בע"ה..
בחג הסוכות אשתקד זכינו לניסיון הקמת חמישה יישובים חדשים. במקום מגורי, אלון מורה שכם, זכיתי להשתתף בהרחבת המאחז 'הרחיבי' שהוקם לפני שנתיים באסרו חג סוכות.
למחרת המבצע הגיעו כוחות משטרה, יס"מ ומג"ב להרוס את הבנייה ולגרש את תושביה. מדינת ישראל שוב "זכתה" לסגת מגאולת ישראל וקידוש ה'.
במשך המאבק על 'הרחיבי' נעצרתי ע"י ארבעה חיילי מג"ב ונזרקתי לתוך ספארי צבאי עם עוד מספר יהודים טובים (בני נוער). שני חבר'ה מהעצורים החליטו לחטוף שני כומתות מהחיילים בלי שהחיילים שמו לב. אך כאשר שמו לב הם התחננו במשך כ-20 דקות לקבל חזרה את הכומתות אפילו תמורת שחרור עצורים (עצור תמורת כל כומתה!). באותם רגעים של משא ומתן נזכרתי בדברי חז"ל אודות אנשי מגדל בבל שהיה אכפת להם משבירת לבנה הרבה יותר מהריגת אדם!!
בנוסף נזכרתי בדברי הקב"ה אל יונה הנביא "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבין לילה היה ובין לילה אבד ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה???
לא הייתי מסוגל להתאפק יותר וצעקתי עליהם:"לא הייתה לכם בעיה להרוס בית כנסת ומבנים ולגרש יהודים מאדמתם, אבל כשלקחו את הכומתה 'הקדושה' שלכם זה כן ממש כאב לכם!!".
כמה מסקנות מהמאבק:
1) במרחק של עשר/עשרים דקות מאלון מורה נמצאים ישובים נוספים בניהם יצהר, ברכה ואיתמר. חוץ מכמה בודדים שטרחו לבוא, תושבי היישוב השכנים לא הגיעו! הדבר מזעזע!!
2) סה"כ כשלושים לוחמים ב'הרחיבי' הצליחו למנוע את החורבן של המקום במשך חמש שעות! אם תושבי היישוב והיישובים היו באים בהמוניהם כוחות החורבן היו נכשלים.
3) הרבה צדיקים שכן הגיעו למחות נגד המחריבים בצד בעת שאחיהם ואחיותיהם חטפו מכות ולא באו לעזרתם, והתורה צועקת "לא תעמוד על דם רעך".
4) כוחות ההרס לומדים את דפוס התנהגותנו בשעת המאבק ומפיקים לקחים. אנחנו ממשיכים להשתמש באותם טקטיקות כושלות שוב ושוב. חייבים להתארגן מחדש ולתכנן מערכות מחודשות כנגד המחללים שם שמיים ברבים.
מי חכם ויבין זאת?!!