לכן מי שהולך לחופשה לאילת הוא כמו מי שטס לפולין, אילת לא נכבשה כלל, לא ע"י עולי מצרים ולא ע"י עולי בבל לכן לאילת אין דין של א"י כמו שלרוב סיני אין דין של א"י

ב"ה ששאלו אותו אם לנסוע לסיני. הוא ענה שיקחו אותו איתם.

זה גם לא אומר כלום כי הוא היה גם באמריקה.

אבל לי ניראה מאוד שכן...

כל אחד שילך לפי רבותיו.

יש משפט כזה שכל מקום שדורכת בו כף רגלו של יהודי, זה שייך לא"י... נראה לי.. משוו כזה..
אני סנייליייתתת!!!!

זה לא קשור לנושא. לא זכור לי עוד משפט בסגנון.

בכ"מ- זה משפט ממש לא נכון. יש מחלוקות בנוגע להגדרה של מה זה ארץ ישראל, אבל אף אחד לא טוען שכל מקום שיהודי דרך בו זה ישראל (כי אז כל העולם זה ישראל... ).

מתוך שו"ת מורשת:
השאלה: תאריך פרסום: י"א בחשוון התשס"ג
כותרת השאלה: יום טוב שני של גלויות באילת
תוכן השאלה: האם תושבי אילת צריכים לחגוג יום טוב שני של גלויות כמו בחו``ל? שאלתיבאה לאחר ששמעתי מפי שני אנשים שונים שכך הנוהג.
התשובה:
כותרת התשובה: יום טוב שני של גלויות באילת
תוכן התשובה: שאלה זו היא אכן נידון בפוסקים, כי אילת אכן אינה בשטח שהיו בו ישראל כשנכנסו לארץ.
מסקנת רוב הפוסקים היא לנהוג יום אחד בלבד.
ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק ג סי' כג

השאלה: תאריך פרסום: א' בטבת התשס"ג
כותרת השאלה: יציאה מהארץ
תוכן השאלה: מהם גבולות ``הארץ`` לעניין איסור יציאה מהארץ?
האם נסיעות ל:גולן,אילת, סיני, ערבה, חבל עזה וכו` מותרות?
התשובה:
כותרת התשובה: יציאה מהארץ
תוכן התשובה: בס"ד
איסור יציאה מהארץ הוא מכל מקום שקודש בקדושת ארץ ישראל מימי אברהם אבינו שזוהיא הקדושה הכוללת בתוכה מעלת הנבואה והקבורה בארץ. גבולות הארץ שהובטחה לאברהם אבינו איננה שיכת לגבולות עולי בבל שמעמדם ההלכתי הוא רק לענין מצוות התלויות בארץ. היו בודדים שהקפידו גם לא לצאת מגבולות עולי בבל לגבולות עו"מ, וכשהגיעו לעכו היו בוכים על ארץ ישראל, אולם זאת היא מדת חסידות, והאיסור ההלכתי הוא לצאת מגבולות עולי מצרים.
על היחס שבין גבולות שהובטחו לאברהם אבינו וגבולות עולי מצרים, כבר נכתב רבות, וסיכומי הדברים שיש שתי שיטות מרכזיות האם הגבולות בפרשת מסעי הם הגבולות שהובטחו לאברהם אבינו או שגבולות מסעי הם צמצום הגבולות שהובטחו לאברהם אבינו, בכו"א ברור שהאיסור הוא לצאת מחוץ לגבולות עולי מצרים שהם גבולות מסעי. פרוט הגבולות ותיאורם נמצא בדעת מקרא לפרשת מסעי (במדבר לד), אנצקלופדיה תלמודית (כרך ב ערך ארץ ישראל)...
לגבי אילת יש מקום לדון שהיא איננה בגבולות עו"מ, למרות שיש מי שכללה בגבולות עולי מצרים (הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל, עיר הקודש והמקדש ח"ב, ובספר א"י). בכו"א רבו האחרונים שלא כללוה בארץ ישראל של עו"מ, בכו"א הדבר עדיין ספק, וכמו כן נראה שאפשר לצרף שיטות הסוברות שהכיבוש של ימינו ג"כ מקדש, וכן אם הטיול נעשה לצורך של הוכחת בעלות על המקום שהוא שייך למדינת ישראל, נראה שאפשר להקל בנסיעה לאילת, ידעתי שיש מספר כהנים המקפידים מאד לא לנסוע לאילת מספק מעמד המקום.
בברכה נאמנה
יהודה הלוי עמיחי
מקורות התשובה: כפתור ופרח פ''י, מבוא לשבת הארץ פט''ו,


