שלום לכולם.
מאוד התלבטתי האם לכתוב זאת בפורום זה, אך מכיון שהדבר נוגע לי מאוד, אני חייב לכתוב.
לפני פחות מחודש חזרתי משליחות המלך בהודו. הודו כידוע לכולם ב"ה משופעת בבתי חב"ד והתוצאות המניבות פירות לא מאחרות לבוא.
לא אלאה אותכם בסיפורים (ויש מאות...) אבל המראה המרנין של 'בר מצוה' כמעט כל יומיים, קרקפתא של אנשים בני חמישים פלוס, מאות שיעורי 'קבלה' - תניא וחסידות, וסעודות השבת בהשתתפות של מאה חמישים איש לפחות מידי שבת, לא משאירות אף אחד אדיש.
המטיילים הרבים בסיום הסעודה או מה שלא יהיה תמיד ניגשים להודות וכו', אך יש תופעה - שהדבר הכי כואב הוא שהמטיילים בני הקיבוצים שמאוד רוצים להתקרב - אומרים לנו תמיד "אבל תראו איך הדתיים מתנהגים כאן"...
אני שיודע על מה הם מדברים בושתי ונכלמתי. אז על מה אני מדבר?
התופעה הכואבת היא: שמגיעים מאות ואולי אלפי בנים ובנות שכאן בארץ שמרו נגיעה וכו', וכשהם מגיעים לשם הם לא מתביישים. לשאלתי אותם למה? הם טוענים שבארץ מידי סגורים...
אני לא דן אותם לחיוב, אך רבותי שימו לב, אני יושב עם קיבונצניק שזה עתה הסכים להניח תפילין לראשונה בחייו והדבר מפריע לו מאוד. אולי משום חילול השם הדבר ייפסק? אני לא יודע.
הייתי רוצה לשמוע את תגובותיכם, אני הולך ליסוע בע"ה לחגים להודו, התופעה כואבת.
אולי תגידו לי אתם מה לעשות!
הרבה הצלחה.
זכרו, כל פעולה קטנה מכריעה את הכף.
נבואת הרבי: "הנה הנה משיח בא".
