לפעמים הורים אומרים דברים לנער או נערה שממש דוחפים אותם בכוון הלא נכון.

לא מדובר שהוא הולך ב"מסלול אחר" או ב"דרך אחרת", שהיא קצת פחות טובה לטעמי.

מדובר שהוא בתנועה עיקבית וחדה של י ר י ד ה .... את זה צריך לעצור, באיזה אופן שזה לא יהיה.

אני הכרתי משפחה שכל הזמן ההורים היו אומרים לילדים:אתם יורדים מהדרך-תהיו בסוף חילוניים, וכל מיני אמרות כאלה. לדעתי, זה ממש יכול להרוס ילד. אני מאמינה שכל ילד בסופו של דבר רוצה להשתלב במשפחה ולעשות את הדבר הנכון. לפעמים בגלל כל מיני סבות שחלק מהם דברנו עליהם, יש מחסום. לדעתי, על כל המשפחה לקרב את הילד אליו כדי שהוא יפתח. אפשר ללמוד אתו בחברותא (גמרא או כל דבר אחר-מסילת ישרים, חובת התלמידים, לא משנה מה-העיקר להיות אתו ביחד). אפילו לצאת קצת לטייל ולנסות לדובב אותו לשח"נש. להראות לו שהוא שווה-זה לא אומר שמסכימים או שמקבלים התנהגויות חריגות או שליליות, אלא שמקבלים אותו כבן אדם טוב שגם תורם למשפחה. להורים יש גם זכות לא להרשות לו לעשות דברים מסויימים, אלא מתוך אהבה וכבוד.

אספר לכם סיפור אמיתי בכדי לתת דוגמא של גישה אחרת וקצת יותר חיובית. היה נער שלמד בישיבה (תיכונית) מאד רצינית. הוא לא היה בין המתמידים הגדולים והעדיף בזמנו החפשי (יש לציין לשבחו שכמעט ולא הבריז) לרדת לוואדי על יד הישיבה ולבנות מעין מחנה. הרב, במקום לנדות את הנער הזה ואולי אפילו לסלק אותו מהישיבה, לקח את כל הכיתה יום אחד וירד אתם למחנה הזה. שם אפו פיתות ועשו איזה פעילות. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה עשה לאותו נער, לדימוי עצמי שלו ולהרגשת השייכות שלו לישיבה. אני לא אומרת שהסיפור נגמר פה ושאין עוד עבודה לעשות עם הנער. אך המעשה שהרב עשה היה חכם ורגיש ומי יודע אם זה לא הציל את הנשמה של הנער. הלוואי והיו עוד רבנים ומחנכים כאלה שמשתדלים להבין את נפש הילד ואיך להגיע אליו.

בס"ד לק"י

לדבר עם אנשים כאלו "מאחורי הגב". זו היתה דרכו של הרב המגיד (המגיד ממזריטש, גדול תלמידי הבעש"ט), היה יושב ומשחק שח-מט עם כל מיני עמי ארצות, מעשה תמים, לא? אבל תוך כדי המשחק היה מכניס קצת יידישקייט, מידות וחסידות במשחק (כגון: הכל תלוי במלך, יש תכלית, לכל שחקן יש יעוד, צריך להסתכל על כלל המשחק [=החיים] ולא על כלי אחד ועוד כהנה וכהנה), כך האנשים לא הסתגרו מפניו ושמעו לו, וכך גם קיבלו את תורותיו דרך האגף האחורי של המוח. וכן הוא במעשה מבעל תפילה לר' נחמן מברסלב, עיין שם.

כלומר תנסו, איכשהו להכניס לו דרך התת-מודע ערכים שונים ממה שהוא מתרגל אליהם, לא בצורה ישירה שהוא יסתגר, יברח ולא ישמע, אלא בצורה עוקפת שתגיע לו מבפנים ותשנה אותו דרך התת-מודע.

בכל מקרה, אפשר "לצוד" אותו לשיחות מעמיקות אל תוך הלילה, שיחות רציניות, ללא ציניות כלל, של תובנות, דיבורים ברוגע וכדו'. גם אם זה לא עוזר עכשיו, זה תמיד נשאר שם בשכל, הדיבורים האלו שמים את "הזרעים", בליבו, ואלו האחרונים עוד יגדלו בעתיד, אם קרוב ואם רחוק, ויהיו לעץ חיים גדול וענף. "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן