ב"ה
מו"ר אבי לא נהג, אין לי מושג למה.

אני לאחרונה קיבלתי על עצמי, וזו הלכה פסוקה בשו"ע, לא פחות.

לנשים? לא יודע.
הצחקן.

ואם לא נוהגים, זה לא הלכה?

ב"ה
בעקרון - גם אם משו כתוב בשו"ע, ישנם מקרים בודדים שלא נוהגים לפי (כמו בקדושה), אבל זה מאוד נדיר.

אם 80% מהתושבים החילונים של מדינת ישראל נוסעים בשבת, אז גם אנחנו נסע כי כולם נוהגים?

אם 12% מהאכלוסיה בארץ לא נוהגים לאכול כשר - גם אנחנו לא נאכל? בפרוש לא.

בס"ד לק"י

חובת מים אחרונים אינה כשבת, שעומדת בעינה לעולם. אלא היא גזירה שמא יוותר על ידיו מעט מלח סדומית, ויגע בעיניו ויתעוור.

ועל כן גזרו חכמים. ונחלקו הפוסקים, האם היום, על אף שאין לנו מלח סדומית זה חובה או לא. (זה נתון למחלוקת עפ"י המחלוקת הענקית, האם כשבטל טעם בטלה גזירה [כשהגזירה היא משום חשש], או לא).

יוצא מכך, מי שנהג, שימשיך לנהוג. מי שלא, יעשה כרצונו, רצון רבו ואבותיו. אין חילוק בין נשים לגברים, שאם הם בכלל סכנה, לכאורה אף הן.

ובנוסף לכך, עפ"י החסידות, בכ"מ כדאי לעשות. שכן מלח סדומית מסמל את מידת סדום, מידת ההמשכות אחר תאוות ובצע כסף. ולכל אחד ממנו יש מעט "סדומיות", משהו שהוא עושה בשביל עצמו. וע"י מים אחרונים, מסלקים מידת סדום שאולי דבקה בנו במשך האכילה.
וזה אף בזמן שאין מלח סדומית.

ובכ"מ, כדאי לשאול רב.

בין הרב הגאון רבן של כל בני הגולה הרב צבי פסח פרנק שפסק- כאשר חכמים גזרו גזירה והטעם לגזירה התבטל לאחר כמה שנים אז הגזירה בטלה וגם אם חזר הטעם אז הגזירה לא חזרה(נ"מ לגידול בהמה דקה בא"י)

לעומתו סובר מרן פאר הדור הרב עובדיה יוסף שליט"א-שכל גזירה שבטל הטעם בטלה הגזירה אך אם חזר הטעם חזרה הגזירה

מנהג יכול להיות אחד מהשניים:
א. מנהג בית אבא
ב. מנהג המקום

לא כל אחד יכול לבוא ולקבוע לעצמו מנהג לא ליטול מים אחרונים.

כמדומני שגם האשכנזים שנמשכו אחר דעת הגר"א וגם הספרדים נהגו לטול מים אחרונים כהכרעת השו"ע, ואין לשנות.

שבכיתה ג' הורידו לי על זה 2 נקודות כי כתבתי שלא חייב כי בבית אנחנו לא עושים וזה היה ממש לא פייר כי בגלל זה לא עליתי לחידון הלכה יומית.. (הייתי במקום זה סגנית..)

קיצר השנה מישהי אמרה לי שאשכנזים לא חייבים.

ב"ה
וגם - מה רע לשטוף את היידים לפני ברכת המזון? אם לפני שאנחנו נוגעים בכלי נגינה, מחשב וכו' אנחנו שוטפים את היידים, אז לפני תפילה, ברכה, קדושה ושאר עניינים שבעבודתו יתברך- לא?

כשהייתי בבית.. אולי לפעמים כשהיינו אצל משפחה אחרת וזה מה שהם עשו..

ב"ה ותמיד אפשר להתחיל בזה...

במשפחה שלנו, יוצאי גרמניה, לא נהגו ליטול מים אחרונים. אחד מבני המשפחה שאל רב, אם ראוי שהוא יתחיל ליטול. הרב אמר לו שלא, אלא שינהג כמו שנהגו במשפחתו. מסתבר שיש לענין יותר מצד אחד.

הלכה פוסקים מרב ואפילו שכתוב ככה בשו"ע צריך לשאול רב או פשוט ללכת לפי המנהג במשפחה, וזה לא משנה לאשכנזים או ספרדים. ולתגובות- האם תחלל שבת וכו' כי ככה זה במשפחה, ברור שלא וזה לא תירוץ ללא לנהוג לפי מנהג שהיה במשפחה במשך מאות שנים רק בגלל שבספר כתוב אחרת. הרב יודע מה המצב בקהילה שלו ויש לו סיבות לפסוק בצורה כזו או לא וגם מה שנכתב בשו"ע אז לפני זה היו כל מיני דעות.
למים אחרונים עד כמה שאני יודעת זה לא חובה וצריך שהמים לא ישפכו על הרצפה כי יש בזה טומאה ואסור על הכלים ולכן אני בדרך כלל נוטלת אבל לא כשאני בחוץ ואין לי כיור. וזה גם לנשים

אבא שלי פוסק הלכה

"מים אחרונים חובה"
משנה ברורה שם:"...והוא מפני חשש מלח סדומית שבכל סעודה הלא נמצא מלח, ויש לחוש שמא מעורב בהן מעט ממלח סדומית שמסמא העינים למי שנוגע בם ואח"כ יגע בעיניו, ואף עכשיו שאין מצוי מלח סדומית בינינו, יש לחוש למלח אחר שטבעה כמותה..."
עכ"פ, כל אחד יעשה כמנהגו למרות שמומלץ מאוד ליטול ידים למים אחרונים

סביב העשר שנים אחורה.