הגענו לשם והם הזהירו אותנו שאם נעלה הם רשאים לעצור אותנו כי זה שטח צבאי סגור. הגענו למעלה והיה נראה כאילו יסכימו לנו להעביר את היום בשקט ובלי בעיות. אחרי כמה שעות של שהיה שם הגיע היס"מ ואמר שאם תוך 4 דקות אנחנו לא עפים משם הם מתחילים בפינוי והם ישתמשו בכוח נגדינו. אני אישית התרחקתי קצת וצילמתי מגבעה באיזור אבל אפשר היה לשמוע צרחות של בנים ובנות. היתה אלימות- לאחר זמן מה הם התרחקו קצת וחיכו לתגבור. כמה מהמשפחות התחילו לרדת כי היו להם ילדים קטנים. רוב הנוער נשאר למעלה. מאז אני לא כל כך יודעת מה קרה כי ירדתי (היה לי טרמפ שיא האכותי) אבל מן הסתם הם התחילו לעצור ולגרש אנשים שם.
כל הנ"ל הוא לגבי מעלות חלחול בלבד!

באתו הזמן שהנ"ל צילמה היה מש התנגדות חזקה מצינו נעצרו שלושה אנשים ואז הצבא החליט להפסיק באמצע את הפינוי כי לא היה לו מספיק כח כדי להוריד את כולנו משם..ומאז ועד אזור השעה 7 נאספו במקום עוד המון כוחות...הכוחות פרקו את כל הסוכות(ללא התנגדות מצדנו..)לאחר מכן רוב הכוחות הלכו וגם רוב האנשים ובמקום נשארו בערך 50 נוער.....

מישהו יודע מה אני יכולה לעשות עם התמונות שצילמתי? יחסית צילמתי הרבה מאוד אבל הרבה מהם לא יצאו טובות במיוחד.

האם ברגע זה יש אנשים על הגבעה?

למשפחת סטרוק מחברון ניראה לי שהם ידעו מה לעשות איתם

היום בבוקר באמצע התפילה הגעו כוחות מג''ב וכיתרו אותנו ופינו אותנו בחזרת הש''ץ של מוסף לטיולית חלק הצליחו לברוח להרים

עדיף לא דרך הכביש יש שם עדיין כוחות לפי מה שהבנתי הצו עד 12.00 בצהריים

צעדו לגיבעת העיטם כ-900 איש ושהגענו למעלה אז חיכו לנו איזה 70 מגב''ניקים - קיצור הם לא יכלו לעשות לנו כלום כי היינו פי 10 מהם...

כמובן שהצבא חסם את הדרכי גישה וכולנו היינו צריכים ללכת כשעה ברגל...
קיצור שהגענו למעלה אז התחלנו לבנוק כמה סוכות וגם כמה חושות (בתים מאבן)

ואז לקראת אחרי צהריים התחילו כולם לרדת למטה לכיוון אפרת - ועכשיו לפי מה שחבר שלי שנשאר שם אמר לי - יש בערך 50 אנשים.

כל הכבוד לנדיה מטר על הנחישות שלה לאורך כל הדרך!

היה הרבה צבא והרבה משטרה חלק מהקבוצה הגיעו דרך הוואדי לנקודה ושם פגשו בהם כוחות יס"מ

