שנזכה כולנו במהרה לחזות בגאולת אחישנה!

וגם שנזכה לחזות בבניין אריאל כמובן!

בית המקדש לא יבנה לפני שרוב עם ישראל יחזרו בתשובה

עד כמה שאפשר לדעת היום...

האם בית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם, או ירד משמיים? הסוגיה עוסקת באפשרות לבניין המקדש ביום ששה עשר בניסן, יום הנפת העומר, וההשלכות מכך על היתר התבואה החדשה.


מן הגמרא משתמע, שבניין בית המקדש השלישי יהיה פתאומי ומפתיע, באופן שבית הדין עלול שלא להספיק להקריב את העומר בזמנו. יתירה מזו: הגמרא מעלה אפשרות להקמת הבית ביום טוב, או בלילה, בניגוד להלכה (שבועות טו,ב), לפיה אין בונים את המקדש ביום טוב או בלילה. לפיכך כותב רש"י: "הני מילי בניין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין - בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר: מקדש ה' כוננו ידיך". כדברים אלו כותבים גם התוספות והריטב"א כאן.
כדעה זו נאמר, לכאורה, במדרש תנחומא (פרשת כי תשא): "אמר הקב"ה: בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה, ולעתיד אני אבנה את בית המקדש, ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר (זכריה ב,ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש".
רעיון זה, לפיו בית המקדש השלישי לא ייבנה בידי אדם, מעורר קשיים מרובים: א. הקמת בית המקדש הינה מצוות עשה, הנמנית בין תרי"ג המצוות, וככל המצוות, הרי זו מצווה לדורות (כדברי הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות). אם כן, היתכן שאנו פטורים ממצווה זו, ואין לנו אלא לצפות למקדש היורד משמיים? ב. הפסוק בשירת הים: "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך... מקדש ה' כוננו ידיך", שממנו לומד רש"י על כך שהמקדש ירד משמים, נאמר, בפשטות, על הקמת הבית הראשון, שנעשה בידי אדם! אכן, הגמרא בכתובות (ה,א) לומדת מפסוק זה, שהמקדש הוא "מעשה ידי צדיקים", כלשון רש"י עצמו שם, כלומר, שעשייתו בידי אדם, וזו כוונת המילים "כוננו ידיך"! ג. בכמה מצוות שבהן נאמרה לשון עשיה, כגון במצוות סוכה וציצית, אומרים חז"ל "תעשה - ולא מן העשוי" (ראה סוכה יא,ב). מסתבר, אף כי הדבר לא נאמר במפורש בדברי חז"ל, שאף באשר לבית המקדש חובה לעשותו בידינו ואסור להשתמש בדבר הנעשה מאליו, שהרי גם בו נאמר "ועשו לי מקדש", ולשון 'עשייה' חוזרת בפרשיות המשכן פעמים רבות מאד. ד. מכמה פסוקים בתנ"ך עולה, שעם ישראל עצמו יבנה את המקדש השלישי, כגון הנאמר ביחזקאל (מג,י-יא): "הגד את בית ישראל את הבית...צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו... וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם", ופירש רש"י: "ילמדו ענייני המידות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ". כך גם כותב רש"י בהמשך מסכת סוכה (נב,ב ד"ה חרשים), בביאור הפסוק (זכריה ב,ג) "ויראני ה' ארבעה חָרָשִׁים": "משיחים שניהם חָרָשִׁים לבניין בית המקדש", כלומר, שמשיח בן דוד ומשיח בן יוסף ישתתפו בהקמת בית המקדש. ה. בתוספתא (פסחים ח,ב) מדובר על אפשרות שבית המקדש השלישי ייבנה בין פסח ראשון לפסח שני, וזו לשון התוספתא: "ניתן להם לישראל לבנות את בית הבחירה - אין הציבור עושה פסח שני". מכאן, שבית המקדש השלישי ייבנה על ידי ישראל, ולא בידי שמיים! כמו כן מסופר במדרש (בראשית רבה סד,י), שכאשר בתקופה מסוימת לאחר חורבן בית שני הרשו הרומאים להקים את בית המקדש, החל עם ישראל, ובראשו חכמי ישראל, לאסוף כסף וחומרי בניין להקמת המקדש, ולא המתינו לירידתו משמיים!
