זה שייך לחת"ת, קיבלתי גם היו אחד למייל וזה הרבה יותר מובן למרו שגם כא לא הבנתי את הכל. אם מישהו יוכל להסביר לי מאד אשמח. תודה מראש!
"ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד".
רבי אליעזר, אביו של מורנו הבעל שם טוב, צוה את בנו הקטן לפני מותו: "אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא!". צוואה זו, שבעצם ברכה היא – ברכת גד על ידי משה רבינו, כמו שיתבאר – היא שהנחתה את חיי הבעל שם טוב מאז עמדו על דעתו בגיל הרך ביותר.
כך מצינו בפירוש העמק דבר על הפסוק הנ"ל: "תניא בספרי פר' ברכה שמת משה בהר נבו בחלק ראובן ונקבר בגי בחלק גד ככתוב כי שם חלקת מחוקק ספון והאיך מצומצם ההר לשני שבטים. אלא כך הדבר שאותו המקום הוא נגד בית פעור ולא ירשו בני ראובן משום יראת עבודת כוכבים זו שכחה רב להמשיך את ישראל כמש"כ לעיל ד' מ"ו בשם הספרי. אבל גד הרחיב חלקו כלביא שכן, בלי פחד. 'וטרף זרוע אף קדקוד'. שהיה לו לירא מזרוע מואב יושבים על הספר, ומעבודת כוכבים פעור שכח דעת עבודת כוכבים זו רב להמשיך לב ישראל. ע"ז אמר אשר גד טרף זרוע מואב אף קדקוד של פעור ובשביל שכח הדעת הוא בעורף מש"ה המשילו בקדקוד, ומפרש בטחונו".
גד לא פחד משום דבר, לא מסכנה גשמית ולא מסכנה רוחנית. מי שכל בטחונו אך ורק בה' יתברך אינו מפחד מכלום, רק מעילת כל העילות וסבת כל הסיבות ב"ה (שלא יכול לקרות שום דבר בעולם שלא על פי השגחתו הפרטית, הכל ממנו, עיקרא ושרשא דכולהו עלמין, עצם הטוב, שמטבעו העצמי להיטיב). ושם דווקא, בחלקו של גד, חלקת מחוקק ספון, שם אוה לו משה רבינו מנוחת עולמים. גד קשור למשה ביותר, הלא הוא היהודי הפשוט שכל כך אהב הבעל שם טוב. מכח התקשרות החסיד אל הרבי בכל נימי נפשו להתגבר ולנצח את קליפת מואב (קליפת החכמה שכנגד משה רבינו) ואף את קליפת פעור (שאותה שנא משה ביותר כנודע, פעור בגימטריא שנאה) – וטרף זרוע מואב אף קדקד פעור, הכל במכה אחת (רש"י), שמי שקשור לעצמות (וכידוע שיהודי פשוט דווקא קשור לפשיטות העצמות) אין הבדל כלל בין האויב הגשמי והאויב הרוחני – סוס (האויב הגשמי) ורוכבו (האויב הרוחני) רמה בים, שניהם יחד, מה שאין בכח בשר ודם לחולל.
והנה, גד הוא לשון מזל – בא גד, בא מזל טוב. והוא סוד המשכת כח עצמי משרש הנשמה להארת הנשמה המלובשת בגוף. גד = 7 (והוא הבן השביעי, החביב, של יעקב אבינו), מזל = 77, 11 פעמים 7. כל הפסוק ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד, שבו 11 מלים, עולה 2079, שהוא 7 (גד) פעמים 297, וכן 11 פעמים 189 (כלומר שהערך הממוצע של כל מלה הוא 189) – מזל פעמים זך (ג, של גד, בחזקת ג; המלה אף בפסוק – האהובה במיוחד על מורנו הבעל שם טוב, כנודע – עולה ג בחזקת ד – גד!). המלה האמצעית בפסוק – כלביא – עולה גד פעמים ג בריבוע. ראשי וסופי תבות הפסוק = 1001 (יראת שמים, שבה הצטיין גד כנ"ל), שהוא 13 פעמים מזל (נמצא שאמצעי התבות = 14, גד גד, פעמים מזל).