אני הייתי בקבוצה שהגיעה דרך הואדי...
יצאנו מהישוב לא דרך השער, בזמן שכל המבוגרים והמשפחות הלכו בדרך המלך, די מהר עלו עלינו, אז הלכנו כמה שיותר קצר ומהר.
ברגע שהתחלנו לעלות את העליה של הגבעה עצמה, ניסו לחסום אותנו כח של יס"מ, וכמה חיילים. שני חברה הריצו את כל היסמניקים למקום אחד, ובנתיים אנחנו עלינו את הגבעה עצמה כשהכחיילים מנסים לעצור אותנו אבל לא כל כך הולך להם. הם היו כ20 חיילים ו10 יסמניקים ואנחנו היינו בערך 150...
הגענו למקום, התפללנו מנחה, והתחלנו לבנות סוכה. איזה חייל החליט שבגלל ש"זרקו" עליו אבן הוא הורס את הסוכה, אבל למרות זאת היא נבנתה שוב ואפילו זכינו לברך בה "לשב בסוכה"!
אחרי שמישהו הרים דגל, והמ"פ ניסה להוריד אותו ובמקום להוריד אותו הוא נשען על העמוד שלא היה מחובר לכלום ועשה כמה גילגולים על הרצפה, אז היס"מ התחיל להתחמם, ועצר שני חברה.
תוך כדי כל זה אני מצלם הכל בודיאו, ורוב הזמן צילמתי בצורה שלא יראו שיש לי מצלמה, אבל באיזשהו שלב כבר נמאס לי אז צילמתי בגלוי, ואחרי שעצרו מישהו באלימות, אז הם הצביעו עלי, והבנתי שאם אני אשאר, אז ברגע שהם יחזרו, ויהיה להם סיבה, אז הם יטפלו בי ובמצלמה.
לא יודע מה נסגר שם בסוף, אבל אני הלכתי... נקווה שהם לא חטפו יותר מדי מכות... חחח בכל מקרה לא יכלתי לצצלם את זה, זה היה בלילה...
אולי מחר תוכלו לראות את הכתבה שצלימתי לinn...

יעזור!

ואיך אתה חושב שהקימו מאחזים??

ב. גם אם לא, אנחנו נחזור שוב ושוב (ועוד הרבה שוב..) ובסוף נצליח. וגם אם כל השובים האלה לא יעזרו- לפחות השתדלנו ועשינו את שלנו.

שהיה מצליח יותר מאשר זה

אתה יודע על מי נאמר שהוציא עצמו מן הכלל...
רמז: מההגדה "לכם ולא לו...."

ההיתי בקבוצה השנייה בחשמונאים הלכנו לגדר הבטחונית של הישוב, שני חברה תוך רבע שעה פרקו את הגדר הביטחונית והתחלנו להכנס לקטע שבין הגדר הבטחונית לגדר של הצבא(תיל) לדעתי היינו פעולת הסחה, ותו לא אבל גם זה טוב, לקראת הערב החלו חבר'ה מהקבוצה שלנו למצוא עוד ועוד פרצות בגדר(איפה שלא היה צבא, והתחילו להכנס דרך שם ללא ידיעת הצבא, היה אפילו שלב שמישהו עשה הקפצות ברכב שלו לתוך הנקודה -זכות הרבים תלויה בו.

בעז"ה עלה נעלה וירשנו אותה

קומי אורי (נופי חשמונאים) פונה הבוקר, הלוואי שיש חבר'ה צדיקים שאיכשהו נמצאים שם (-אפשרי..?)
אתמול בלילה הקמנו שם בית מעץ (בלי גג!! חח..) ו2 סוכות (כשרה ולא כשרה..) הפינוי הלך לענ"ד די טוב לפחות מצד הבנות, שהיו החלק היותר משמעותי בגירוש הזה..

תגידו- כולם בסדר? נגיד יש פצועים?

של לחץ או משו כזה והיא פונתה באלונקה

לא הייתה לנו מצלמה!!!

אבל אף אחת לא הסכימה לצלם!! ואני לא מסתדרת עם הדברים האלה.. חוץ מזה שזה מתאים למי שמעדיפה ללכת לבד..

היא כנראה שברה ת'יד

לק"י.

זה לא הי'ה נראה כאילו היא שברה ת'יד...

לא ראיתי אותה הרבה זמן... אבל כשראיתי זה לא הי'ה נראה כאילו כואב לה ממש... וכששוברים ת'יד.. זה ממש כואב!!! [לא מנסיון- מראי'ה של אנשים ששברו ת'יד!]

לק"י.

הכי מצחיק שהמג"ב התחילו להתעלל בילדה המופרעת [כנראה שזאת אני.. אני לא בטוחה...] הם התחילו לעקם לי ת'יד.. ואת הכף יד...
אז פשוט צרחתי.. לא כי זה כאב... [אני רגילה שמעקמים לי ת'יד.. אחים וזה..] אבל פשוט למה שהם יתעללו בי.. כנראה שצרחות משפיעות עלי'הם בצורה כלשהי... חחחחח...

