אם צביה תשמח או לא? האם צביה עומדת כבנאדם פרטי?
נמעס לי להסביר את זה.

חברים, הפרדה זה דבר חביב מאוד ואני לא אפריע לכם לחיות בבונקר שלכם- אבל ההפרדה היא לא המטרה, זוכרים? אם היא הייתה המטרה אז הייתם מסתגרים בארבעת קירו הבית שלכם. המטרות שלנו ברוך-השם הן מתקדות קצת יותר וכלליות קצת יותר, אז בואו נירגע ונפסיק לסטות מהם, בסדר?

בס"ד לק"י

ובנות היו באות להארכת המעצר שלי, ממש לא הייתי שמח מזה. וגם כמה חברים שלי הסכימו עם זה.

אכן, הפרדה היא לא מטרה, היא גבול. גבול שציבורית אסור לא להיחצות אף פעם, ואישית רק לעיתים נדירות ולאנשים מסויימים, ולזמן מועט.

אבל אולי בגלל שזה מלווה מלכה מילא.
אבל סתם, נראה לי שזה לא כ"כ בריא כל העניין הזה. אם מישהי נעצרת, אז שיגידו שמישהי נעצרה וזהו. עצם פירסום השם שלה זה מזיק.

תחשוב עליה, יושבת בכלא בתת תנאים, סובלת מהתעללות של הסוהרות ושאר הצוות ופתאום היא שומעת שחצי עולם בא במיוחד לכלא כדי לחזק אותה.

אםתשאל את העצורים במעשיהו בזמנו, הם יספרו לך שהכמה שעות במוצ"ש חיזקו אותם ונתנו להם כח לשרוד את כל השבוע הקרוב והממש לא פשוט.



אם הייתי יושב בכלא הצבאי על סירוב גירוש, הייתי מאוד שמח לראות מלווה מלכה מחוץ לשערי כלא שש או ארבע.

בס"ד לק"י

אז לשאול אנשים ממעשיהו אני לא צריך, כי אני יודע בוודאות שזה עזר מאוד.

אבל בינינו, רמקול ועוד חמישים-מאה איש (בשביל שריקות ורעש) זה מספיק. ותאמין לי שיש לה יותר מהמספר הזה של חברות (ככה זה אצל רוב האנשים. אם אין לה חברות אני מוכן להתנדב לבוא ולצעוק, אבל זה לא יקרה).

בקיצור, לא צריך בנים, יש מספיק בנות. אם היו חסרים אנשים, אז היתה סברה להגיד לבנים לבוא, אך אין בעיה כזאת (ואם בנות מתעצלות לעודד את חברה שלהן, אני לא חושב שזה אמור לגרום לבנים לעשות את זה. זה א' ב' של הגיון).

אגב, היא לא רואה (טוב לא הייתי בנווה תרצה, אך כך זה מן הסתם), אלא רק שומעת, ולכן צריך אנשים בשביל רעש ופחות (אבל גם) בשביל הכמות.

כמובן שיש גם עניין לשמח ולחזק אישית את העצור, אבל זאת לא המטרה.

עמישב, הפרדה היא בהחלט גבול. גבול אותו כל אחד קובע לעצמו. (כמובן שיש את הגבולות המ-אוד ברורים של ההלכה, אבל יש המון דברים קטנים כאלה שמותרים דוגרי, אבל טקטית לא עושים וכאלה.) בכל הפגנה או אירוע ציבורי אחר, לא משנה עד כמה יקפידו על ההפרדה, יהיו חבורות זוגות של בנים-בנות. זאת תופעה שאפשר לדכא, אבל היא אפעם לא תיעלם לחלוטין, מהסיבה הפשוטה שכל אחד קובע לעצמו עם יצור מאיזה מין הוא בוחר לדבר בחומש. אז נכון, אפשר לבקש ואפילו לדרוש, אבל ממש לא תמיד משיגים תוצאות מושלמות. וזה טיבעי ונורמאלי, ואין טעם להילחם בזה יתר על המידה- כי זאת מלחמה שקצת אין כלים להילחם איתם, (נאמר ונוער למען החליטו להגדיל את הבד של המחיצה בזכות הלחצים שלכם, אז מה, זה אומר שהבנאדם הקצת-פחות-דוס שמגיע למאחז בנופי-חשמונאים לא ידבר שם עם חברה שלו? מה תעשה? תיתן לו אלה בראש?) ויותר מיזה, אין נגד מי להילחם (שוב, אלה אנשים בודדים, שמשתנים כל הזמן. מה תעשה? תעביר שיעורים שבועיים של צניעות וטהרה? או שאולי תקים פעולה נירחבת למען עיבוי המיצות בסיבובי-שערים?).
בקשר לדבר האחרון שציינת, השם שמתפרסם. האמת, שמה לעשות שהמאבק על ארץ-ישראל דורש גם בנים וגם בנות וגם קצת שיתוף פעולה, אז יוצא שהרבה מהבנות מכירות הרבה מהבנים- לפחות בשם. וזה לא כ"כ נורא, אנחנו הרי לא חייים בבונקר.

