יש לי איזו בעיה נפשית תשמו טוב טוב את הסיפור שלי.
טוב זה התחיל בארך בגיל 10 (עכשיו אני בן 17) תמיד הלכתי לחבר שלי בשבתות הוא גר בכוה התשיעית ובגלל שאני דתי טיפסתי במדרגות.
פיתאום כשאני יוצא מבית שלו אני מיסתכל למטה לקומה ה-8 וניבהל מהגובהה בקושי רב יורד ואז שוב ניבהל מהגובה של הקומה הזותי פיתאום אני מבין שאני בגובה עוד יותר גדול ואני עוד יותר ניבהל בסופו של דבר ירדתי איכשהוא.
לא ידעתי מה זה היה חשבתי שאני לא מרגיש טוב הכול היה בסדר אבל בפעם הבא זה גם היה בסופו של דבר הפסקתי לבו עליו (לא לא ביגלל זה) פיתאום החתחלתי להרגיש שאני פוחד להיות בגוב של 4-5 קומות וזה נימשך.
חשבתי שאני סובל מפחד גבהים רציני אבל אם הזמן התחלתי גם לפחוד ממקומות פתוחים והמצב רק מחמיר מקום שלפני 3-4 שנים היה ניראה לי כסגור מאוד עכשיו מאוד פתוח בישבילי.
הדבר בהחלט מפריע לשיגרת החיים וזה בא בהתקפים לפעמים אני נימצה במקום סגור ואז יש לי מין התקף כזה של פחד וזה ממש רציני לרוב הפיטרון של ההתקפים- במיוחד התקפים חזקים זה פשוט לרוץ :/
הבעיה כול הזמן מחמירה ואני פוחד שבסופו של אני לא אוכל להיות בחדר של 3*3 מטר.
לפני כחצי שנה הייתי אצל פסיכולוג אמרתי לו את כול הדברים שרשמתי כאן והתשובה שלו הייתה מאוד אגריסיבית הוא אמר לי שאילו אני לא רוצה לשרת אני לא חייב להמציא שטיות כאלה ניסיתי להסביר לו שההפך כשאני לבד זה יותר רציני ובצבא אני לרוב לא אהיה לבד אה כן חשוב לציין שההתקפים האלה באמת חזקים כשאני לבד. בקיצור הפסיכולוג לא עזר לי בגרוש חיפסתי באינטרנט אבל לא מצאתי שום דבר כמו שילוב של פחד ממקומות פתוחים (וקיצוני מאוד) ושילוב של פחד מגבהים. ניסיתי גם להיתגבר אל הפחד כמו ללכת דווקא במקומות פתוחים וכוכ זה גרם לי להמון סבל נפשי אבל ללא שום טועלת.
,הודעה חשובה ,נא לקרוא