פעם אחת, ביום הכיפורים אחר תפילת שחרית קרב הבעל שם טוב אל הרה"ק ר' וואלף קיצעס זצוק"ל וילחש לו באזנו דבר מה, וביום הזה היה השמש מאיר מאד, ובעת תפילת נעילה נתקדרו השמיים בעבים. ויתפללו, וגמרו תפילת נעילה ותפילת ערבית ולא יכלו לקדש הלבנה כי הענן היה כבד מאד. הבעל שם טוב הבדיל על הכוס ויטעום מאומה וכן עשו תלמידיו הקדושים, וישמחו שמחה גדולה ויעשו ריקודים כדרכם בקדש עד שהבעל שם טוב רקד גם-כן עמהם. ואחד מהתלמידים השגיח כי הרה"ק ר' וואלף קיצעס איננו ביניהם וישאל היכן הוא ר' וואלף, וירמוז לו הבעל שם טוב שיעשה את עצמו כאילו לא ידע, ואחר-כך הלכו משם וישכבו לישון כל אחד במיטתו, ויבא ר' וואלף הנ"ל וידפוק בחלון בית רבו הקדוש הבעל שם טוב ויאמר לו: רבי! קומו ונקדש הלבנה כי נתפזרו העבים. ויקם הבעל שם טוב וגם כל התלמידים שלו ויקדשו הלבנה בשמחה רבה, ואחר קדוש לבנה שמח הבעל שם טוב ותלמידו ר' וואלף הנ"ל שמחה גדולה וירקדו, וגם כל התלמידים רקדו עמהם ולא ידעו דבר אך הבינו כי דבר פלא הוא. ויספר להם הבעל שם טוב כדרכו בקודש בכל מוצאי יום הכיפורים לספר להם מה נעשה ביום זה בכל העולמות העליונים, ויאמר להם כי בעת שהתפלל תפילת שחרית הודיעו אותו שיש עליו קטרוג גדול ומוכרח הוא להעדר מהעולם הזה בקרוב, ויתנו לו סימן כי בעת תפלת נעילה יתקדרו השמים בעבים ולא יוכלו לקדש הלבנה, ולכן לחש דבר זה באזני הרה"ק ר' וואלף, והרה"ק ר' וואלף התאמץ בתפילה עד שפעל בעד רבו לטוב.
["מעשיות ומאמרים יקרים"]
יש לכם אולי עוד סיפורים מענינים? שתפו את כולם.
["מעשיות ומאמרים יקרים"]
יש לכם אולי עוד סיפורים מענינים? שתפו את כולם.