יש בפסוק ד דלתין, החל מה-ד של ולגד, האות ה-ד של הפסוק (גם ה-ג היא האות ה-ג של הפסוק). והוא בסוד כוונת האריז"ל ב-ד רבתי של (שמע ישראל הוי' אלהינו הוי') אחד, שתהיה גדולה (ולגד אותיות גדול; בחסידות, אות גדולה היא בסוד הדלוג הראשון מעצמותו יתברך לאור אין סוף, וד"ל) כמו ד דלתין (וממילא יש לכוון באמירת הוי' אחד להתעצם עם מסירות הנפש של שבט גד כפי המתוארת בפסוק זה). ה-ד הרביעית (ה-ד) היא האות החותמת את הפסוק (הכל הולך אחר החיתום) – ה-ד השניה של קדקד (והיא האות ה-40, 10 פעמים ד). מיקומי ד הדלתין בפסוק הם: 4, 18, 38, 40, ס"ה 100 – ד במשולש (10) בריבוע, שלמות הכל (והוא בסוד אות ה-ק של קדקד המחליפה, באותיות גיכ"ק מהחך, את ה-ג של גד; נמצא שקדקד הוא גד גד)! אך כאשר סופרים מסוף הפסוק (סוד אור חוזר, סוד האות ד, אות המלכות דלית לה מגרמה כלום) הפלא גדול עוד יותר. המיקומים מהסוף הם: 1, 3, 23 (חיה), 37 (יחידה), ס"ה 64, ד בחזקת ג (כאשר ה-ג של גד, הגומלת חסד עם ה-ד, הדל, של גד, בסוד "אשרי משכיל אל דל", היא כח החזקה של ה-ד, בסוד "עד דוד הגדיל" כנודע)!
אחת המדות שהתורה נדרשת בהן היא מדת "גורעין ומוסיפין ודורשין", סוד הנסירה כנודע, סוד "וטרף זרוע אף קדקד" (הרומז למצות תפילין של חלוצי חיילי משיח, שלא השיחו בין תפילין של יד לתפילין של ראש כמבואר בחז"ל, אלא קיימו הכל במכה אחת, בהשוואה אחת, כנ"ל). כאשר גורעין את ה-ו מ-וטרף ומוסיפין אותה ל-זרוע, נמצא: טרף וזרוע (= טרף) אף קדקד (= טרף) – טרף טרף טרף (כל טרף = טוב בריבוע)! בהמשך ימי השבוע נראה, בעז"ה, שתופעה זו מקשרת את שבט גד לשבט בנימין ("בנימין זאב יטרף") ולשבט יוסף ("טרף טרף יוסף"), ודוק.
"ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד".
רבי אליעזר, אביו של מורנו הבעל שם טוב, צוה את בנו הקטן לפני מותו: "אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, רק מהקדוש ברוך הוא!". צוואה זו, שבעצם ברכה היא – ברכת גד על ידי משה רבינו, כמו שיתבאר – היא שהנחתה את חיי הבעל שם טוב מאז עמדו על דעתו בגיל הרך ביותר.
כך מצינו בפירוש העמק דבר על הפסוק הנ"ל: "תניא בספרי פר' ברכה שמת משה בהר נבו בחלק ראובן ונקבר בגי בחלק גד ככתוב כי שם חלקת מחוקק ספון והאיך מצומצם ההר לשני שבטים. אלא כך הדבר שאותו המקום הוא נגד בית פעור ולא ירשו בני ראובן משום יראת עבודת כוכבים זו שכחה רב להמשיך את ישראל כמש"כ לעיל ד' מ"ו בשם הספרי. אבל גד הרחיב חלקו כלביא שכן, בלי פחד. 'וטרף זרוע אף קדקוד'. שהיה לו לירא מזרוע מואב יושבים על הספר, ומעבודת כוכבים פעור שכח דעת עבודת כוכבים זו רב להמשיך לב ישראל. ע"ז אמר אשר גד טרף זרוע מואב אף קדקוד של פעור ובשביל שכח הדעת הוא בעורף מש"ה המשילו בקדקוד, ומפרש בטחונו".