שלום רב!!
יש לי 2 שאלות:
1) רציתי לדעת האם מותר לצאת לחו``ל מא``י אם זה סתם לטיולים או להנות או שמותר רק למטרת שליחות? והאם במסגרת העבודה מותר?
2) האם אילת שייך לתוך גבולות הארץ המובטחת? יש כאלה שאומרים שכן, לא ויש כאלה שאומרים שחלק מסוריה, ירדן או מצרים גם שייך לנו והשאלה שלי היא מה הם גבולות הארץ האמיתיות שהובטחו לאברהם אבינו ע``י ה`?
התשובה:
כותרת התשובה: גבולות א``י והיתר יציאה לחו``ל
תוכן התשובה: בס"ד[

שלום רב,
1. על פי ההלכה אסור לצאת מא"י לחו"ל אלא לצרכים מסוימים, והנה לשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ה ה"ט):אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור". מכאן שלצורך עבודה (סחורה) הדבר הותר אולם סתם הנאות אפשר לטייל בארצנו הקדושה ולהנות מפריה ולאכול מטובה.
2. אילת מעמדה ההלכתי הוא מסופק, האם היא כלולה בקידוש יהושע בן נון או לא, והדעות הן חלוקות בשאלה זו. אולם עוד ספק שמצטרף לכך היא שאלת הכיבוש של ימינו האם הוא מקדש או לא? ועל כן הרוצה לצאת לאילת יש לו על מי לסמוך ויכול לנסוע לטייל באילת (כמובן בגדרי הצניעות).
3. לשאלתך מהם הגבולות שהובטחו לאברהם אבינו אפנה אותך לאנצקולפדיה תלמודית (ערך ארץ ישראל) שליבן את השאלה הזאת, וכן בספר אטלס ארץ ישראל לגבולותיה מאת הרב ישראל אריאל.
בברכת התורה והארץ,
יהודה עמיחי

אילת
תוכן השאלה: שלום רב.
ברצוני לדעת האם מותר לנסוע לאילת?
כוונתי היא האם אילת מוגדרת כחלק מארץ ישראל, הרי ידוע שיש איסור לרדת מהארץ, פרט למטרת פרנסה או השתטחות על קברי צדיקים. - האם הקדושה של הארץ שורה שם?
התשובה:
כותרת התשובה: אילת
תוכן התשובה: שלום וברכה
מה אנו יודעים על אילת ?
א. מצוות התלויות בארץ לא חלות שם, כי לא נתקדשה אילת בקדושה שניה.
ב. נראה כי גם קדושה ראשונה לא הייתה שם כ היא מחוץ לגבולות ההבטחה.
ג. עם ישראל הגיע לשם פעמים רבות, ואנו מוצאים את שלמה מולך במקום וכן מלכים אחרים. מכאן ניתן ללמוד כי שאלת ההגעה למקום מסוים תלויה בהגדרה אחרת, והיא מקום משובם של ישראל. על כן, כיוון שהונף במקום דגל ישראל הפכה אילת להיות חלק מארץ ישראל לגבי היציאה לשם, ואין זו יציאה לחו"ל כי אם מגורים בתוך גבולם של ישראל, אף שהקדושה ההלכתית אינה שורה שם.
כל טוב
התשובה התקבלה מאת: הרב יובל שרלו

השאלה: תאריך פרסום: ט' בכסלו התשס"ד
כותרת השאלה: גבולת הארץ הצפוניים והדרומיים
תוכן השאלה: רציתי לשאול לגבי גבולות הארץ הצפוניים, בזמן הזה. וזאת לעניין איסור יציאה מהארץ. ויותר ספציפית, לעניין ``ראש הנקרה`` האם יציאה לשם כמוהה כיציאה לחו``ל, ואם תמצי לומר כי דינה כא``י, איך תסביר את המשנה (לא זוכר איזו משנה בדיוק) הקבועת את גבולות הארץ, וקובעת כי הגבול הצפוני הוא עד נחל אכזיב, והרי ראש הנקרה היא צפונית לנחל אכזיב.

