בס"ד
הגענו לגבעה, ולצהא לא היה איכפת בנינו שם ולא היה לא איכפת ישנו שם ולא היה לו איכפת חסמנו לג'יפים את הכביש ולא היה לצבא איכפת הבאנו ציוד בדרך כלשהו באמצע הלילה והצבא לש שם לב.
ואז התישבנו עד 12 בבוקר (ביום שני) וכשהכוחות הגיעו לגרש אותנו ברחנו מההר כי נדיה לא רצתה להיעצר.
בקיצור- הגבעה ריקה, עלו לשם כ1000 איש ביום ראשון, בלילה ישנו כ50-60. לקראת הגירוש היינו שם כ40 חבר'ה.
בסופו של דבר כולם ירדו ללא אזהרה מהצבא, סתם כי נדיה לא רצתה להיעצר.
תמונות בקרוב.