בס"ד

כי זה אמור להיות בדיוק ההפך.
יש לי כמות מצטברת של ביקורת כלפי התנהגותן של רוב הבנות שבאות למקומות האלו, אבל כרגע אשאיר אותה לעצמי.

יום טוב!



(הפינוי הלך טוב..טאטע..לאן הגענו?!!)

לק"י.

אם הי'ינו יכולות הי'ינו קושרות את הבנים למקום...
אבל מסתבר שאנחנו לא יכולות לעשות כזה דבר...

בס"ד

ואותם אתן כן יכולות לשנות אבל אמרתי-כרגע אשאיר אותן לעצמי.
(ואני אומרת 'אתן' כי אני לא מרגישה קשורה לשמחתי.)

בס"ד
כמה שגיאים..חח
(וזה כבר בכוונה)

התחרפנתי לגמרי היום!

כמו לרבוץ בישיבה מהבוקר ועד הערב ולעשות את עצמך לומד.


בנות בציבור שלנו הן עם הרבה יותר זמן פנוי...

בס"ד
במחילה מכבודן.

(אני מדברת כאילו אני איזה בן. ה' ישמרנו)

בנים לומדים הרבה יותר שנים מבנות וזה פוגע בהם גם בהמשך כשהם ירצו להקים משפחה.
הבחור בגיל 23 רק מסיים את ההסדר+צבא, והיא כבר עם תואר ובאמצע התואר השני או עובדת.
ותואר הרי לוקח שלוש-ארבע שנים לפחות.


אם בנות מסיימות בשנות התיכון שלהן בסביבות 4-5 כמקסימום, לבנים יש גם סדר ערב וכו' ויכולים לסיים בסביבות 8. מתי יש בכלל זמן לעשות משהו אחר ?


לא שאני מסכים עם זה שבנות סופגות מכות ולא שאני לא חושב שצריך שם הרבה יותר בנים, אני פשוט יודע את העובדות ויודע שלהרבה מהם אין כח / רצון להתחיל להאבק בחופש היחיד והקטן שיש להם.



אני עצמי למי שתהה למדתי בכלל בתיכון דתי עירוני, מה שאומר שהיו לי הרבה יותר שעות בבית והרבה פחות שעות לבהות בלוח.
אבל זה מקרה בודד.

בס"ד לק"י

זה גם קשור, לענ"ד, למבנה הנפש.

בנות עובדות עם הלב. ומה הרגש אומר? "חלא'ס כל הלימודים, כל השטויות, אני הולכת לבנות את א"י!". וזה קשור גם לצורה שבה הן מתנהגות בפינויים.

לעומתן, הבנים עובדים יותר עם השכל (לא שלבנות אין כזה, אך מה שמוביל אותן זה יותר הרגש.). אז בן אדם חושב לעצמו "אני אלך, ומה אעשה?... ומה זה יועיל?... ואיזה נזק יגרם לי?... ומה המאבק ירויח?..." וכו' וכו'. אז עם כל החשבוינע'ס הללו, בסוף הוא לא הולך. ואם הוא הולך, אז הוא עושה פחות. כי כל דבר הוא חושב, כמה זה יועיל? וכמה ולמה ואיך ואיפה ומתי...

כשבן אדם עובד יותר על הרגש, קל יותר למסור את הנפש, ולהסיר את כל הספקות מן הלב והמוח.

בס"ד

למה חלק מהבנים שנחשבים איכותים ובלה בלה בלה לא באים למקומות האלו.


וזה קשור לדברי הקודמים..
אז אני אכתוב לך הכל הכל במסרישי בע"ה כשיהיה לי זמן..

בס"ד לק"י

אם הם יבואו בטון נכון, ובגישה נכונה, אף אם הם יהיו דברי ביקורת קשים, הם יהיו ראויים לדיון.