שבת ניפדת במיוחד

בס"ד לק"י

ראשית, לעולם, אך לעולם, אין להתייחס לדבר כאל בר קיימא, ואינו יכול להשתנות. אם תתייחסי ככה, זה ישאר ככה בכ"מ ובכל מצב.
לעומת זאת, אם תחשבי שזה יכול להשתנות, ותפעלי עפ"י מה שאת יכולה וכן הלאה על זו הדרך, אני לא רואה כל סיבה שהמצב לא ישתנה. בתחילה הוא, אומנם, רק ישתפר, אך בהמשך, בע"ה, זה גם יגמר.
"אין סיכוי". יש!! תאמיני וזה ישתנה.
אני לא תלוש מן המציאות, אני פשוט מבין שהעולם שואף לאיזשהו מקום, ומתקרב אליו, ויום אחד, בע"ה, הוא גם יגיע אליו, אם קמעא ואם מהרה, אם עוד זמן ואם עכשיו, יבוא היום, והוא קרוב.

שנית, באמת, צריך לחשוב, אולי (אני אומר את המשפט הזה בזהירות, עוד לא גיבשתי דעה בנושא), צריך לבקש בנימוס קטן מאנשים שמתנהגים בצורה שאינה לרוחנו... שיעזבו את המאחז.
תביני, זה לא מאבק על א"י, זהו מאבק בשביל ה', ואם ה' לא רוצה את זה, אז לא. נקודה סוף פסוק.
מה שכן, אולי כדאי לחשוב לא לעשות כך, שהרי בסוף, לאחר זמן, אולי הם יראו את ההתנהגות הראויה של מחננו (בתקווה שהיא באמת ראויה, וגם זה לדעתי דורש שיפור, אך לו יהי שכולם יתנהגו לפחות כמו הציבור הנפרד [עקרונית]), וישתנו.
הרי א"א לשנות בן אדם אם כל הזמן מרחיקים אותו ממנו. אך מצד שני, צריך להזהר שהם לא יהיו בתוכנו עד כדי השפעה ועירוב גדול.

זה שבנות יודעות שמות של בנים, זה לא כיף יותר מידי, אך דיינו. הבעיה הגדולה מתחילה כשבנים יודעים שמות של בנות.

