רציתי לשתף כאן במשו.. כי ממש עוזר לי כשאני כותבת את מה שאני חושבת, גם אם אף אחד לא יגיב..
לפני כמה זמן, באחת הפעמים שחזרתי מחומש נראה לי, היה לי מלא ויכוחים עם ההורים שלי.. הנושא היה טעון כבר לפני זה, על זה שאני לא אוהבת להיות בבית ושמשעמם שם ואין מה לעשות ופשוט רע לי שם כי היחס של כל המשפחה מגעיל.. אבא שלי פשוט הפסיק להתייחס אלי. אמר שמצידו נפנה לשירותי הרווחה ונמצא לי משפחה אומנת.. אני יודעת שהוא אמר מתוך כעס ויאוש, אבל לא אומרים דברים כאלה לבת שלך! הוא אמר שבשבילי הבית זה כמו בית מלון, באה והולכת מתי שבא לי, ישנה, אוכלת, עושה מה שנוח לי וחוזרת להיות "זרוקה" בחומש או בכל מקום אפשרי אחר.. רק לא להיות בבית.. הוא אמר שכבר לא אכפת לו מה אני אעשה, וכמובן, איך אפשר בלי המילים "לכי לעזאזל\קיבינימט" כשכבר אין לו מה להגיד.. אמא שלי מצטרפת אליו.. אין לה אופי לזה..
אבל זה לא מה שמציק לי. כי אחרי הכל, ותבינו- ממש העיפו אותי בבוטות מהבית! לא סיפרתי הכל כי אני לא ממש זוכרת.. אבל אחרי הכל אני ממשיכה לבוא לכאן! כאילו כלום! מה שמפריע לי זה שאני משקרת להם בקצב.. הלוואי שמתישהו הם יכנסו לפורום הזה ויראו כמה כאב לי לשקר.. פעם לא הייתי מסוגלת, הייתי משקרת ואז מתחילה לצחוק, או שהייתי אומרת סתם ואז מספרת ת'אמת.. עכשיו זה כבר נהיה לי קל ומובן מאליו! בשיא הטבעיות אמרתי להם שישנתי אצל חברה מסוימת, כשבעצם נסעתי רחוק יותר, וכבר הייתי יכולה לחזור הביתה במקום לנסוע.. טוב הפרטים זה לא ממש הנקודה.. אבל איך מתקנים את זה?? ובעצם מה שאני עשיתי זה יחסית דבר פעוט, זה הם שצריכים לבקש סליחה, ואני יודעת שהם בחיים, אבל בחיים לא יעשו את זה!! אני לא רוצה להשאר בבית.. אני מרגישה כל כך מטומטמת לבוא לכאן למרות הכל.. אבל שיקרתי, ואין לי איך לתקן..
עזרתם לי מאד.. תודה! גם אם לא הבנתם בדיוק איך..