לה"ו!
טוב, היי'תה לנו שיחה באול' עם הרב שמואל יניב וזה מין סיכומון של שיחה בת 45 דק'..-תהנו!
ארוך אבל-יפה.
אנחנו לא מבינים למה הקב"ה לא קיבל את מנחתו של קין. הרי תכל'ס זה לא מה שחשוב לקב"ה, הוא לא אוכל את זה [לפי פירושו של רש"י-'פירות מתולעים' וכד'..] ואפילו קין הוא זה שיזם את המנחה לקב"ה והבל אחיו רק העתיק ממנו.
קין הי'ה עובד קשה-חורש, זורע, נוטע, גוזם, קוטף, מטפל, משקה, מעדר-עובד את כל עבודות האדמה המיי'געות["בזיעת אפיך תאכל לחם"]
והבל? הבל לא הי'ה "משו מיוחד" הוא הי'ה בסכ"ה-הבל[מלשון הבל הבלים]. בעוד קין עבד "כמו חמור", הבל סכ"ה רעה את הצאן, ישב לו כל היום, צפה בזריחה-בשקיעה, לא התאמץ יותר מדי.
נעבור רגע נושא.
רבנים חכמים גדולים וטובים אמרו שהפסוק החשוב ביותר בתנ"ך הוא "ואהבת לרעך כמוך". בא רב[שלצערי איני זוכרת את שמו] ואמר שלא, הפסוק החשוב ביותר הינו "וְכֶבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ תָּמִים, תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם--לַיהוָה: בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. " בא רב[שגם את שמו איני זוכרת..] ואמר שהלכה כרבי___.
מה מיוחד כל-כך?
עוד פסוק שמדבר על הקרבת קורבנות. ואפילו לא קורבן מיוחד סכ"ה קורבן התמיד..
אלא-שלהיפך! דווקא בגלל חוסר המיוחדות שבו! דווקא בגלל השגרתיות שבו הוא מיוחד!!
הבל, ידע שאינצורך בהקרבת קורבן בשביל אמירת תודה, הוא ידע לומר תודה גם בשקט, כשהוא ראה את השקיעה ואמר תודה לקב"ה על מראה מדהים זה. כשראה את הזריחה ואמר לקב"ה תודה על השמש שנותן לנו.
למה גם הוא הקים מזבח? כי הוא התביי'ש, פחד שזה חצוף מדי להקים ככה מזבח לקב"ה אבל כשראה שקין עשה 'הרשה לעצמו' לעשות גם הוא..
סיפור:
הי'ה אדם חכם [גם צדיק, אבל הרב אמר שהוא מעדיף לכנותו חכם ותכף תבינו למה] שראה איך האנשים רודפים אחרי הכבוד, הבצע, הכסף-הבלי העולם הזה, אז הוא הלך למדבר. מצא שם מעיי'ן ולידו שק עם ככרות לחם, החכם שמח, הודה לקב"ה והתחיל ללמוד תורה.
עבר לידו אדם שביקש ממנו 'יש לך אולי מעט לחם?' פתח הרב בשמחה את השק להביא לאותו אדם לחם וכשפתח ראה האדם שיש בין הכיכרות את היהלום הוא שאל 'אני יכול אולי לקבל את היהלום הזה שיש לך שם?' החכם צחק והביא לו, האדם כ"כ שמח שהצליח לעבוד על 'הטיפש הזה' עד ששכח מהלחם ורץ לעיר. בעיר הוא פנה ליהלומן וביקש ממנו כסף תמורת היהלום, היהלומן שילם לו סכום נכבד מאוד ובן רגע הפך האיש לעשיר גדול. פתאום, התחיל האדם להתיי'חס בנבזות לאשתו, לילדיו, למשרתיו החדשים, לאנשים ברחוב. הוא לא יכל לישון בלילה מרוב פחד שיגנבו לו את כספו, הוא חשש כל הזמן, דאג. בסופו של דבר הוא מכר הכל חזרה והחזיר לעצמו את היהלום. פנה האיש לאותו החכם שעדיי'ן שכן במדבר החזיר לו את היהלום ובקש ממנו שיסביר לו איך הוא יכול לחיות ככה, החכם הסביר לו את חכמת החיי'ם שלו.
האם אנחנו יכולים לעשות ככה? לוותר על הכל וללכת לגור במדבר?
לא, אנחנו גם לא-צריכים. אנחנו צריכים בשגרת חיי'נו לקדש את שם שמיי'ם, לא להיסחף אחרי הבלי העולם.
אנחנו עכשיו נכנסים לתקופת 'אחרי החגים', תקופת השגרה.
בתקופה הזאת ליצר הרע יותר קל להשתלט עלינו כי 'משעמם לנו', אנחנו התרגלנו.. אין משהו מיוחד..
דווקא עכשיו- אנחנו צריכים להלחם ביתר כח, יותר עצמה ביצר! לעבוד את הקב"ה ביום יום ה'רגיל' שלנו, לעשות מכל יום משהו מיוחד.
ואסיי'ם בדברי'ה של אסתר קל: "כל אחד מוכן לעשות מעשה גדול מזהיר, חד פעמי, שרבות ידובר בו.
קשה הוא המעשה הקטן, היום יומי, האפור"
שגרה נעימה!
*את הסיפור כתב הרב שמואל יניב.
*הוספתי ושיניתי מעט קטעים [בכל זאת, זאת היי'תה שיחה של 45 דק'..]