יש דברים שהם חלק מהמציאות, דברים שלעולם יהיו חלק מהאנושות. עוני תמיד יהיה קיים, רעב תמיד ימצא (יש יותר בניאדם בעולם מאשר אוכל להזינם), סמים לנצח יהיו קיימים (אנשים בתקופות קשות תמיד ימצאו, וכמובן גם אנשים שיחפשו לנצל אותם.) וכו'. רעב, עוני וסמים הם דברים שאפשר להילחם נגדם, יש אפשרות להוריד את כמות האנשים העניים והרעבים ויש אפשרות להפחית מכמות האנשים המשתמשים בסמים. אבל גם אם נגיע למינימום שבמינימום של רעבים ונרקומנים, בחיים לא נצליח להעלים עד הסוף את התופעות. (אלה דברים שהם תפעות לוואי של השפע והטוב בעולם. המציאות בה קיימת אהבה- מובילה את קיומה של השנאה, המציאות בה קיים א(ע)ושר- מובילה את קיומה של קנאה וכו'.) אלה הם עובדות קייימות, השאלה היא איך מתמודדים איתם.
חזרה לנושא שלנו. כולנו מסכימים שאין זו מציאות מתוקנת כשבנים ובנות מסתובבים יחד בפעילויות המאבק נגד ארץ-ישראל. [אני כמעט בטוחה שזה בסיס שעליו שנינו מסכימים, אבל שיהיה. 1) כיבוד הממסד- יש מוסד (נוער למען ארץ-ישראל, מועצת יש"ע כו') שמארגן פעילות מסוימת איתה אתה מזדהה. כשאתה בוחר לבוא להשתתף בפעילות עליך לכבד את חוקי הממסד. עצם ההשתתפות בפעילות היא התחייבות לכיבוד כלליה. 2) כבוד הציבור- מגיע למקום מסויים? השתדל לקבל עליך את כלליו. (האמת שה קטע שלי אישית קצת קשה, אני תמיד נילחמת בעצמי להתיישב במקום של הבנות באוטובוסים של החרדים וכאלה. אני רואה ביכולת הזאת להתאים את עצמך למקום גדולה; יכולת לבטל את עצמך למען הכלל.) 3) עזוב אותך מפוזות. רוצה לדבר עם חברה שלך? לך לצד, חלאס עם ההתמרדות חסרת-התועלת הזאת.]
השאלה היא איך מתנהגים במקרה וכבר קיימת מציאות כזאת. האמת היא שאין הרבה אפשרויות, מה כבר אתה יכול לעשות? לגרש אותו בכוח? לא יעיל (שתי פינויים בכוח בבת-אחת: אחד בינינו לבין עצמינו, ואחד עם היסמ"ניקים החביבים לא נשמע לי הדבר הכי כיפי בעולם.), וממש לא משכין שלום. לגרש אותם בנחת? לגמרי לא יעיל, וגם לא בטוח יעבוד. אז מה כן אפשר לעשות? שהבררה היחידה, הנכונה, והבוגרת ביותר היא להתעלם ולנסות לקבל. [יש לי חברה שהתדש"לתה לה ועכשיו שהיא גרה כמה חודשים במאחז היא (בלי שאפאחד יעיר לה\ינסה להשפיע עליה\יתאמץ להעיר לה) חוזרת לאט-לאט בתשובה. מההתחלה אהבו אותה, העריכו אותה וכיבדו אותה, והיא מיצידה- השתדלה לכבד ולעזור. זאת היא המציאות המושלמת ביותר, התורמת ביותר. זה החזון שקורה במציאות.]
עפ"י מה שאני רואה, המציאות בנושא הזה די מתוקנת. יש המון חילונים (היי, היי, רק אל תאכלו אותי. טוב, טוב, "מאמינים רדומים" |אולפניסטי|) פעילים במאבק שאותם אוהבים מכבדים ומעריכים במידה שווה. זאת היא המציאות הנכונה, וצריך להמשיך איתה.
עמישב, אמרת משהו מאוד נכון, המאבק הוא באמת לא למען ארץ-ישראל אלא למען הקב"ה, שאנחנו מאמינים שזהו רצונו. אבל עליך לזכור שהמאבק למען ההפרדה הוא גם מאבק למען רצונו של אלוהים, ולא למען ההפרדה עצמה. ההפרדה היא אמצעי, לא מטרה. צריך לזכור, שה' גם רוצה מאיתנו אהבת ישראל אמיתית, ואמון בכל אדם.

אה, אוקיי, טוב, אז נתחיל לקרוא לעצמינו במספרים, אתה יודע, שחס וחליל (יא חלילי יא בלילי יא חוואג'ה מוסא!!) לא תידלק על השם שלי (אפשר בבקשה בבקשה להיות מספר 1?), ואם כבר אנחנו בקטע, ניראלי אני אתחיל להסתובב עם רעלות מחוץ לבית- שלא יזהו אותי בני המין השני , גוועלדה.


משה, אם יש אנשים שבאים לפעילות רק כי זה לא עד הסוף ניפרד עדיף שכבר לא יבואו בכלל. אנחנו לא רוצים כוח אדם, אנחנו רוצים אנשים שנילחמים בעוז למען העקרונות שלהם.

אח, חברים, שניזכה.

התנהלות מעורבת (וגם כאן - תלוי עד כמה ואיך) לא בהכרח צריכה להיות מנוגדת להלכה כפי שרבים כאן (וגם את) מציגים אותה.

לא סתם הלכה אסרה רק איסורים ספציפיים ולא אסרה לגמרי..

שלא קשורות לדת למה צריך כן להתנהל בצורה ניפרדת בפעילויות של מאחזים.
אישית החיים שלי כוללים גם בנים שהם לא ממש אחים שלי.

בס"ד לק"י

היא כוללת פשוט גם כמה בעיות.
לדוג'- כפירה בביאת הגואל והכחשת פסוק מן התורה.
מה?!
כן. כתוב בתורה "אפס כי לא יהיה בך אביון".
אה! כיצד???
קוראים לזה משיח.
השלמת החיסרון במציאות.
המציאות השלימה והאידיאלית.

