הייתי היום בכותל.. עוד פעם כמעט בכיתי..
אני לא באה לשם כדי להתפלל לכותל, קצת קשה לי.. אחרי הכל זה קיר תמך, אין בו קדושה מיוחדת חוץ מהמיקום והקרבה.. אני באה כדי לעורר אצלי את הכמיהה לבנות את הבית. כשרואים מול העיניים מסגד של הערבים ימח שמם אי אפשר שלא להתעורר! חילול ה' הכי גדול שיש!!! מקום השכינה בעולם! נ-ת-ו-ן לערבים. והעם, בתור עם שהקים מדינה יהודית בארצו- שותק. איך זה יכול להיות?? אני באה לשם ומרגישה כמו ילד קטן בעונש. עומד בפינת קיר התמך של ביתו ומתפלל לישועה. מתפלל, בד"כ, כי כך כתוב בנוסח של הסידור. ופונה לעיסוקיו.. שוכח - אם הוא בכלל זכר. אז בעצם לרב העם אין בכך שום עונש. אם אנחנו לא מספיק רוצים, למה שנקבל?? מובטח שנקבל בסוף, אבל זה בדרך של יסורים..
עוד מחשבה.. דרך הסתכלות על השואה- תמיד שואלים איך ה' יכל לעשות ככה לעמו, שירצחו ממנו 6 מיליון יהודים? אבל השאלה היא קצת שונה- איך ה' יכל לעשות את זה *לעצמו*??? זה חילול ה' נורא!! הגויים חושבים שכבר אין בכלל א-להים לעם הזה, שיושב שנים מחוץ לארצו ונטבח ונרצח, איך ה' מרשה את זה?? והתשובה היא כי לא דרשו את בניין ביהמ"ק. נח להם בחו"ל, העסקים משגשגים, מטורף היה מי שחשב לעלות לארץ!
ה' כבר אלפי שנים רוצה להביא גאולה לעמו, אבל עמ"י לא מספיק רוצה. נח לנו איפה שאנחנו.. "פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה? רחצתי את רגלי, איככה אטנפם?" במילים אחרות- "אין לי כח!"... הדור של עכשיו..
יש לי עוד מה להאריך, אבל לא עכשיו.. במחילה.
וסליחה שזה לא מסודר, כתבתי ככה על-המקום מהלב, וכך אני מקווה שיכנס ללב..