שתדבר עם אמא שלה...שכשהיא מביאה חברות להשתדל לא לצעוק וזה...

שתדבר עם אמא שלה,תסביר לה שזה לא ממש כייף לה שהיא צועקת שחברות שלה נמצאות..ושזה פוגעה וכו',אני בטוחה שאמא שלה תבין ותפסיק.

יומעולה(:

השאלה איך האמא מתייחסת לזה עכשיו. האם גם היא משתפת פעולה ב"ברוגז", או שהיא מנסה לפייס את הבת בכל מיני דרכים ורק הבת דוחה את זה.

כי אם הדבר הראשון נכון, צריך דבר ראשון לטפל באמא...
בכל אופן, אני בעד שהיא (הילדה) תתגבר על האי-נעימות, תפנה לאמה, תבקש סליחה על השבוע הזה ותסביר לה למה היא מאוד מאוד נפגעה ממה שהיה.

בס"ד לק"י

אקווה שה' יתן עצה נכונה...

ראשית, כמו שנכתב, צריך לראות מהי תגובת האמא.

אם שתיהן כעוסות, אזי הייתי אומר שכדאי ללכת עפ"י שיטה עתיקת יומין- שיטת אהרון הכהן (כדברי הלל הזקן-"הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" [אבות א', י"ב], וכדברי ר"ע מברטנורא שם, בשם "אבות דרבי נתן"- "כיצד היה אהרון אוהב שלום [ונראה בעיני הדלות שהוא טעות דפוס והיה לו לכתוב "כיצד היה אהרון רודף שלום", וכן הוא בדיבור המתחיל. עמישב]. כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו. ואומר לו ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך. והוא אמר לי שאבוא אליך שתמחול לו ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה...".

ואם רק הבת, יש גם כן לישב עמה בדברים, ולהביא אל ליבה שהכל היה בשוגג, ואין כלל זדון אצל אמהּ, שהרי היא גדלה אותה, אז עכשיו היא תעשה לה כך ותשנא אותה?! הרי אין בזה הגיון כלל!!!!

ופעמים שדברים "קטנים" כאלו, חושפים קרע עמוק יותר, חלילה, שמתחת לפני השטח. כיצד מזהים אותו? מן הסתם כשתנסי לדבר עמה את הדברים המובאים בפיסקה הקודמת, והיא לא תסכים איתך, זה סימן כלשהו לקרע עמוק, ותנסי לברר יותר לעומק, ולדלות בעדינות את מה שיש לה. שכן, זה קצת מוזר שבגלל מריבה קלה שכזו בת לא תדבר עם אמהּ שבוע ימים!!!

בהצלחה בס"ד.

התפלאתי שלא הצעתם גם לאמא להתנצל על זה שהיא ביישה את הבת שלה לפני חברה. האם הורה יכול גם להתנצל? לדעתי, חשוב שההורה יהיה קשוב לרגשות של הבת וגם ידע להתנצל אם הוא טעה. כך הוא גם מהווה דוגמא אישית לבת לגבי התנהגות ראויה.

ארבעת המגיבים כאן הם בני נוער,שבאופן טבעי מזדהים יותר עם הנערה.
בכל זאת אף אחד מהם לא העלה את הרעיון שהאם תתנצל.
זה מראה על חינוך טוב ובריא של כיבוד הורים וקבלת הסמכות שלהם.

דוקא הדמות ה"מקצועית",המבוגרת יותר (שאני מניחה שהיא גם אמא בעצמה) הציעה לצפות מהאמא להתנצל.

נקודה מעניינת למחשבה....

בס"ד


לאמא חשוב להקשר לילדים שלה-אז היא 'מחפה' עליהם ושומרת עליהם מפני פגיעות כלשהין

ולנוער אכפת רק איך אני מציל ת'צמי מהמצב בלי להשתמש באמא שכבר במילא פגעה בי בזה שהיא צעקה בלי קשר לחברה..'אם אין אני לי מי לי..'

