בס"ד

אני מביעה את דעתי בעניי'ן של מבחנים וש"ב.

ההורים מכירים הכי טוב את הילד שלהם לכן עד שהוא לא מגיע לגיל שבו הוא מבין לבד מה טוב לו ומה לא [ולא,זה לא כשהוא בן 12] הם צריכים להיות אחראים להצלחה שלו, לשבת איתו בש"ב, ללמוד איתו למבחנים,לצ'פר אותו.
במקרה וההורים רק מכריחים את הילד לעבוד ומענישים במקום ללכת דרך הדרך הטובה ולא הקשה אז יש לילד יותר רצון ללמוד להתקדם בידיעה שיש לידו את הדמות שהוא מעריץ[בד"כ] שתומכת בו גם כשקשה וגם כשלא קל.
וברגע שהילד מבין מה טוב לו[ולא רק חושב שהוא מבין],אז שההורים יעירו פעמיי'ם בכל יום על ש"ב וזהו,הוא יי'שא בתוצאות והוא יי'טול את האשמה.

יומטוב, וב"הצלחה לכולם!

מה דעתך בקשר לילד שנמצא בישיבה עם פנימיה? כשהילד מטלפן הביתה, האם "מותר" להורה לשאול אם הבן/בת לומד/עושה שיעורים/קם למנין וכו'? איך לשאול בלי שהבן יפסיק להתקשר הביתה?

הכל מתחיל קודם כל מגיל 0- איך שמתנהגים עם הילד, האהבה כלפיו, נתינת אחריות וכו'- הקו המנחה הוא- כבוד ואימון!!!
אמא שבודקת כל הזמן אם הבן שלה עשה שיעורים למה שיעשה? הרי האחריות לא בידיים שלו אלא בידיים של אמא שלו!!
אם מכתה א' בשבוע הראשון אמא שלו תלמד אותו מה עושים- חוזרים הביתה, אוכלים, מכינים ש"ב והולכים לשחק ומכאן והלאה האחריות עליו- תאמינו לי שהוא יהיה התלמיד החרוץ והטוב מכולם. כמובן שהילד מודע לכך שזו אחריותו וכן הוא יודע שאמא ואבא כאן לעזרתו מתי שצריך וכשיחזור מבי"ס לא אשאל מה היה היום? או מה למדתם היום? אלא איך היה היום!!!!
כמו כן אמא ששלחה את הבן או הבת שלה לפנימיה והיא לא סומכת עליה- שלא תחשוב שאם היא בטלפון כל יום תנג'ס לו/לה זה יעזור...
הכל מתחיל מגיל קטן!!!

בס"ד


לדעתי דווקא בפנימי'ה אין צורך להתערב בכלל חוץ ממה נשמע ואיך בסכ"ה..

כי בפנימי'ה יש מורים שיותר 'לוחצים' כי אין את ההורים שיעשו את זה..

ודווקא בםנימי'ה נענשים יותר בחומרה על דברים כמו אלה כי כל הסדר יום שלך מבוסס על זה..
בעקרון-ההורה צריך לדעת האם 'מתאים' לבן שלו שישאלו אותו על זה או לא..
אני לדוג' ממש אשמח שיתעניי'נו בי כשאני בפנימי'ה אבל לא ילחצו כי המורים יעשו את זה בלאוו הכי..

אני שמחה לשמוע שיש לך צוות בפנימיה שעוקב אחריך. מהנסיון שלי, זה לא תמיד נכון. ולפעמים ילד יכול ללכת לאיבוד כי אין מספיק השגחה מצד הפנימיה (האולפנה/ישיבה). לדעתך, האם הורים צריכים להתקשר מידי פעם לישיבה/אולפנה לשאול לגבי הבן/בת, או רק באסיפות הורים?

בס"ד

אם הם מרגישים[אין מה לעשות זה הורים ויש להם אינטואיצי'ה-לפחות לאמא] שהילד שלהם 'הולך לאבוד-כדבריי'ך- יש צורך פעם בכמה זמן להתקשר למחנכ/ת כדי לוודא שהכל בסדר איתו, הממוצע ציונים לא ירד וכד'...

אבל אם הם מרגישים שלא, אינצורך להתעניי'ן יותר מדי חוץ מבאסיפות הורים..
ויש עוד כלי להתעניי'נות 'מהצד'-שמומלץ לעשות בכל מצב.. קורה מדי פעם שההורים מדברים עם המחנכ/ת לאישורים וכד' אפשר במצבים כאלה להתעניי'ן קצת במצב הילד..


אהה ואם לא הבנת נכון-אני אתחיל בע"ה ת'אולפ' ביום רביעי הבא [עולה לט'..] אז עוד לא חוויתי את האול' אבל מניסיון של שתי האחיות שלי הי'ה להן בסדר גמור בקטע הזה..

לעניות דעתי זה יכול לעזור אם ההורים יתקשרו מדי פעם לרם או אפילו לראש ישיבה לפעמים ויתעניינו מה קורה. בד"כ כדאי שבן/ בת לא ידעו על זה. סתם מנסיון שלי

בס"ד לק"י

מתוך ניסיון, זה בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

עוד פעם ועוד פעם. בסוף הדברים יתישבו על הלב.

חשוב כמובן לראות מתי נכון להגיד ומתי לא. חשוב לנסות להראות לילד שלא רק ההורים ("שלא מבינים כלום"... או ש"היו חושבים אחרת אם היו מכירים אותי באמת" וכדו') חושבים כך. גם חברים ומכרים למיניהם. רבנים ומורים וכדו'.

בעניין התקשורת עם הבית. חשוב להסביר לילד שההורים מתעניינים. גם להם "מותר" לקבל קצת יחס מהילד. בכל זאת הם עשו בשבילו מספר דברים פעוטים. כמו לגדל אותו לחנך, וכּן, גם להאכיל אותו בגרבר ולהחליף לו טיטול. אז נראה לי שגם להם "מגיע" קצת צומי. אם מצאתי חן בעיני הילד, ואם על הילד טוב, יותן מעט צומי מאת הילד, ואני?! עד חצי המלכות, ואף כולה, ותעש...

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן