בעזרת ה' יתברך חול המועד סוכות התשס"ח (נכתב בשינוי!
)
לפני שאני מתחילה:
חשוב לי להבהיר שאין הדברים הללו נכתבו מתוך עליונות ח"ו,
אלא אלו דברים שבאים מן הלב וכואבים לי.
חלק מן הקטע נכתב בלשון רבים מכיוון שכתבתי את זה עם בת דודה שלי, ששותפה לדעותיי כמובן.
מצטערת אם ייצא ארוך, חשוב לי שתקראו הכל.
~~~
רק בשנה האחרונה "נכנסנו לעסק", מה שנקרא,לפעילות ועשייה למען ארץ ישראל.
עכשיו,כשאני כבר חלק מזה,וראיתי הכל מקרוב, אני מרשה לעצמי להביע דעה וביקורת.
עברנו הרבה,
זכינו להיות בחומש מס' פעמים (למרות שאנחנו גרות בצפון הרחוק,שאם תשאלו אותי-מנותק לצערי מכל העסק הנ"ל.כי אצלנו-לא תופסים שק"ש ובאים, אלא יש מרחק גדול, וצריך אישור מההורים שלרוב-גם הם מנותקים מהעניין.)
והשבוע גם באחד מנקודות ההתיישבות שהועלו.
ב"ה אנחנו נמצאים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, באים כמעט מכל מקום בארץ כדי ליישב את ארץ ישראל ולהיאבק על כל פיסת אדמה חשובה,
אבל אסור לנו לשכוח:
שום מצווה לא באה על חשבון מצווה אחרת!
ולא נקים שום יישוב בארץ ישראל אם ניאלץ לעבור עבירה ח"ו.
מה זה אומר?
אחד היסודות המנחים אותנו הוא:ארץ ישראל לעמ"י ע"פ תורת ישראל!
ואת החלק השלישי, תורת ישראל,שהוא בחשיבות זהה לארץ ולעם-
אסור לנו לשכוח!
הצניעות.צניעות בנות ישראל.
צניעות-דבר שנשמר כל כך כשעם ישראל לא שהה בארצו,בזמן הגלות.
הם כל כך הקפידו על הצניעות.
וכיום,כשאנו יושבים בארצנו,וב"ה יש תנופת התיישבות,והחלה בשנים האחרונות התעוררות ענקית וצימאון גדול,
אין שום סיבה שהצניעות לא תישמר.
יש כאן פספוס גדול,ולפעמים פשוט בא לי לקום ולצעוק, ולכן אני כותבת את מה שאני מרגישה:
***
הגענו לשבי שומרון,בחופש הגדול,באותו היום בו בוטלה העלייה הגדולה שתוכננה.
(היינו כבר בדרכים, ולא היה טעם לחזור הביתה..)
קיבלנו תדרוך לעליה בקבוצות קטנות,
ואז התחלנו לשאול שאלות,שלבנות האחרות (ופה אני רוצה להדגיש שלא כולן ככה, אבל אלו הרוב המוחלט) היו התשובות לאותן השאלות מובנות מאליהן! הכל כ"כ ברור ופשוט..
ולנו-התשובות תמוהות ומוזרות.
איפה ישנים בלילה? יש אוהלים?
-אוהלים? ישנים בשק שינה! בשטח! בשדה!
ומה עושים כשמגיע היס"מ?
-מה ז"א? בורחים! רצים אל ההרים!
זו צניעות?
הרי זו פריצת כל הגדרות!
כששוטר בא, ואת מתעמתת איתו, לא משנה באיזו דרך, את רומסת ברגע אחד את הכבוד שלך, כבוד של בת מלך.
תחשבו לעצמכם אם אשתו של הרב קוק למשל, הייתה בורחת להרים, ישנה בשטח(כשכל רגע עלול להגיע היס"מ), מתעמתת עם השוטרים..
הרי נאמר לנו שכל כבודה-בת מלך פנימה.
