כי מצד אחד אנחנו צריכים להלחם על ארץ ישראל בכל מחיר. היא נקנית בייסורים, ואנחנו יודעים ובאים מוכנים לזה. ואם נלך מרצון, ואני בחיים לא אעשה את זה, זה יראה כלפי חוץ כאילו לא עשינו כלום, כאילו נכנענו וזה לא חשוב לנו.
מצד שני צריך לזכור שזה מהלך שיכול להערך שנים, ולעם נצחי צריכה להיות סבלנות אדירה לזה! וצריך גם לזכור כל הזמן מה ה' שואל מעמנו, ככה הוא רוצה שזה יראה?
לשני הצדדים - אני באמת לא יודעת. כי עכשיו בקומי אורי גם כשממש השתוללתי (וכואב לי!...) וגם כשבקשתי ללכת לבד לא ממש הרגשתי טוב עם זה..