חוץ מזה, שנדמה לי שאת קצת מזלזלת מידי. כמו שכתבת:"חלק מהבנים שנחשבים איכותים ובלה בלה בלה...". אני לא יודע איך נראה עולם ההשקפה והמחשבה שלך, אך אני בהחלט יכול להבין אם מישהו אומר לי שהוא לא בא להיאבק בגלל שהוא עוסק בתורה כל הזמן. ועל אחת כמה וכמה אם הוא אחד שיש לו יכולות והוא יכול להגיע לדרגות גבוהות. לכל אחד יש תפקיד בעולם. לאחד ללחום ולשני ללמוד. וכך משלימים האחד את השני. אך פשוט שהאחד לא יכול בלעדי קצת מדברי חברו (כלומר, שכל אחד ילמד ברמה. וגם ילחם. [אגב, עפ"י רוב השיטות יש מצווה, לבנים כמובן, של ידיעת התורה. וללא מעט מהשיטות הללו זה כולל- תנ"ך, ש"ס גמרא, והלכה. לדעת את הכל {בהלכה יש חולקים מה צריך לדעת, אז בואו נסתפק בכל הרמב"ם, או שו"ע...}. בקיצור יש עבודה רבה. וזו לא מצווה? זו מצווה, וגם עליה, כמו על יישוב א"י נאמר, "ותלמוד תורה כנגד כולם". {אגב, רמת הידיעה, לרוב השיטות, היא לא מילה במילה. אבל, בגמ' לדוג', ברמה כזו שאם יתנו לאדם קטע הוא ידע להסבירו, וייזכר במה שלמד. וכן בהלכה ובתנ"ך, לא ידיעה של מילה במילה, אלא לדעת מה קורה בכל מקום}. ועדיין לא דיברנו על עצם מצוות הלימוד לכשעצמה, ללא ידיעה.]).

יש סיפור על הגר"א, שמופיע בספריו, שפעם אחת אחותו באה לבקרו אחרי מספר שנים שהם לא התראו. הוא דיבר איתה איזו שעה, ולאחר מכן אמר לה שהוא צריך לחזור ללמוד. ואחותו אמרה לו, שישאר לדבר איתה, שהרי הם לא התראו זה הרבה זמן, וישמע מה קורה במשפחה. והגר"א אחז בשערות זקנו המלבינות ואמר לה שתביט על אלו, שנעשות מיום ליום יותר לבנות. והן האיתות האחרון משמים על יומו הקרב ובא. גמר לאמר זאת, וחזר לחדרו לשקוד על התורה.

אז אכן, לא כולם כמו הגר"א. אבל זה מראה כיוון. זה מראה מה היא רמת החשיבות של התורה.
שאין לאדם אלא לעסוק בתורה ובמצוות.

ואשמח עדיין לשמוע מה הן דעותייך בצורה מכובדת ורגועה.

בס"ד

חס וחלילה!
מצטערת.זה פשוט סגנון כתיבה(שצריך לשפר כדי שלא יבינו אותי לא נכון ח"ו)


אז ככה.
נתחיל בעובדה שאני מסכימה לכל מילה ומילה שלך בנוגע ללימוד התורה לבנים והפעילות למען א"י, מה שכתבת כאן ומה שכתבת בהודעה למטה.
חסכת לי את הכתיבה..

אני לא שומרת את הדעות שלי לעצמי ולא מסתירה אותן, אלא אני עדין חושבת איך לנסח וכיצד, בצורה שאנשים לא ייפגעו(כי שוב, אמרתי שיש לי הרבה ביקורת כלפי כל מיני אנשים בנושא הנ"ל)
ובהחלט חשוב לי להוציא את זה אבל כמו שכתבת,בצורה מכובדת ורגועה.וכרגע אין לי זמן לכתוב בצורה רגועה,במחילה..

בנוסף, קצת קשה לי לכתוב בפומבי על הקטע של הבנות והתנהגותן במקומות האלו, זה נושא רגיש.(ברצינות!)
הרבה אנשים מתעלמים,מתחמקים מלהתייחס לנושא הזה אבל אני כן רוצה לכתוב מה אני חושבת(ואני יודעת שחלק מן החבר'ה שכותבים פה לא יאהבו את זה בכלל.וחבל.)
לכן אני צריכה להקדיש זמן(ואין לי) ומחשבה לפני שאני אעלה את זה לדיון.