באותו נושא, אבקש לדעת האם אילת הינה חלק מגבולות הארץ, והאם יציאה לשם כמוה כיציאה לחו``ל, ולכן אסורה.
התשובה:
כותרת התשובה: גבולת הארץ הצפוניים והדרומיים
תוכן התשובה: שלום לך

בעניין גבולות הארץ הרי שעליך לדעת שיש גבולות עולי מצרים ויש גבולות עולי בבל. לעניין מצוות התלויות בארץ הגבול הקובע הוא של עולי בבל ולא של עולי מצרים. אולם לעניין קדושת הארץ ומעלתה הרי שהקובע הוא גבולות עולי מצרים. ולכן הנקודה הצפונית בגבולות עולי בבל היא עכו (עד כזיב), והנקודה הצפונית בעולי מצרים היא הר ההר הנמצאת צפונה לראש הנקרה. ועל כן ראש הנקרה היא בגבולות עולי מצרים ולא בגבולות עולי בבל. ולכן יש בה עניני קדושת א"י ואין איסור יציאה מהארץ לחו"ל, מלבד לעניין טומאת ארץ העמים, שזה נמדד לפי עולי בבל. ולכן אין מקום לאסור יציאה סתמית לראש הנקרה.
לעניין אילת הדבר מורכב יותר מכיוון שאיננו יודעים האם אילת כלולה כלל בגבולות עולי מצרים, ברור שאיננה בגבולות עולי בבל אולם ספק לעניין גבולות עולי מצרים. ולכן אמנם יש רבים המקפידים שלא לצאת לאילת. אולם מאידך הנוסע לשם כדי לחזק את אחיזתנו בארץ יתכן שיש בכך פעולת כיבוש מסוימת. וכמו כן יש לצרף את הדעה שהכיבוש של ימינו ג"כ מקדש, ולכן יש רבים המתירים לצאת לאילת.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום גוש קטיף.


גבולות ארץ ישראל
תוכן השאלה: מהם גבולות א``י בדרום הארץ, והאם יש להקל בעניין יציאה מהארץ במקומות אלו?
התשובה:
כותרת התשובה: גבולות ארץ ישראל
תוכן התשובה: שלום וברכה
זו שאלה המחייבת אינצקלופדיה, שכן אין מושג כזה של "גבולות הארץ" כפי שהוא – יש גבולות לעניין מצוות התלויות בארץ, ויש גבולות ההבטחה, ויש גבולות ארץ ישראל עליה חלה מצוות ישוב הארץ ויש ויש וכדו'. מעבר לכך, יש לדון האם הקמת מדינת ישראל שינתה דבר מה, כמו מעמד העיר אילת.
בל מקרה, עד כמה שידוע לי לכולי עלמא השטח בדרום סיני – אזור החופים – אינו חלק מארץ ישראל.
כל טוב
התשובה התקבלה מאת: הרב יובל שרלו

השאלה: תאריך פרסום: י"ט באב התשס"ד
כותרת השאלה: אילת
תוכן השאלה: האם עפ``י ההלכה אילת בתחום ארץ ישראל?
האם מותר לנפוש באילת?
התשובה:
כותרת התשובה: אילת
תוכן התשובה: שואל נכבד!
אם לסוף דעתך ירדתי, שאלותיך כפולות ושונות, האחת האם אילת המצאת בגבולה של ארץ ישראל וממילא כל הדר באילת דר בארץ הקדושה.
והשניה היא האם מותר לנפוש באילת מצד עניין הצניעות בחוף ים.
ובכן, אילת כידוע היתה עיר ואם בישראל כמוזכר במלכים ב' י"ד. ואף במשנה מעשר שני נזכרת אילת (ה'ב') אך זו מחלק יום ירושלים ואינה אילת של ימינו.
אך אילת היתה עיר ואם בישראל בימי שלמה המלך ושם היה לו נמל "עציון גבר אשר רת רילות על שפת ים סוף באסף אדום". וזהו מקומה של אילת של ימינו.
הפוסקים בדור האחרון דנו לגבי העיר אילת ואם צריך לעשות בה יום טוב שני, ונפסקה ההלכה שהיא ארץ ישראל ומצוות ישיבת הארץ בה, ועושין בה יום טוב אחד.
ואולם לעניין תו"מ מירק הגודל שם, כמדומני נוהגים שם שאומרים הנוסח אך בלי ברכה.
ולעניין החלק השני, הנה ברוך ה' יש באילת כוללים ובתי כנסיות ובתי מדרשות וצריך להזהר בכבוד הערים של א"י וחלילה וחלילה לנו מלדבר לשון הרע או להכליל.
אולם דבר מפורסם ששמענו מחברים שהיו שם שבקיץ במיוחד אין אפשרות לאדם ירא שמיים לנפוש בבתי המלון אלא אם כן יש מלון שנשאר ל"דתיים" בלבד,
כי אם בנות מסתובבות ליד בית המלון ובתוך בית המלון איך איש ירא את ה' ילך לחדר האוכל או יכנס ויצא ויבוא?
לכן נהגו הרבה יראי ה' לילך שם בחנוכה או באמצע החורף.
ומי יתן ונזכה כולנו לתשובה שלמה ולצניעות כהלכה אמן.
התשובה התקבלה מאת: הרב יוסף אלנקווה