גד לא פחד משום דבר, לא מסכנה גשמית ולא מסכנה רוחנית. מי שכל בטחונו אך ורק בה' יתברך אינו מפחד מכלום, רק מעילת כל העילות וסבת כל הסיבות ב"ה (שלא יכול לקרות שום דבר בעולם שלא על פי השגחתו הפרטית, הכל ממנו, עיקרא ושרשא דכולהו עלמין, עצם הטוב, שמטבעו העצמי להיטיב). ושם דווקא, בחלקו של גד, חלקת מחוקק ספון, שם אוה לו משה רבינו מנוחת עולמים. גד קשור למשה ביותר, הלא הוא היהודי הפשוט שכל כך אהב הבעל שם טוב. מכח התקשרות החסיד אל הרבי בכל נימי נפשו להתגבר ולנצח את קליפת מואב (קליפת החכמה שכנגד משה רבינו) ואף את קליפת פעור (שאותה שנא משה ביותר כנודע, פעור בגימטריא שנאה) – וטרף זרוע מואב אף קדקד פעור, הכל במכה אחת (רש"י), שמי שקשור לעצמות (וכידוע שיהודי פשוט דווקא קשור לפשיטות העצמות) אין הבדל כלל בין האויב הגשמי והאויב הרוחני – סוס (האויב הגשמי) ורוכבו (האויב הרוחני) רמה בים, שניהם יחד, מה שאין בכח בשר ודם לחולל.
והנה, גד הוא לשון מזל – בא גד, בא מזל טוב. והוא סוד המשכת כח עצמי משרש הנשמה להארת הנשמה המלובשת בגוף. גד = 7 (והוא הבן השביעי, החביב, של יעקב אבינו), מזל = 77, 11 פעמים 7. כל הפסוק ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד, שבו 11 מלים, עולה 2079, שהוא 7 (גד) פעמים 297, וכן 11 פעמים 189 (כלומר שהערך הממוצע של כל מלה הוא 189) – מזל פעמים זך (ג, של גד, בחזקת ג; המלה אף בפסוק – האהובה במיוחד על מורנו הבעל שם טוב, כנודע – עולה ג בחזקת ד – גד!). המלה האמצעית בפסוק – כלביא – עולה גד פעמים ג בריבוע. ראשי וסופי תבות הפסוק = 1001 (יראת שמים, שבה הצטיין גד כנ"ל), שהוא 13 פעמים מזל (נמצא שאמצעי התבות = 14, גד גד, פעמים מזל).
יש בפסוק ד דלתין, החל מה-ד של ולגד, האות ה-ד של הפסוק (גם ה-ג היא האות ה-ג של הפסוק). והוא בסוד כוונת האריז"ל ב-ד רבתי של (שמע ישראל הוי' אלהינו הוי') אחד, שתהיה גדולה (ולגד אותיות גדול; בחסידות, אות גדולה היא בסוד הדלוג הראשון מעצמותו יתברך לאור אין סוף, וד"ל) כמו ד דלתין (וממילא יש לכוון באמירת הוי' אחד להתעצם עם מסירות הנפש של שבט גד כפי המתוארת בפסוק זה). ה-ד הרביעית (ה-ד) היא האות החותמת את הפסוק (הכל הולך אחר החיתום) – ה-ד השניה של קדקד (והיא האות ה-40, 10 פעמים ד). מיקומי ד הדלתין בפסוק הם: 4, 18, 38, 40, ס"ה 100 – ד במשולש (10) בריבוע, שלמות הכל (והוא בסוד אות ה-ק של קדקד המחליפה, באותיות גיכ"ק מהחך, את ה-ג של גד; נמצא שקדקד הוא גד גד)! אך כאשר סופרים מסוף הפסוק (סוד אור חוזר, סוד האות ד, אות המלכות דלית לה מגרמה כלום) הפלא גדול עוד יותר. המיקומים מהסוף הם: 1, 3, 23 (חיה), 37 (יחידה), ס"ה 64, ד בחזקת ג (כאשר ה-ג של גד, הגומלת חסד עם ה-ד, הדל, של גד, בסוד "אשרי משכיל אל דל", היא כח החזקה של ה-ד, בסוד "עד דוד הגדיל" כנודע)!
אחת המדות שהתורה נדרשת בהן היא מדת "גורעין ומוסיפין ודורשין", סוד הנסירה כנודע, סוד "וטרף זרוע אף קדקד" (הרומז למצות תפילין של חלוצי חיילי משיח, שלא השיחו בין תפילין של יד לתפילין של ראש כמבואר בחז"ל, אלא קיימו הכל במכה אחת, בהשוואה אחת, כנ"ל). כאשר גורעין את ה-ו מ-וטרף ומוסיפין אותה ל-זרוע, נמצא: טרף וזרוע (= טרף) אף קדקד (= טרף) – טרף טרף טרף (כל טרף = טוב בריבוע)! בהמשך ימי השבוע נראה, בעז"ה, שתופעה זו מקשרת את שבט גד לשבט בנימין ("בנימין זאב יטרף") ולשבט יוסף ("טרף טרף יוסף"), ודוק.
