בס"ד לק"י
ואת האמת, הרי קודשא בריך הוא וישראל חד המה (מובא בזוהר, וזה הגיוני ופשוט גם בלעדיו. כי התורה היא חוכמתו של הקב"ה, והקב"ה וחוכמתו חד המה [כמובא ברמב"ם], ובתורה יש שישים ריבוא אותיות [או תיבות, בכ"מ יש מחלוקת על זה בגמ' קידושין, ולכל אחד יש ספירה אחרת שם. זה בפרק ראשון, דף ל' ומשהו, זה יוצא עמ' א' למטה, תחפשו], כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל. וכן הלאה עוד רבים ההסברים לזה), אז מה הבעיה שבן אדם כותב בריש גלי ומבין זאת לעומק העניין, שהוא בעצם התגלות שם הוי"ה בעולם, והוא נושא עליו את שם ה' (כידוע ש"שפלותם של ישראל חילול ה' הוא", כלומר ששמם של ישראל הוא כשמו של הקב"ה. ובן משמע מדרשת הפס' "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים אויבים היו לי", שבתחילה הם שונאי ה' ולבסוף הם אויבי ישראל, שזה אחד. וכן מובא ברש"י על התורה [אני חושב פרשת בלק] ששמו של הקב"ה ושל ישראל הם אחד. וכן יש מחלוקת גירסאות בנוסח אשכנז בברכת "ולמלשינים" בשמונה עשרה, בין הוצאות הסידרוים, האם לומר "וכל אויביך מהרה יכרתו" [תפילת כל פה] או "וכל אויבי עמך" [רינת ישראל], ונראה שהם אותו הדבר....).
אדרבה, בימינו הדבר מודחק, אז ראוי לבוא ולומר זאת בריש גלי.
ונדמה לי שלא יבואו ע"י זה לביזיון הקודש חלילה.
אך עשו כחוכמתכם וה' יהא בעזרכם.