שו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג

דין אילת. (י) אליבא דכל השיטות הנ"ל נשאר לנו עוד מקום דיון מיוחד על אילת איך צריכים לנהוג שם ב' ימים או יום א', כי הרי אילת היא כבר אפילו לא מכיבוש עולי מצרים והיא רק מגבול העתיד, כי מארץ אדום היא ככתוב בדברים (ב' ח') ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר וגו', וכן כתוב במ"א (ט' - כ"ו) את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום, וכן בדברי הימים ב' (ח' - י"ז), משום כך צריך להיות לכאורה הדין פשוט שבאילת צריכים לנהוג ב' ימים אף אי לא היה ספק אם השלוחין היו מגיעין לשם, דומיא שפוסק בזה הרמב"ם שם בה' קדה"ח על עמון ומואב שגם המה מגבול העתיד (עיין ב"ב ד' נ"ו ע"א וברש"י עה"ת בראשית ט"ו - י"ט). ועל אחת כמה שכמעט ברור הדבר שלא הגיעו שם השלוחין (חוץ ממקום הספק אם בכלל היו שם מתיישבים ישראליים בזמן הראיה בשעת כיבוש שני) כי המרחק יותר ממהלך עשרה ימים, אם לא שנתלה לומר שאישתבוש ואיסתתמי דרכי (דומיא שאומר אביי בר"ה ד' כ"ג ע"ב) ובזמן הקידוש היה להם דרך יותר קצרה שהיה מהלך בפחות מעשרה, עכ"פ יהי' איך שיהי' צריך להיות הדין לכאורה שינהגו שמה ב' ימים טובים.