וכן, אני יודעת שרוב הבנים שמגיעים לאותם המקומות הם חבר'ה חזקים,
אבל ברגע שאתם ישנים תקופה מסוימת כולכם, תחת כיפת השמיים,ולא משנה לעניין זה אם יש מחיצה או אין,כי בסופו של דבר,
בד היוטה השחור,הוא אינו המחיצה האמיתית..
נוצרת קירבה.
וזה דבר שאנחנו לא רוצים ולא צריכים שיהיה כרגע!
הרבה דברים אנחנו עושים במסווה של דוסים, אבל לפעמים, צריך לחשוב פעמיים לפני.
הבנות על הגג בעמונה, אלו אותן הבנות ששרו: "ה' הוא האלוקים",
אותן אלה שזכו להערצה בקרב חלק מן הציבור שלנו.
האם זה הדבר שהיה נכון לעשות??
לקום, לעמוד ולשיר דברי קודש,
אבל אחותי, כולם מסתכלים עלייך..
לכל דבר תוכלו למצוא היתר מרב כזה או אחר,גם לגבי עניין זה,
השאלה היא, האם כל מה שמותר, ראוי ונכון לעשותו.
(ע"ע נזם באף.אין שום איסור גורף-אך האם זה ראוי?)
האם זה מה שנכון לעשות?
זה כואב וקשה לראות את הבנים פועלים ועושים,
ואנחנו לכאורה לא עושות דבר,
אבל חשוב לזכור,שגם בתורה אנחנו איננו מצוות להילחם..
וכן.מה לעשות, זה התפקיד של הבנים.
אנחנו צריכות להיות שם.אבל אין צורך שירגישו שאת שם.
זה מרגש ומרומם לראות מעגל של בנים
יושבים סביב המדורה ומנגנים בגיטרה..עוצמות..
והעוצמה שלך-
פנימה.
הפסוק בתהילים,בתארו את השבח וההלל לה' יתברך,אומר:
"בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים, יהללו את שם ה' וגו'.." (קמ"ח,יב'-יג')
החפץ חיים בביאור הלכה כותב בשם ה"זכרון יוסף" כלשון הפסוק:
מבדילים בכוונה בין הצמד המוזכר בסופו,לבין הצמד המוזכר בתחילתו.
לגבי הזקנים והנערים,אומר הפסוק, שעליהם להתאחד באמירת הלל לה' על רוב טובו וחסדיו,
ההתאחדות בינהם תורמת לכולם.
הזקנים מקבלים תוספת מרץ ורוח צעירה מהנערים, ואילו הנערים זוכים ליהנות מחכמת הזקנים ומניסיון חייהם.
בניגוד לכך, ברור שאסור לבחורים ולנערות להיות ביחד, אלא "בחורים" לחוד-ו"בתולות" לחוד, משום שכל קשר בינהם יגרו להשפעה שלילית בלבד.(פרט כמובן,כאשר מדובר בקשר של נישואין)
כאשר שומרים על הקדושה, נשמרים דברי השבח לה' בקדושתם ובטהרתם,
ונוצר קשר נפלא בין ה' לבין מהללי שמו.
(מתוך הספר:"עוז והדר לבושה")
מהללי שמו אלו בניו של ה' יתברך,
אלה המקיימים מצוות יישוב הארץ,
אלה הלומדים תורה,(גם אותם אלו שמסיבות כאלו ואחרות לא באים למקומות הללו.)
ואלו השומרות על צניעותן.
צניעות היא לא רק בלבוש, אלא גם בהתנהגות ובדרך ארץ.
צניעות היא עדינות ואצילות,
וידוע כי התורה מעדנת את האדם.
ומה שתורה עושה לגברים-
הצניעות עושה לנשים!
כל העסק הזה רגיש לגמרי,כמו חוט דק דק שעובר כאן,
וכל אחת תעשה מה שהיא חושבת.
אני את שלי-אמרתי.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
(בעיקר מן הבוגרים,במחילה מהצעירים שביננו..)
בצפייה אמיתית לבנין אריאל,
הודי'ה.
ולא לדבר וכו'.
(אבל עם בנים כן!)