אני לא יודע אם שמת לב, אך אנו מתקרבים לשם, וההתקרבות היא ע"י תיקון הדברים. השלמת חיסרון זה ועוד אחד ועוד אחד, עד שבסוף יגיע הגואל והקץ לצרות. כך זה עובד, תירצי או לא.

יגיע היום שלא יהיו בו צרות, אנו נשב לנו בנחת ונלמד תורה ונהנה מזיו השכינה (מה, זו הגאולה?!?! איזה בעאסה נלמד כל היום תורה...).

לגבי שאר הדברים, אני זז. בפעם אחרת אבהיר אותם, בע"ה.

סתם מתוך סקרנות...לא חייבים לענות

שבוע טויייב בעז"ה!!

בס"ד
ממתי?

בס"ד

מישהו יכול להסביר?
מי זאת צביה שריאל? למה שבן אדם יענש על מסיק זיתים..?

שהיא נעצרה על זה שהיא מסקה זיתים של ערבים או משהו כזה אני לא ממש זוכרת ונתנו לה מעצר עד תום ההליכים כי כבר לא מאמינים לה שהיא תבוא למשפטים (היא בעצמה אומרת שהיא לא תבוא למשפטים)

אהה והמשפט הבא שלה הוא רק בעוד יותר מחודשיים!!

דרך אגב אני נעצרתי ביום חמישי בבוקר עם חברה בשבות עמי ושמו אותנו בתא בנוה תרצה עם צביה שריאל ועם ריקי (נעצרה ביום שני בשבות עמי) למי שמכיר לבסוף שחררו אותי ואת חברה שלי בבוצר של יום שישי בלי שחתמנו ... וההורים זיהו אותנו בטלפון

הסיבה היא שצביה יהודיה גיבורה וגאה ביהדותה שמכריזה בכל פעם שהיא לא מכירה בסמכות בית משפט שלא הולך לפי חוקי התורה. היה לה הרבה יותר קל אולי להכיר בבית המשפט ולהשתחרר אבל בשביל היהדות שלה היא מוכנה להתאמץ. יפה מאד.

חח מגניב..... ב"ה גם ריקי השתחררה היום....=) =)

צביה אכן גיבורה זה היה פשוט מצחיק להיות במשפט שלה. היא הוציאה את השופטת מדעתה..... אשריכם ישראל!

אני וחדוה נסענו אליו רק שהיה לה בית חולים קודם, אז פיספסנו אותו..
משפטים של צביה שריאל תמיד שווים צפיה..

עמדנו על מדרגות של מפעל(שטח פרטי עם שער סגור) מול נווה-תירצה וצעקנו..וכ'ו..ופיתאום באו שני אנשי ביטחון ושאלו אותנו איך הגענו לשם ובאיזה רשות של מי..קיצר לא ענינו ואז הוא אמר לנו לחכות כי הוא מזמין ניידת.. אמרנו שלוש ארבע ובורחים מתחת לשער...אז עברנו וברחנו..קיצר הם חטפו כריזה עלינו..והם התחילו לצרוח עלינו..לא משנה שבסוף הניידת ביכלל לא הגיע ואז המשכנו..חח..זה היה אחד הקטעים המצחיקים...

לק"י.

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-148870-00.html?tag=23-55-32#PTEXT5964


צריך לדעת מי החיות המנוולות האלו ולהתעלל בהם גם קצת!!!

לק"י.

אזהרה-זה וואלה.. מי שלא רוצה שלא יכנס.

http://news.walla.co.il/?w=//1210364

יש מלווה מלכה המוצ"ש, ויש אפילו הסעה מירושלים!

בערך 7 (ניראלי.) בנות עצורות, אז חשוב לבוא ולשמח, חוצמזה יהיה צחוקים.

בעזהשי"ת.
והיא לא עצורה שם לבד.
היא עוד איזה 5 בנות.

בעזהשי"ת!

אבל יש לי הרבה עבודה לעשות בבית.
[אגב בשבת היתה אצלינו מדריכה שלך]

ולגבי שאלתכם-
מכייון שאלו עצורות, ולא עצירים, זה בהחלט לא ראוי ולא צנוע שבנים יבואו לשמחם..

היאוש הוא לא בעולם, אלא רק מאנשים שמתעקשים לדבוק בדעות המשומשות שלהם.

ראו את זה בחדשות של יום ראשון. סוףסוף ב"ה.

יום שישי הדיון הבא.

סביב העשר שנים אחורה.