אלא שיש לדון בזה מצד אחר שינהגו שמה רק יום אחד אליבא דהריטב"א ודעימיה הנ"ל שהוקבע על כל א"י לנהוג רק יום א', דהנה מצינו בכמה מקומות בנ"ך שאילת נכבשה על ידי מלכי יהודה וישבו שם ישראל, והם במלכים א' (ט' - כ"ו) שכתוב ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ אדום, וכן בדהי"ב (ח' - י"ז) אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום, והיינו שכבש את המקומות האלה. וכמו"ש הרד"ק שם במלכים בדברי הימים אמר אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות ר"ל שהלך ולכדם וכן בדה"י שם פי' ולקח אותם הערים ועשה שם אני. וכן מצינו עוד במלכים ב' (י"ד - כ"ב) שכתוב אצל עזריה (הוא עוזיהו) מלך יהודה הוא בנה את אילת וישבה ליהודה וגו' וכן בדהי"ב (כ"ו - ב') הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה וגו', המצודות במלכים דה"י שם כותב שזה שכתוב בלשון וישיבה הוא מפני ששלמה כבשה מאדום, ובני אדום חזרו ולקחו אותה מיהודה וכאשר הכה אמציה את אדום לקחה מידם ועזיהו בנה את חומתה, ובזה השיבה ליהודה כי בעודה פרוצה אין להתחזק בה ולהחזיק בשלהם, והרד"ק במלכים שם כותב וז"ל: הוא בנה את אילת ובדברי הימים את אילות ואחד הוא והיתה למלך אדום כמו שכתוב בתורה מאת אחינו בני שעיר מאילת ומעציון גבר, וכן אמר בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום ואפשר כי דוד לקחה ממלך אדום כי מושל היה בכל ארץ אדום כמו שאומר וישם דוד באדום נציבים ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום מתחת יד יהודה ואילות שלקחה דוד השיבוה אליהם ועתה כשמלך עוזיהו לקח אילת ממלך אדום וישבה ליהודה ועוזיה בנה אותה אחר שהשיבה ליהודה כי לא בנה אותה והיא ביד אדום אלא לאחר שלקחה מידי אדום ואפשר שנהרסו חומותיה בעת בעת הכבוש עד שהוצרך לבנותה עכ"ל, וראיה נוספת שלא רק שכבשו את אילת תחת יד מלכותם אלא גם גרו שם היהודים ממ"ש במלכים ב' (ט"ז - ו') בעת ההיא השיב רצין מלך ארם את אילת לארם וינשל את היהודים מאילות וארומים [ואדומים ק'] באו אילת וישבו שם עד היום הזה, וכותב הרד"ק את אילת לארם שכבר לקחה עזריה מלך יהודה וינשל את היהודים מאילות זהו אילת כי כן היתה נקראת אילת ואילות וכן בדברי הימים אילות ופירוש וינשל כמו ונשל גוים רבים מפניך ענין גירושין ושילוח, וכן כותב הרלב"ג וינשל את היהודים מאילות ר"ל שכבר השליכם וגרשם משם והוא אילת שבנה עזריה כמו שקדם הרי מכל זה שמלכי יהודה ודוד ושלמה שמלכו על כל ישראל בראשונה כבשו את אילת, וישראל גם התאחזו בה זמן רב, וא"כ לפי מה שפוסק הרמב"ם (בפ"א מה' תרומות ה"ב) שארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל, וכן בהלכה ג' שם בדברו על הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן שיצאו מכלל חוצה לארץ ולכלל ארץ ישראל לא הגיעו כותב ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל אלא נשאר בה משבעה עממים ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כבושו כולו כא"י לכל דבר והארצות שכיבש דוד הן הנקראין סוריא, והוא מן הספרי פ' עקב ועיין גם ברמב"ן עה"ת (י"א - כ"ד) עיי"ש.

לפי כל זה צריך להיות לאילת דין ארץ ישראל, כי הרי כבשוה ע"י מלך מדעת רוב ישראל והרי לא נזכר עליה כמו על סוריא שיש לה רק דין כיבוש יחיד, ומכ"ש לפירש"י בגיטין (ד' ח' ע"ב) ד"ה כיבוש יחיד שכותב הטעם שסוריא הוה כיבוש יחיד מפני שדוד לא כבשה אלא לצרכו, וע"ש גם בתוס' ד"ה כיבוש יחיד, וזה לא ניתן להאמר שזה שכותב הרמב"ם שם בפ"א מתרומות ה"ג וכיוצא בהן כוונתו לכלול כל מה שכבש דוד חוץ מארץ כנען ובתוכם גם אילת, כי הרי מסיים בהדיא והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא, ומזה מפורש שמה שכתב לפני זה וכיוצא בהן כוונתו כיוצא בהן של ארם נהרים וארם צובה ואחלב בשטח גבולי סוריא, ויהיה מזה סייעתא לדברי המצודות הנ"ל ששלמה הוא שכבש את אילת ולא דוד, כי הרי כותב הרמב"ם שהארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא, ומשמע מזה שאבל אילת לא כבש, ודוד הכניע רק את אדום תחת ידו למס [עיין בירושלמי דמאי פ"ב ה"א ושביעית פ"ו ה"א מענין כיבוש למס, וכן בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ב סי' י"ג אות ה' עיי"ש] והושיב שם נציבים והיו לו לעבדים, ככתוב בשמואל ב' (ח' - י"ד) ובדה"א (י"ח - י"ג) וכמו"ש רש"י שם בשמואל נציבים פקידים לגבות מס, ועכ"פ מדלא נזכר גם על אילת שיש לה רק דין כיבוש יחיד משמע לכאורה מזה שדין כיבוש רבים לה, ועיין בפרשת דרכים מהמל"מ בדרך הקדש דרוש ששי שכותב דארצות קיני וקניזי וקדמוני מכיון שנכרתה עליהם ברית לאברהם אף אם יכבשו אותם תחילה קודם שיכבשו שאר א"י פשיטא דאין בזה עון דפלטין של מלך הוא ודינם כא"י לכל דבר ע"ש, ואילת הרי מאדום היא שהיא אחת משלש הארצות שנכרתה עליהם ברית לאברהם, עיין בב"ב ד' נ"ו ע"א, וברש"י עה"ת בראשית ט"ו - י"ט.