יש מבין?

וסליחה אם הניסוח כאן לא כ"כ ברור..
אם יהיה צורך-אבהיר שוב בע"ה למה הייתה כוונתי.

בס"ד לק"י

בגלל שאנחנו בחול המועד, תכתבי על קובץ WORD במחשב, ותמחקי ותשני ותתקני, ותעלי.
אני בטוח שזה יעלה פה דיון חשוב בנושא.

בס"ד

בע"ה בקרוב.כשאמצא קצת זמן לזה..

בס"ד
בחיל וברעדה.(לא עשיתי את זה פה אף פעם)

שרק לא יזיק בע"ה.
עבדתי על זה בערך שלוש שעות.


אני מעלה את זה גם לפה:



בעזרת ה' יתברך חול המועד סוכות התשס"ח (נכתב בשינוי!)


לפני שאני מתחילה:
חשוב לי להבהיר שאין הדברים הללו נכתבו מתוך עליונות ח"ו,
אלא אלו דברים שבאים מן הלב וכואבים לי.
חלק מן הקטע נכתב בלשון רבים מכיוון שכתבתי את זה עם בת דודה שלי, ששותפה לדעותיי כמובן.
מצטערת אם ייצא ארוך, חשוב לי שתקראו הכל.

~~~

רק בשנה האחרונה "נכנסנו לעסק", מה שנקרא,לפעילות ועשייה למען ארץ ישראל.
עכשיו,כשאני כבר חלק מזה,וראיתי הכל מקרוב, אני מרשה לעצמי להביע דעה וביקורת.
עברנו הרבה,
זכינו להיות בחומש מס' פעמים (למרות שאנחנו גרות בצפון הרחוק,שאם תשאלו אותי-מנותק לצערי מכל העסק הנ"ל.כי אצלנו-לא תופסים שק"ש ובאים, אלא יש מרחק גדול, וצריך אישור מההורים שלרוב-גם הם מנותקים מהעניין.)
והשבוע גם באחד מנקודות ההתיישבות שהועלו.

ב"ה אנחנו נמצאים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, באים כמעט מכל מקום בארץ כדי ליישב את ארץ ישראל ולהיאבק על כל פיסת אדמה חשובה,
אבל אסור לנו לשכוח:
**שום מצווה לא באה על חשבון מצווה אחרת!**
ולא נקים שום יישוב בארץ ישראל אם ניאלץ לעבור עבירה ח"ו.
מה זה אומר?
אחד היסודות המנחים אותנו הוא:ארץ ישראל לעמ"י ע"פ תורת ישראל!
ואת החלק השלישי, תורת ישראל,שהוא בחשיבות זהה לארץ ולעם-
אסור לנו לשכוח!

הצניעות.צניעות בנות ישראל.
צניעות-דבר שנשמר כל כך כשעם ישראל לא שהה בארצו,בזמן הגלות.
הם כל כך הקפידו על הצניעות.
וכיום,כשאנו יושבים בארצנו,וב"ה יש תנופת התיישבות,והחלה בשנים האחרונות התעוררות ענקית וצימאון גדול,
אין שום סיבה שהצניעות לא תישמר.
יש כאן פספוס גדול,ולפעמים פשוט בא לי לקום ולצעוק, ולכן אני כותבת את מה שאני מרגישה:
***

הגענו לשבי שומרון,בחופש הגדול,באותו היום בו בוטלה העלייה הגדולה שתוכננה.
(היינו כבר בדרכים, ולא היה טעם לחזור הביתה..)
קיבלנו תדרוך לעליה בקבוצות קטנות,
ואז התחלנו לשאול שאלות,שלבנות האחרות (ופה אני רוצה להדגיש שלא כולן ככה, אבל אלו הרוב המוחלט) היו התשובות לאותן השאלות מובנות מאליהן! הכל כ"כ ברור ופשוט..
ולנו-התשובות תמוהות ומוזרות.

איפה ישנים בלילה? יש אוהלים?
-אוהלים? ישנים בשק שינה! בשטח! בשדה!

ומה עושים כשמגיע היס"מ?
-מה ז"א? בורחים! רצים אל ההרים!

זו צניעות?
הרי זו פריצת כל הגדרות!

