היה מחנה בסדר גמור!!!

דפקנו פול הליכה עד לכותל... אבל היה כיף!!!

השנה גם לא היה מכות!! אבל לא בגלל החינוך אלא בגלל שיצא רק חניך אחד!!! אז איך הוא ילך מכות??

בקיצור מקווה שיהיה טוב גם במחנה בנות!!! ולא נשכח את האוהל שאני ונתנאל בנינו כי אין כמוהו...

ונתראה עם המחנה שנה הבאה בתור סמ"כים...

הייתי מתנצל על ההפרעה,

אבל לא יודע עוד כמה כאלה יש פה..
מישו קורא את זה בכלל?

[פורום עם דדליין של 20 יום לתגובה, איזה מתח...]

או וואו.

תובנות מתוקות

מיוחד לראות את השינוי..

התחושה שה' מלווה אותי

מתוקה מאד

מה כבר ביקשתי

אמת פשוטה

ולב

קצת לב בעולם הזה

..

לשמר את הרצון

על להבה נמוכה

הוא עוד אצלי בלב

עולה ויורד.

טוב שיש פה שקט

אפשר לחשוב

טוב די.

זה שלי עכשיו

מסע שלי 

מבודד.

איפה הרצון שלי מונח

ואיך ללכת בדרך הזו

היא מרגישה לי ארוכה

להמתיק את האופק

שיהיה בשביל מה.

וללכת בה

בשקט.

שוב ושוב

אך הפעם קומה מעל

ולא לשווא הדרך הזו.

להרגיש את הליטופים

את האהבה. ה' איתי.

(זה שלי עכשיו,)

התבלבלתי

כבר תקופה

עכשיו זה שלי

כאן?

דפיקות חלשות, מספרות לי.

האם לשמוע להן?

יום יומיים

אולי שלושה

אולי ניתן ללב

קצת מקום

~

הנה הגעתי עד פי הבאר

אך מה לי התכלית

בלי כד המים

ממ

אחרי פורים.

נראלי זה טוב

זה צריך שינוי

זה נסתר אבל כשזה מתגלה

הכאב עולה

אולי אשאל

אבל הלב יותר יודע,

טוב נראה

..

קדושת פורים

ושמחת פורים

עד דלא ידע

הציפור
צריכה לעוף, גבוה לשמיים

להתעופף מעל האדמה

לעזוב הכל(?)

כי רק כך אפשר להרגיש 

חופשיה באמת

אולי גם לפגוש 

עולם אחר,

ללמוד דברים חדשים

על עצמה

ועל הסביבה

צריכה או שהרצון 

הוא זה שמוביל אותה

לבדוק את גבולות ארצה

שתוכל לדעת את מקומה בעולם

גם צריכה היא להתנקות מאבק

הדרך שבה היא עברה

לא יכולה (?)  היא לבוא ככה

או שאולי צריכה היא מוביל דרך

שיעזור לה

שיכוון את צעדה

יטהר אותה, ירפא אותה

או שצריכה היא ללמוד לבד,

להתקדם כמה צעדים

רק היא

אבל איך?

רוצה היא להיות משוחררת

כדי שיהיה בה את

אותה אמת

טהורה

אך מה לעשות

כשכל ליבה ומחשבותיה

מופנים למקום אחר

מה תוכל היא לעשות?

רוצה היא בקשר 

ורצון עז בוער בקירבה

לדעת עוד ועוד

אך מה האמת,

מה הדרך הנכונה

ומה מתכוון ליבה ?

(ממ, 
אבל מה שלום הלב?

ואיך זה שהוא נשבר?

ולמה סליחה?)