ובחפשי בזה בספרים מהיות הענין חדש מצאתי בספר מור וקציעה מהיעב"ץ על או"ח (סימן ש"ו בקו' גרר ישוב א"י) שדן על ארץ אדום אם יש לה דין קדושת ארץ ישראל, ובתחילה נוטה לומר שלא נגרע מעלתה ממעלת סוריא לענין ישיבת א"י וחייב במעשרות מדרבנן לפחות ושמא גם מדאורייתא, אבל אח"כ מסתפק לומר לצד השני שאין לה בזה"ז אפילו דין סוריא ואם ימצא בה ישוב דינו כחו"ל לכל דבר ומטעם מפני שלא מצינו שנתיישבו ישראל שם לא בימי בית ראשון אף לא בכל ימי בית שני, כל פעם שנלכדה אדום לא הורישו יושביה ממנה רק הכניעם להעלות מס למלכי ישראל ולא הושיבו המלכים את ישראל תחתם על כן ודאי לא הגיעה כלל למעלת א"י גמורה אע"פ שמיועדת גם היא לישראל לעתיד וכן כתוב (בנבואת עובדיה) וירשו הנגב את הר שעיר, עיי"ש, אנו למדים מדברי היעב"ץ שכל עיקר ספיקו לא לתת לארץ אדום דין ארץ ישראל הוא מפני שלא מצינו שנתיישבו שם ישראל לא בימי בית ראשון ולא בימי בית שני, וא"כ דון מינה על אילת שמצאנו והוכחנו מכתוב הדר שכבשו וישבו שם היהודים, שדין ארץ ישראל לה עכ"פ כשטח גבול עולי מצרים, עיי"ש ביעב"ץ בסברתו בזה שכל מה שכבשו תוך גבולות התורה במשך ימי הבית הראשון יש לו דין ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים עיי"ש.

ועל עיקר דברי המור וקציעה שם שרוצה לומר שלא הועיל כיבוש ראשון גם עם כיבוש שני אלא למה שנשאר ביד ישראל עד גלותם ולא הועיל מאומה אל מה שנלקח מידם עודם על אדמתם, עיין בספר תבואות הארץ פרק א' (עמודים כ"א כ"ב הוצאת לונץ) שמשיג עליו בזה ומרבה להוכיח שא"א לומר כך, עיי"ש מ"ש עוד בזה. ומביא מדבריו גם בספר ציץ הקדש שם בסימן מ"ב בד"ה ולפי"ז י"ל עוד.

וא"כ לפי דברי הריטב"א ודעימיה הנ"ל שהוקבע על כל ארץ ישראל אפילו בשל עולי מצרים לנהוג רק יום אחד, יש לומר שהוא הדין נמי גם על אילת מכיון שהוכלל מאז מימי דוד ושלמה ושאר מלכי יהודה בכלל ארץ ישראל.