כששוטר בא, ואת מתעמתת איתו, לא משנה באיזו דרך, את רומסת ברגע אחד את הכבוד שלך, כבוד של בת מלך.
תחשבו לעצמכם אם אשתו של הרב קוק למשל, הייתה בורחת להרים, ישנה בשטח(כשכל רגע עלול להגיע היס"מ), מתעמתת עם השוטרים..
הרי נאמר לנו שכל כבודה-בת מלך פנימה.
וכן, אני יודעת שרוב הבנים שמגיעים לאותם המקומות הם חבר'ה חזקים,
אבל ברגע שאתם ישנים תקופה מסוימת כולכם, תחת כיפת השמיים,ולא משנה לעניין זה אם יש מחיצה או אין,כי בסופו של דבר,
בד היוטה השחור,הוא אינו המחיצה האמיתית..
נוצרת קירבה. וזה דבר שאנחנו לא רוצים ולא צריכים שיהיה כרגע!

הרבה דברים אנחנו עושים במסווה של דוסים, אבל לפעמים, צריך לחשוב פעמיים לפני.
הבנות על הגג בעמונה, אלו אותן הבנות ששרו: "ה' הוא האלוקים",
אותן אלה שזכו להערצה בקרב חלק מן הציבור שלנו.
האם זה הדבר שהיה נכון לעשות??
לקום, לעמוד ולשיר דברי קודש,
אבל אחותי, כולם מסתכלים עלייך..

לכל דבר תוכלו למצוא היתר מרב כזה או אחר,גם לגבי עניין זה,
השאלה היא, האם כל מה שמותר, ראוי ונכון לעשותו.
(ע"ע נזם באף.אין שום איסור גורף-אך האם זה ראוי?)

האם זה מה שנכון לעשות?

זה כואב וקשה לראות את הבנים פועלים ועושים,
ואנחנו לכאורה לא עושות דבר,
אבל חשוב לזכור,שגם בתורה אנחנו איננו מצוות להילחם..
וכן.מה לעשות, זה התפקיד של הבנים.

אנחנו צריכות להיות שם.אבל אין צורך שירגישו שאת שם.

זה מרגש ומרומם לראות מעגל של בנים
יושבים סביב המדורה ומנגנים בגיטרה..עוצמות..
והעוצמה שלך-
פנימה.

הפסוק בתהילים,בתארו את השבח וההלל לה' יתברך,אומר:
"בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים, יהללו את שם ה' וגו'.." (קמ"ח,יב'-יג')
החפץ חיים בביאור הלכה כותב בשם ה"זכרון יוסף" כלשון הפסוק:
מבדילים בכוונה בין הצמד המוזכר בסופו,לבין הצמד המוזכר בתחילתו.
לגבי הזקנים והנערים,אומר הפסוק, שעליהם להתאחד באמירת הלל לה' על רוב טובו וחסדיו,
ההתאחדות בינהם תורמת לכולם.
הזקנים מקבלים תוספת מרץ ורוח צעירה מהנערים, ואילו הנערים זוכים ליהנות מחכמת הזקנים ומניסיון חייהם.
בניגוד לכך, ברור שאסור לבחורים ולנערות להיות ביחד, אלא "בחורים" לחוד-ו"בתולות" לחוד, משום שכל קשר בינהם יגרו להשפעה שלילית בלבד.(פרט כמובן,כאשר מדובר בקשר של נישואין)
כאשר שומרים על הקדושה, נשמרים דברי השבח לה' בקדושתם ובטהרתם,
ונוצר קשר נפלא בין ה' לבין מהללי שמו.
(מתוך הספר:"עוז והדר לבושה")

מהללי שמו אלו בניו של ה' יתברך,
אלה המקיימים מצוות יישוב הארץ,
אלה הלומדים תורה,(גם אותם אלו שמסיבות כאלו ואחרות לא באים למקומות הללו.)
ואלו השומרות על צניעותן.

צניעות היא לא רק בלבוש, אלא גם בהתנהגות ובדרך ארץ.
צניעות היא עדינות ואצילות,
וידוע כי התורה מעדנת את האדם.