אנני מבינה איך התנצלות של הורים קשור לכיבוד הורים. האם זה מוריד מהכבוד של הורה שיכול להודות בטעות? לדעתי, הורה שיכול להתנצל יקבל עוד יותר כבוד מהילד כשהוא יראה שההורה גם מכבד את הרגשות שלו. נכון-אני גם אמא וב"ה זכיתי לילדים שיודעים לכבד אותי. אף פעם לא דברו אלי בחוצפה. וכן, אני גם יודעת להתנצל אם צריך. זה בכלל לא מוריד מהכבוד שלי. האם מצוות בין אדם לחברו אינם כוללים ילדים? לפי ההלכה, בכדי לעשות תשובה צריך לפייס את חברו. למה זה לא כולל ילדים?

זה המקור שעלה בזכרוני כשראיתי את הדיון הזה
(לקח לי קצת זמן לחפש...)


רמבם,הלכות ממרים,פרק ט,הלכה ז:

" עד היכן כיבוד אב ואם:
אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכוהו לפניו לים--לא יכלים אותן, ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם; אלא יקבל גזירת הכתוב, וישתוק.

ועד היכן מוראן: אפילו היה לובש בגדים חמודות, ויושב בראש בפני קהל, ובא אביו או אימו וקרעו בגדיו, או הכוהו על ראשו, וירקו בפניו--לא יכלים אותן, אלא ישתוק, ויירא ויפחד ממלך המלכים, שציווהו בכך: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצטער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר; קל וחומר, למי שאמר והיה העולם ברצונו"

אם זה לא היה פורום לנוער,אלא פורום להורים,הייתי מביאה גם את הלכה ח'.

(טוב,אני אביא....
" אף על פי שבכך נצטווינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם: שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול"

שנזכה לביאת אליהו ולקיום "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"

לילה טוב !

אולי אפשר ליישב את הדברים כך: ההלכות שהבאת מהרמב"ם מתייחסים לחובת הילדים בכיבוד הורים. והדברים האחרים שהבאת יכולים להתייחס לגישה של ההורים כלפי הילדים, כשהם מוכנים למחול על כבודם כשיש צורך. זאת אומרת, אולי זה לא יהיה ראוי מילד לדרוש התנצלות מההורים, אך הורה שרוצה לעבוד על המידות שלו וגם לחנך את בנו למידות טובות יראה לנכון לבקש סליחה כשהוא פגע בילד. לילה טוב ותודה על ההערות.

אבל בכל אופן, הסיבה שאני לא הצעתי שהאמא תתנצל, היא בגלל שאת שאלת על הצד של הנערה. שאלת מה על הנערה לעשות, ולא מה על האמא לעשות. אם היית שואלת על האמא, מן-הסתם התשובות היו קצת שונות....

אבל בכל אופן, במה שכתבתי לעיל, כללתי גם את זה - כי אמרתי שהילדה תסביר לאימה כמה שהיא נפגעה ממה שהיה. בתקווה - שהאם תבין ותתנצל!!! זה הרעיון פה, וכך היא תפייס אותה. אלא ששיחה כזו הילדה צריכה בעצמה לפתוח בהתנצלות, כדי שהשיחה תישא אופי של פיוס.
אבל כאמור, אם האם עצמה לא מבינה שצריך לפייס את הבת, אז... צריך לטפל בבעיה גם מצד האם. בהחלט.

בס"ד לק"י

החובה ההילכתית גרידא, ללא שום שיקול חיצוני, היא הלכה ז. ובאמת, אין כל חיוב הלכתי (בכבוד, אך בנישואין והאכלה וכדו' יש עד גיל מסויים) להורים כלפי הילדים. אבל, וכאן האבל הגדול, ממליץ הרמב"ם להורים ומלמדם כיצד כדאי וראוי להם לנהוג, שימחלו על כבודם.

אל לכם לשכוח שהיד החזקה הוא ספר הילכתי טהור ברובו (חוץ מחלק גדול מהלכות דעות ועוד כמה, כמו הלכה ח', וכמשמע בלשון הרמב"ם- "אף על פי שבכך ניצטוינו...", כלומר שלמרות שהמובא לעיל, בהלכה ז', הוא המצווה האמיתית, הרי שראוי להורים...), והוא לא מחנך או עוסק בעניני מחשבה והורות.