וכעת התחשבתי שעפי"ז מכיון שביררנו שאילת דין ארץ ישראל לה כשטח של כיבוש מצרים, יתכן לומר שאפי' לשיטת הרמב"ם ג"כ צריכים לנהוג בה רק יום אחד, והוא דהרי כתבנו לעיל באות ו' לומר בדעת הרמב"ם שגם במקומות ישוב שמחוץ לתחום עולי בבל בסתמא כשלא ידוע אם הגיעו השלוחין ג"כ עושין רק יום א', וכן ה"ה אפי' במקום שמסופק אם היה שם ישוב ישראלי בשעת הראייה בכיבוש שני, וא"כ מכיון שמצאנו שבאילת היה ישוב יהודי עוד מימי בית ראשון, וכפי שנזכר ביוסיפון מובא במור וקציעה שם גם בימי בית שני היתה ארץ אדום כמה פעמים ביד מלכות ישראל, ונכבשה הארץ לפניהם בימי החשמונאים הרבה יותר ממה שכבשו עו"מ =עולי מצרים= לד' רוחות דהיינו כל גלילות הפלשתים למערב והר שעיר הוא אדום לדרום וכו' [ומובא גם בתבואות הארץ שם], יש לפי"ז מקום להסתפק על אילת אם היה שם ישראל בשעת הראייה בכיבוש שני, וביותר יש להסתפק דאולי הגיעו לשם גם השלוחין כמו שכבר הזכרנו לעיל שאין ראיה מהמרחק הרב של היום דאולי אישתבוש ואיסתתמי דרכי (דומיא שאומר אביי בר"ה שם) ואז בזמן הקידוש היה להם דרך יותר קצרה שהיה מהלך בפחות מעשרה ימים, וכעת מצאתי סייעתי לדברי בתוס' אנשי שם על המשניות (בפ"ה דמעשר שני מ"ב) על מה דאיתא שם כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ואי זו היא תחומה אילת מן הדרום וכו', וכותב ע"ז התוס' אנשי שם וז"ל: ודע דאילת היא אחד מערי אדום וכנראה דברים ב' ובמלכים א' ט' לקחה המלך שלמה ועזריה חזר ולקחה, אבל הנזכר כאן אחרת והיא מא"י דהראשונה רחוקה מירושלים יותר מג"י =מג' ימים= וכו' עכ"ל. הרי שהמרחק של אילת שלפנינו הוא רק יותר מג"י אבל לא מיהת יותר מעשרה ימים, וא"כ ישנו הספק שאולי גם הגיעו לשם השלוחין, ובכה"ג של ספק בשטח גבולי ארץ ישראל הרי ביארנו שגם אליבא דהרמב"ם צריכים לנהוג רק יום א', דאזלינן בתר רובא דארץ ישראל שנוהגין רק יום א', [ואכמ"ל במה שמשמע שם מתוס' אנשי שם שאינם חייבים באילת בתרו"מ =בתרומות ומעשרות= אפילו מדרבנן כי אין זה תלוי באם עצם המקומות נקראים א"י, עיין ב"ב ד' נ"ו ע"א וברשב"ם ד"ה חייב במעשר במ"ש דא"נ אם כיבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע כולן פטורין מן המעשר דכתיב התם זאת הארץ אשר נשבעתי וכו', וכן בתוס' ד"ה לאפוקי במ"ש דלכך אמר לאפוקי קני וקניזי וקדמוני אע"ג דמא"י הם, וכן עיין בפרשת דרכים מהמל"מ בדרך הקדש דרושים ששי ושביעי, וכמו"כ עיין בספר שאילת דוד להגר"ד מקרלין ז"ל בחידושים בעניני שביעית ד"ה אחרי שהעלתי, ולא ראה שם דברי הפרשת דרכים בזה עיי"ש, והדברים ארוכים].

ועיין גם בתבואות הארץ פ"ג עמוד רמ"ג (הוצאת לונץ) מ"ש על האילת מן הדרום שבמשנה דמע"ש שם, וכן בעמוד רמ"ח מ"ש על אילת השני שבגבול אדום שעליו אנו דנים, ותמיהני על ספר אדמת קדש לגולדהאר פרק שביעי עמודים צ"ח צ"ט שטעה בזה טעות גדולה וזיווג יחד האילת שעוזיהו מלך יהודה השיבה לישראל ובנה אותה עם האילת מן הדרום שבמע"ש ועשאם לאחד, ואין להאריך.

כן אזכיר בזה שראיתי בתשובת ידידי הראש"ל הנרב"צ עוזיאל שליט"א הרב הראשי לא"י, בכת"י, שקובע בסתמא שהואיל וברור הדבר שבאילת היה ישוב ישראל בזמן הבית הראשון ומקרא מלא דבר הכתוב ואני עשה שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף וגם בימי התנאים מצאנו שהיה ישוב ישראל בדרום שהיה קשור עם ירושלים שכן מסופר (בסנהדרין י"א ע"ב) בר"ג שאמר: וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא. וזה ודאי כולל כל שטח הדרום שבגבולי א"י, ולכן עפ"י הגאונים שהתברר מדבריהם שכל א"י לא עשו אלא יום אחד, כל הישובים שהם בגבולות הארץ ועבר הירדן מערבה ובצפון ודרום עד ים סוף אינם עושים אלא יום אחד דוקא עכ"ד, ואנו הרחבנו בע"ה בזה את המקורות וביססנו את הדברים עפ"י דרכנו אנו לשיטת הריטב"א ודעימיה וכן לשיטת הרמב"ם.