ומה שתורה עושה לגברים-
הצניעות עושה לנשים!

כל העסק הזה רגיש לגמרי,כמו חוט דק דק שעובר כאן,
וכל אחת תעשה מה שהיא חושבת.
אני את שלי-אמרתי.

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.(בעיקר מן הבוגרים,במחילה מהצעירים שביננו..)

בצפייה אמיתית לבנין אריאל,
הודי'ה.

בס"ד לק"י

ראשית, אכן, כפי שכתבת, המטרה בלימוד תורה, ה"לשמה" האמיתי של התורה, הוא לתכליתה, למטרתה, והיא קיום ועשיית מצוות ורצון ה'. וכמו שכבר אמר רשב"ג (אבות, א', י"ז):"...ולא המדרש עיקר אלא המעשה...". וכן, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", למעשה באמת לימוד חשוב, אבל מדוע? לא בגלל שהוא עדיף, אלא בגלל שהוא מביא לידי מעשה, שהוא העדיף מבין השניים. משום שהתורה היא לא תורה תיאורתית שמימית, אלא מעשית ויומיומית. תורת חיים. חיים את התורה. נושמים אותה בעולם המחשבה ולאחר מכן בדיבור ומעשה.

אך כמו שאמרנו "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". אז יותר חשוב ללמוד, אבל זאת בתנאי אחד. שאח"כ אדם יוצא ופועל, יוצא ועושה. שהתורה שלו לא נשארת בין כותלי בית המדרש, אלא יוצאת החוצה, עוקרת סלעים ובונה עולמות. יוצאת ומאירה לעולם.

ובחור צעיר שלומד בישיבה תיכונית, הרי זה פשוט שעדיין לא מילא כרסו מספיק בש"ס ופוסקים (אני מתכווון לרוב הציבור ככולו). ועדיין כוחו בין מותניו, אז שישרוף את העולם שירץ וידהר וידהר לבלי סוף במרחבי התורה ופנימיותה, וילמד ויוסיף ויאדיר. עד שיראה לנכון ויצא מידי פעם מתוך ביה"מ, ויהיה כדוד המלך, ת"ח לוחם, כמו שכתוב "עדינו העצני"- ודרשו חז"ל, שבזמן שהיה יושב ועוסק בתורה היה מרכך עצמו כתולעת, אך כשיוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ. אבל שימו לב, "עדינו" קודם ל"עצני". קודם ילמד, ואח"כ גם ילחם, וימשיך ללמוד.

ויש אנשים שזה פשוט שעדיף שישארו בישיבה לבד, ולא יצאו החוצה. אך זה לא רוב הציבור (לא כרגע, עוד יבוא היום שבו כל ישראל רק ישבו בביה"מ ואומות העולם, יספקו צורכנו. וכך כולם יעבדו את ה' יתברך).

כך היא דעתי. יש מן הסתם כאלו שיחלקו. (אני לדוג'. בחמישית שלי, הייתי מתווכח עד חורמה עם מישהו שהיה חושב כמו שאני חושב עכשיו.)

לק"י.

ז'תומרת שרק בגיל 25 בערך [נגיד..] הוא יתחיל לצאת מכתלי בית המדרש כדי לעשות דברים מועילים?

בס"ד לק"י

בא נאמר, שלא צריך לדעת את הכל לפני שיוצאים, אבל מתישהו צריך לדעת את זה ("ואל תאמר לכשאפנה אשנה" הלל הזקן, אבות ב').

לענ"ד, אם מישהו יושב רציני בישיבה ומתמיד, הוא יכול לבוא מידי פעם (לדברים חשובים מאוד, ולא כל עלייה קטנה למאחז נידח).

המודל שצריך להיות ליהודי זה אדם שיושב ולומד.

בבין הזמנים ישלב. ואם הוא קצר רוח, אז שיצא. אך כמו שאנו אומרים כל מוצ"ש "אתה חוננתנו למדע תורתך", ולא למדע המדינה והמוח.