נראה, שאין כוונת רש"י כאן לומר באופן מוחלט שמצווה זו בטלה, והמקדש לא ייבנה בידי אדם אלא בידי שמיים. כוונת רש"י לומר, שתיתכן גם אפשרות כזו, ויש בדברי חז"ל אפשרויות שונות כיצד הדבר יתרחש. ביסודו של דבר, מוטלת עלינו המצווה לבנות את המקדש בעצמנו, ולא להמתין לירידתו משמיים, אלא שהגמרא כאן, הדנה באפשרות של בניין באופן פתאומי ביום טוב ובלילה - מתכוונת לאפשרות זו של ירידתו משמיים. כך עולה מדברי רש"י עצמו בפתיחת הסוגיה, הכותב: "דאיבני אימת - ...אימת תגמור המלאכה". לשון זו ברורה, שמשמעה מלאכה הנעשית בידי אדם, ויש לה התחלה וסיום. אם כן, הסברה שהמקדש ירד משמיים נאמרת רק לצורך הסברת שלב אחד במהלך הסוגיה. ממילא, לדעת רב נחמן בר יצחק בסוף הסוגיה, המבאר את תקנת רבן יוחנן בן זכאי בדרך שונה לחלוטין, אין צורך באמירה זו, שרבן יוחנן בן זכאי ציפה לאפשרות של בניין פתאומי של המקדש. ככלל, דרכו של רש"י לפרש כל סוגיה כעניינה, על פי המשתמע ממנה בלבד, ואין זו אמירה המסכמת את כלל דברי חז"ל בנושא זה. יתכן, שלדעתו שאלה זו תלויה במחלוקת הידועה בדברי חז"ל, האם הגאולה השלישית תבוא בדרך הטבע או בדרך ניסית (עיין שבת סג,א).
שיטת הרמב"ם, לעומת זאת, שהמקדש ייבנה על ידי עם ישראל. הרמב"ם כותב, בהקדמתו למשנה, שמסכת מידות, המתארת את בית המקדש השני, נכתבה למטרה זו, ללמדנו כיצד לבנות את הבית השלישי (ראה גם דבריו בהל' מלכים יב,א).
כמה מן הפרשנים מסבירים גם את הסוגיה כאן בהתאם לשיטה זו: המאירי כאן כותב, שהאפשרות המוצעת בגמ' כאן, שהמקדש ייבנה ביום טוב או בלילה, אין כוונתה למקדש בידי שמים, אלא "חשש לבית דין טועים [שיבנו את המקדש ביום טוב], שתהא חיבת הקודש [ההשתוקקות לבניין המקדש במהרה] מביאתן לכך". בערוך לנר מסביר אחרת, שההצעה לבנות ביום טוב נאמרה לפי דעה מסוימת, המתירה לבנות ביום טוב לצורך אוכל נפש או לצורך מצוות היום. כמו כן, ההצעה לבנות בלילה נאמרת רק באשר למזבח, שהוא הנחוץ לצורך הקרבת העומר, ואילו הדין שאין לבנות את המקדש בלילה נאמר רק באשר להיכל.
גם המדרש תנחומא הנ"ל, האומר: "לעתיד אני אבנה את בית המקדש", אינו הוכחה מוחלטת לקיומה של דעה כזו בדברי חז"ל. ניתן לפרש, שהמדרש, נוקט כאן סגנון של משל, כמקובל באגדות חז"ל, וכוונתו לומר, שבניין הבית השלישי יהיה בהשגחה מיוחדת מאת ה', והוא יישמר על ידו לבל ייחרב, וזוהי "חומת האש" המוזכרת בזכריה. כיוצא בזה נאמר בהגדה של פסח, שיציאת מצרים היתה "ויוציאנו ה' ממצרים - לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו", כביטוי למעורבות ישירה והשגחה מיוחדת של הקב"ה בתהליך זה, אף שברור שמשה רבנו שימש כשליחו של הקב"ה ביציאת מצרים. כמו כן אנו אומרים בתפילת 'נחם': "כי אתה ה' באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה". כשם שהחצי הראשון פירושו, שהבבלים והרומאים שרפו את המקדש בשליחות ה', כך גם החצי השני, פירושו שה' יסייע בידינו לבנות מקדש.
תמצית הדברים: הדעה הפשוטה, הנראית מכמה וכמה פסוקים ומאמרי חז"ל, היא שבית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם. ישנם מקורות אגדיים שניתן להבין מהם אחרת, וכך מסביר רש"י את אחד השלבים בסוגיה כאן. גם לפי שיטתו, אין הכוונה לפטור את עם ישראל ממצווה זו, אלא שעל פי הסוגיה כאן אפשר שהדבר יקרה בטרם נספיק לבנותו. לשיטת הרמב"ם, ההלכה המחייבת היא המצווה לדורות על עם ישראל לבנות את בית המקדש.
הרמח"ל ב'משכני עליון' אומר שבית המקדש הרוחני ירד משמים, ומסביבו ייבנה בית מקדש חומרי ע"י האדם.

ולהלחם נגדו בקנאת ה' צבאות.
ויתקיים בו "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (לפי פירוש הרד"ק)

שבג"ץ יעלמו כלא היו

ולא ילך אחרי רמאים מושחתים וכופרים.

שיעמוד מול שונאיו כמו שידע לעשות פעם, וכשצריך - שיילחם בהם כמו שידע להילחם פעם.

והכי חשוב - שיאמין באלוקיו ובתורתו, ואין מה להוסיף.

סביב העשר שנים אחורה.