כל התחלופות שציינת הן הגיוניות, מעשיות וטובות, אבל במציאות זה לא תמיד כך.
חברה שלי היתה במצב, שבו ישבו כמה בנות וחיכו לנהגי האמבולנסים, וישבו שם גם בן או שניים. ואחד הבנים לקח את התיק של אחת הבנות שהיה שם על כיסא, שאל את הבת הזאת אם זה שלה, וחיבק את התיק, תוך כדי תחילת שיחת קוצ'י מוצ'י.
בפעם אחרת, חברה שלי הרגישה נעים ולא נעים, כי היא שמה לב שבן מסוים מסתכל עליה הרבה פעמים.
אז נכון שאפשר ללמוד בינתיים, אבל בת לא יכולה למנוע מבן להסתכל עליה בקביעת משמרות, לדוגמה, שאז רוב המתנדבים נמצאים, ואם זאת האווירה, משהו מחלחל לתודעה.
צריך לשקול את התועלת לחברה מול הנזק האישי שנגרם, כמו בכל מצב של יחס עם החברה הסובבת.
אם התועלת שבהתנדבות, הצלת החיים, עולה על הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהאווירה הגוררת לחטא, במידה כזאת שהמתנדב לא נגרר לחטוא בעצמו, ולא מתייחס לזה כאל מצב חיובי, אכן אין סיבה להפסיק את ההתנדבות. אבל אם ח"ו מגיעים למצב שבו צורת החשיבה מתחילה להשתנות, או ח"ו נגררים לעבור על גדרי ההלכה, חייבים להפסיק ומיד, גם אם התועלת בהצלת החיים היא אדירה.