בס"ד לק"י
ראשית כל, חושבני שאנו די מסכימים ברוב הדברים. ההבדל הוא שאני הולך יותר אל הגבול הדק, ואתם, כל אחד לכיוונו, "הולכים על בטוח" (בעיקר ננסי).
ואסביר את דברי. ננסי, את כתבת כי אי-אפשר להשוות מפעם. אכן הצדק עימך. בני-האדם השתנו. החברה המערבית מחנכת את הבן-אדם להתבגר מאוחר (במקרה הטוב 18, ובמקרה הפחות טוב זה עלול להגיע עד לשנות העשרים המאוחרות והלאה). כמובן, שאדם שמתחנך בחינוך דתי, שמגיל 13 כבר יש לו אחריות גדולה מאוד, שכן "לפתח חטאת רובץ", הרי שנפשו תהיה בשלה ומוכנה כבר בשלב מוקדם יותר.
ומכאן לשאלת המיליון דולר- מתי?
והתשובה עלומה יותר מן השאלה, שכן זה תלוי, כמובן וכנכתב, באדם הספציפי. עלינו לבחון כל מקרה לגופו, להסתכל בצורה פרטנית אינדבידואלית, ולא כוללנית סקטוריאלית.
ציינתי בתגובתי הקודמת, ואדיגש זאת שוב פה ביתר בירור, שלענ"ד, התורה והיהדות דוגלים בנישואין בגיל המוקדם ככל האפשר. המושג "ככל האפשר" הוא מושג שנוי במחלוקת, לענ"ד עפ"י הציבור בו גדל אדם (בתל-אביב, בד"כ, לפני שאתה בן 30, עם עבודה ותואר, אם לא שניים, הרי שאתה "רווק צעיר". לעומת זאת, בלא מעט מן הציבור הקרוי בפי העם "תושבי גב ההר", הרי שבגרות נפשית, אחריות אישית ורצינות מידתית הם השטיח האדום לחופה והפתח לחדר ייחוד.
על-כן צריך כל אדם לשים אל ליבו (ותמיד טוב להתייעץ עם הסובבים אותו), מתי "יבוא יומי" (במובן המשמח, כמובן), וכאשר קרב ובא המועד, עליו להתחיל בהכנות- לשמוע הצעות.
שני הכיוונים עלולים להזיק. סליחה, לא עלולים, אלא יזיקו. דחייה יתירה, והקדמה יתירה.
משה, בעניין תנועות הנוער. "כנגד יצה"ר דברה התורה" (קידושין פרק האישה נקנית סביבות דף כ. ורש"י בראש פרשת כי תצא, בעניין אשת יפת תואר). ההפרדה נובעת מתוך הרצון ל"והיה מחניך קדוש", ואז "ושכנתי בתוך בני ישראל". כאשר מעורבים המינים וגדלים הבילבולים ורבים הדינים, אי-אפשר להתקיים ולעמוד בעבודת ה' אפילו שעה אחת!! אלא רק רע כל היום!!! ועל זה הייתי אומר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ממה שעשה בנעוריו יצרו רע ומתגבר עליו, ומי אשר יצליח לשמור עצמו בנעוריו, הרי שקיים מקרא שכתוב "ובכל נפשך"-"בשני יצריך"...
ואין דבר כזה ביצר הרע של "להתרגל", כי הרי "מאכילהו מרעיבהו". אדרבה ואדרבה, צריך לשקוע בתורה ובעבודת ה' ככל שיוכל.
ומה לגבי בניית הקשר? תאמין לי חביבי, שאם תקרא את ספרו של הרב שלום ארוש שליט"א "בגן עדן מקדם", ותיישם זאת, לא רק שתראה "פעמיים כי טוב", אלא תזכה ותראה ותחזה בעיניך ממש מהו "במעיין המתגבר", איך שפע ה' וטובו יורד עליך.
ובנוסף לכך, יש הדרכות, יש מנוסים. הרי שכל אשר ירצה לבנות קשר אמיתי, קשר של קיימא, יחתת רגליו וישית עצות מבעלי תבונה ודעת, והוא אשר יחכים ויפליא למאוד מאוד, ואין אשר יטב ממנו, לא בעבודת ה' ולא בבניין ביתו, בניין העד והעומד, בית האיתנים, אשר גם רוח משברת סלעים ועוקרת הרים לא תהופכהו ותגלגלו על פניו במדבריות הישימון, אלא אדרבה ואדרבה "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פיריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח...".