ולא אמנע מלהזכיר בסוף דברי שישנם שקובעים בזה שהדבר תלוי מי ומי הם רוב המתישבים הראשונים במקום אם באו מא"י ממקומות שנוהגים בבירור יום אחד צריכים לנהוג יום אחד, ואם באים מחו"ל צריכים לנהוג שני ימים, עיין בספר שמחה לאיש להגאון בעל יש"א ברכה ז"ל חאו"ח (סימן ה') בתשובתו להגאון הגר"ש סלנט ז"ל, וכן עיין בספר בני ציון שם (בסי' י"ט), הגם שיש בזה הרבה מקום דיון, עיין גם מה שמעיר ע"ז ידידי הראש"ל הרב הראשי שליט"א בספרו משפטי עזיאל מהדו"ת חאו"ח (סימן ס"ו). וכן לפענ"ד לפי כל מה שביארנו אפשר להחליט לנהוג יום א' אפי' אם המתיישבים הראשונים באו מחו"ל, בכל זאת הואיל והדבר יצא מכמה גדולים לא נמנעתי מלהזכיר זאת, ואם אפשר לצאת גם ידי דבריהם שרוב המתישבים הראשונים, יהיו כמה שיהיו, יבואו ממקומות בא"י, מה טוב.

היוצא מכל דברינו הנ"ל בהצעת הלכה זאת. (א) לפי דעת הרמב"ם מתחלקת ההלכה כזאת (א) בכל השטח שכבשו עולי בבל בארץ בכל אופן שהוא נוהגים שם רק יום אחד. (ב) בשאר המקומות בארץ ישראל, תלוי הדבר, אם היה שם ישוב בשעת הראייה בזמן כיבוש שני ויש מקום ספק שאולי הגיעו לשם השלוחין נוהגין יום אחד, וכמו כן יש לצדד כזאת אפילו כשיש ספק בדבר אם היה אז שם ישוב. ואם ברור הדבר שלא הגיעו השלוחין לשם ומכל שכן שלא היה שם ישוב אז עושין ב' ימים.

(ב) ולפי דעת הריטב"א ודעימיה אין שום חילוק בשטחים ומרחקי מקומות ובין אם היה שם ישוב בזמן הראייה ובין שנתחדש זה עתה, אלא בכל ארץ ישראל כולה בין של עולי בבל ובין של עולי מצרים +עיין בספר תבואת הארץ וכן בספר אדמת הקדש לגולדהאר בביאור תחומי עולי בבל ותחומי עולי מצרים ובמפות המצורפות בזה האחרון, וכמו כן באנציקלופדיה התלמודית כרך ב' ערך ארץ ישראל ובמפה המצורפת.+ אין נוהגים בזמן הזה אלא יום אחד בלבד.

(ג) באילת, בהתאם לכמה וכמה יסודות וסברות שנתבארו בפנים הקונטרס יש לנהוג בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הריטב"א ודעימיה רק יום אחד בלבד.

ואינלי כח לקרוא.. תגידו בערך מה הפסק...!!

אילת מעמדה ההלכתי הוא מסופק, האם היא כלולה בקידוש יהושע בן נון או לא, והדעות הן חלוקות בשאלה זו. אולם עוד ספק שמצטרף לכך היא שאלת הכיבוש של ימינו האם הוא מקדש או לא?

ועל כן הרוצה לצאת לאילת יש לו על מי לסמוך ויכול לנסוע לטייל באילת (כמובן בגדרי הצניעות).

שעושה שם פעמיים יומטוב של גלויות, כולל הכל! אפילו לא מניח תפילין בזמן שלנו יש איסרוחג.

בס"ד

ולא נראה לי שאני גם יהיה..
עד היום לא הבנתי מה כ"כ מושך שם..

הנוף הכי יפה שראיתי אי-פעם היה אילת (וים סוף) לקראת שקיעה מהר ליד.
זה היה אחרי הטיול השנתי שלנו שנה שעברה או לפני שנתיים.

סביב העשר שנים אחורה.