היום בשיעור הלכה למדנו משהו שאני מצאתי אותו משעשע בהחלט והינהו מובא לפניכם:
" הגבר נחות לעומת האישה, רחוק הוא מהשלמות הדתית-מוסרית, לעומתה-הקרובה, הנוחה יותר מעצם טבעה. לקוי זה באופי הגבר גרם להעמיס עליו חובות -תורה, ששותפתו פטורה מהן. הגבר המחפש שלימות, זקוק לקיום תמידי של המצוות כסכר מגן מפני שטף יצריו העזים. רק במצוות חמצא מרגוע לנפשו הסוערת ,הנאבקת על זהותה הרוחנית. רק כך ישלים תפקידו. לו היה שווה לאשה במצוות-היה זה אסון עבורו. הוא זקוק למנה גדולה ממנה, ועל כך הוא מברך שלא עשני - במצוות - שווה לאשה. ודוק:בשלילה דוקא. אינך מברך 'שעשני גבר' - אין בזה מעלה. כי אם מאחר ואני גבר-תודה לה' שלא השווני לאשה במצוות, שנתן לי יותר, כי אני זקוק ליותר.
והאשה מברכת-'שעשני כרצונו', מודה אני (כבריאה בנפשי, כשלמה עם מהותי) על יתרונותי, בשלמות מוסרית ואישית. יתרון המזומן לי בפחות נסיונות וקשיים. שעשני כרצונו- תודה שכך הוא רצה לבוראני, ביתרון. (רצון, משמעו: הסכמה, הנאה ונחת רוח 'יהיו לרצון אמרי פי' ".
"לא הכל טוב אבל הכל לטובה..."
סתם... הדברים העיקרים בקטע היו בהחלט מוכרים לי לפני כן (האשה יותר חזקה בענין האמונה הטבעית ועניני הנפש-רגש. אבל אם חלק מהדברי בהחלט לא הסכמתי. שימו לב זה ציטוט! אם משהו יכול לחדש לי איזה רב זה...ואם לא אני אשאל את המורה שיעור הבא...