כי לשם כך נוצרנו ולשם זה באנו לכאן.

"חכמים הראשונים היו מצפים לימות המשיח... אלא בשביל שישבו ויעסקו בתורה" (הציטוט לא מדוייק, אך חושבני שהוא ידוע).

אגב, מדברייך היה משתמע שתורה זה לא בגדר "דברים מועילים"...

לק"י.

התורה זה הדבר החשוב ביותר!!!
בתוכה יש הכל!!
בתוכה ארץ ישראל וכו'..


אני אומרת דברים מועילים כי זה מה שאני חושבת על עליות,מאחזים,פעילויות וכו'...
לא כי שאר הדברים הם לא דברים מועילים...

ובקש לשאר התגובה..
הבנתי מה אתה חושב.. אני מסכימה עם רוב הדברים... אבל לא בדיוק.

"לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח אלא כדי שי'היו פנוי'ים בתורה ובחכמתה" [נראה לי.]

לק"י.

רמב''ם הלכות מלכים פי'ב ה''ד:
"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו''ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה ובחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה".

בס"ד


ולכן לא התייחסתי לזה במה שאני כתבתי..

הרגע ראיתי את מה שצילמת.. הלכת אחרי שהשוטר הזה הצביע עליך?

לה"ו!

אנשים!! יש מידע על היי'שוב ליד קדומים [ברח לי השם] והרחיבי?

שבות עמי=]

וגם שומרוניתת...[5 דק'..]!!

ההיתי שם אתמול והיום נראה לי יש איזה 50
אבל לפי מה שהבנתי כולם שם רגועים ואין שם מכות

הוא היה משהו כמו 6 שעות בערך,סה"כ על 3 דברים שבנו שם..
והיה מלא מלא מלא מכות....
מג"בניק אחד התייבש,ואחד משלנו לקחו לבית-חולים ...
בקיצר היה מלא אלימות...
ועכשיו ב"ה חזרו לשם חבר'ה והתחילו לבנות שם מחדש...

נפצעתי אתמול בהרחיבי הייתי בבית חולים שניידר עד משו כמו 9 בערך ב"ה אני כמעט בסדר גמור!!!!
היה שם מכות חבל"ז כל הגוף שלי מנופח אבל זה שווה!!!!!!!!!!!

העיקר שאתה יותר פסדר...

מתנחבל- אתה בסדר עכשיו?
לגבי שבות עמי- אולי לא שומעים על זה בגלל שלא היה שם אלימות? זה סתם ניחוש..

כ30 חבר'ה עלו על הגבעה.
לפנות ערב הגיע המג"ב, ואז החבר'ה פירקו וחחביאו את הסוכה, וירדו מהגבעה לגבעות הסמכות, כי לא היה להם מספיק כח להתעמת עם המג"ב.

אנחנו היינו בהרחיבי 20 חברה בנים אפילו פחות על 100-150 מגבניקים ועיכבנו אותם לפחות ב3-4 שעות...

ב"ה אני פסדר כמעט גמור...

איזה מאחזים נשארו בסוף???
(סורי אנלא מעודכן...)

ב"ה!!!!


2 מאחזים נישארו על הקרקע וכרגע מתחיל בהם הכנה לחורף... כול מי שיכול לבוא לעזור נישמח מאוד! אתם מוזמנים לישון,לאכול,לעבוד,לעזור,סתם לבוא לביקור!!!... פשוט בואו. יש שם מיטות ושק"שים ככה שמי שרוצה שפשוט יבוא.. לתאום שינה בהרחיבי-0543077568-יוסף. שבות עמי-(הוא לא עונה אז אני לא יכול להביא תמיספר שלו כרגע בפורומים אני יעלה תמיספר יותר מאוחר..

סביב העשר שנים אחורה.