כשאני מדברת על כבוד של הורה כלפי ילד לא התכוונתי לשים את ההורים והילדים באותו מישור. הם בוודאי לא שווים מבחינת מי מכבד את מי. אך אני שואלת: האם לילד לא מגיע אותו כבוד ונימוס שההורה היה נותן לכל אדם ברחוב? האם זה לא ראוי להורה להגיד לילד תודה ובבקשה כמו שיעשה לכל אחד אחר? לזה התכוונתי. אני מאמינה שהורה שמתנהג כלפי הילד בכבוד (אולי נימוס יכול להיות מילה תחליפית לכבוד) ילמד את הילד גם איך לדבר עם אנשים אחרים. וגם מותר להתנצל, כמו שההורה היה מתנצל לשכן אם הוא פגע בו במשהוא.

גם אנחנו בני אדם!!וזה טעות של הורים שהם חושבים שאם הם יתנצלו זה יוריד מהכבוד שלהם או מהערך שלהם וזה טעות!!אני גם לא הייתי מדבר עם אמא שליח שנתיים לא שבוע..

גם אם ההורה עושה טעות, וגם אם הוא צריך להתנצל, וגם אם הוא בכל זאת לא עשה את זה, הוא עדיין הורה, ואתה רק ילד שלו.

מה שננסי כתבה הוא נכון ב-100%, אבל אתה כבר איבדת פורפורציות, במחילה. באמת במחילה... ננסי גם הדגישה שההורים הם לא באותו מישור של הילדים, הם הורים שלך ולא חברים שלך.
כשמדברים עכשיו מה האמא הייתה צריכה לעשות - ברור שהייתה צריכה להתנצל. אבל כשמדברים עליך, כילד, איך אתה צריך להתייחס לזה, אז התשובה היא שבכל מקרה שהוא צריך להתייחס בכבוד אל ההורים.

אני מבין לחלוטין את הנערה המדוברת, כיון שלדעתי בהחלט האמא עשתה כאן טעות. אבל לא צריך להיסחף

שהשאלה כבר עומדת לה שוב על קצה הלשון לגבי השעה....
אצלי בניו-יורק השעה עכשיו עשר בערב.

אני חשוב שהורה שלא יודע להתנצל גם בתור בן אדם הוא כזה...

ות'אמת שלי כבר יודעים /שאם לא מבקשים ממני סליחה על דברים שסאאם מאשימים אותי <רוב הזמן> אז ני לא מדבר...והם מבקשים לפעמים...

שאתה שכחת משהו חשוב מאוד:
ההורים שלך הם לא חברים שלך. אתה מחוייב בכבודם, הן מצד התורה, והן מצד השכל הישר:
הם הביאו אותך לעולם, גידלו אותך במסירות, השקיעו בשבילך את כל הנשמה, האכילו אותך, חינכו אותך (לפחות ניסו... סתם סתם) וכו' וכו'. הם אוהבים אותך. אבל לפעמים נדמה לך שהם פגעו בך מידי, ולפעמים אפילו זה באמת כך וקורה שהם טועים, כמו כל אדם. אבל זה לא נותן לך רשות להייחס לזה כך... אל תשכח שגם הטעות הזו עצמה נעשתה בשבילך, אבל אולי באופן שגוי. הם רוצים בטובתך. וכך או כך - אתה חייב בכבודם ע"פ כל הכללים.

וזה שאתה נהנה שאתה מצליח כביכול "לדפוק" אותם שאתה לא מדבר איתם, זה חבל מאוד. וההפסד הוא שלך.
אני לא מתכוון להתקיף, ח"ו, רק להעמיד אותך קצת על מקומך. פליז, אל תיפגע.

בס"ד

ומה אתה עושה בניו יורק!? איזה חור..

טוב, אזת'ה לא משוגע כמו שחשבתי..

ויש מצב שזה גם מה שאני הייתי עושהה...

אבל אם זה היה קורה הייתי מדברת אח"כ עם אמא שלי שלא תעשה את זה שוב...

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן