בס"ד לק"י
אינני מכיר את אחותך וגם לא אותך. אך מה שנראה לי זה שאמא שלך מנסה לעודד אותה, לתת לה "פּוּש" טוב לתחילת החיים כנשואה. ולכן באות כל המחמאות.
כמו שאמרת, אמא שלך לא נוהגת להחמיא הרבה, כלומר, משהו השתנה, משהו במציאות, שגרם לאמך להחמיא לאחותך בצורה בלתי רגילה.
משמעו של דבר הוא, לא שאחותך נהיית פתאום מיס תבל בעקבות בחתונה (האיפור יורד כבר ביום שלמחרת), פשוט משהו במציאות גרם לאמא שלך להבין שהיא צריכה להחמיא לאחותך, או במילים אחרות, לעודד ולשמח אותה (השנה ראשונה הכי חשובה).
וזה די ברור שהיא לא שונאת אותך. למה? מאיפה אני יודע? תשובה פשוטה- היא אמא שלך. הוכחה נוספת, עד לחתונה הרגשת כך? מדברייך נשמע שלא, אם כך אין כל סיבה שהיא תשנא אותך (ושאת תישנאי את אחותך...).
אז מה לעשות?
העצה הפשוטה והישירה, היא לגשת לאמא שלך ולאמר לה כל אשר על ליבך.
קשה לך? את לא מסוגלת?
בשביל מה יש עט ונייר?...
תכתבי לה, אבל תכתבי באמת, כי אם לא, היא תרגיש, וזה לא טוב.
תכתבי מהלב, ובע"ה הכל יסתדר והשלום והשקט ישובו לכנם.