בס"ד לק"י
ראשית כל, יש בזה כמה בעיות. לדוג'- השיער, כך כתבו כמה פוסקים, מהווה חציצה מהתפילין. אפשר שזהו "כלי אישה".
אבל נניח שעם זה תתמודד (כדאי לשאול רב, כדי להיות בטוחים), אתה צריך קודם לשאול את עצמך, למה אתה רוצה את זה?
כדי להיראות יפה?
כדי להיראות שונה?
סתם?
שלושת הסיבות הנ"ל, לדעתי לפחות, כולן שליליות ברמה זו או אחרת (במיוחד "סתם". סתם- סותם את הנפש. ליהודי יש תכלית, אין סתם. פלישתים סותמים בארות של מים [=מקור החיים], אך יהודים פותחים בארות. מי שעושה סתם, הוא סותם את מקור החיים שלו. [מבוסס על הפס' "ויסתמום פלישתים"]).
אבל כל דבר שאדם עושה, כדאי שיעצור שנייה לפני. ובצורה הכי אמיתית ישאל את עצמו, "מדוע אני עושה את זה? מה מניע אותי למעשה הזה?".
ע"י מחשבה זו, ממילא אדם יוכל לכוון את עצמו למקום נכון ואמיתי יותר. וממילא לעבוד את ה' בכל רגע ורגע. אפי' כשאדם אוכל, שישאל מדוע. למה לאכול? בשביל עצמי? בשביל התאוות? בגלל שאני רעב? או שמא בגלל שאוכל לעבוד את ה', שאוכל ללמוד תורה ולעשות מצוות (במיוחד זה רלוונטי עכשיו. לפני צום. אדם שותה ואוכל כדי שיהיה לו כוח בצום והוא יוכל ללמוד תורה).
אז נכון, בהתחלה זו הרגשה קצת צבועה, כי הרי בתכל'ס אנו עושים זאת בשביל עצמנו (כך אני הרגשתי לפחות בהתחלה), אך אם אדם מגיע לרמה, שאם הוא יבין שהוא עושה משהו אך ורק בשביל עצמו, אז הוא פשוט מפסיק עם זה. אז זו אינה צביעות כלל.
מדוע?
משום שכשאדם בא, לדוג', לאכול. ובהתחלה הוא לא משקיע מחשבה, כי הרי זה פשוט, רעבים-אוכלים. ואז פתאום הוא עוצר וחושב למה בעצם לאכול? ובתחילה הוא מבין שהוא עושה זאת כדי למלאות חסרון בטנו. ואז הוא אומר לעצמו, "טוב אז אני לא אוכל", ואז אם הוא אומר לעצמו, "אבל בעצם אז אני לא אוכל להתרכז בשיעור גמ'", אזי הוא עושה את החול קודש, ומהפכו לטוב.
וזוהי מעלה גדולה מאוד.
ותאמינו או לא, אך עם הזמן, כשיתרגל לחשוב ככה כל פעם, יעשה טבעו לאכול בשביל ה' ממש. כי כשאדם מרגיל עצמו זה נעשה כמו טבע שני לו (כך ועוד מובא בתניא בפרקים הראשונים).
אז אחי, לפני שאתה משאיר שיער ארוך, תשאל את עצמך- "למה?", כשתהיה תשובה אמיתית וברורה בידך, עשה כחוכמתך אשר צוויתה וה' יכלכלך...
בהצלחה רבה!