הסיפור הבא יכול לפרנס תסריטאי טלנובלות קלאסי. אגב, אולי אם יהיה תסריטאי כזה, שיבחר בסיפור כפרק בטלנובלה שכתב, יהיו רבים שיאמרו לו שנסחף על כנפי הדמיון מעט יותר מהמותר על פי חוקות הז'אנר, ובכל זאת בציבור החרדי עובר הסיפור הבא מפה לאוזן ובאחרונה אף נשמע בפני קהל רחב.

מטעמים מובנים של צנעת הפרט הנשמרת בעיקר במגזר החרדי, לא עלה בידינו להגיע לגיבורי הסיפור עצמם, אך המדווחים עליו קובעים בוודאות שמדובר באירוע אמיתי לחלוטין. נביא בפניכם את הסיפור, את היחס אליו תגבשו בעצמכם.

סיפורנו עוסק במרדכי ויפה (שמות בדויים) בני זוג כהנים חרדיים שמאז נישואיהם לא זכו ללדת. כעבור עשר שנות נישואים נועצו ברבנים אם עליהם להתגרש כמובא בהלכה. בני הזוג התחבטו ארוכות בשאלה כיוון שהאהבה פרחה ביניהם, ואלמלא עקרותם ראו את עתידם המשותף והמשפחתי פורח.

ככל הנראה בעקבות עצת רב הגיעו בני הזוג למסקנה שלמרות אהבתם, ולמרות הקושי הרב, הם ייאלצו להתגרש, להקים משפחות נפרדות, ולהתפלל לפרי בטן.

בצער רב ובדמעות לא מעטות התגרשו בני הזוג ונפרדו כל אחד לדרכו.

זמן קצר מאוד לאחר שמסר הבעל הצעיר את גט הכריתות לרעייתו קיבל ממנה שיחת טלפון מפתיעה ומצמררת. "אני בהריון", מודיעה לו הגרושה הטריה בבכי. מרדכי (ש.ב.) הבעל לשעבר, המום עם קבלת הבשורה המשמחת, הפנים באחת גם את גודל הטרגדיה – הוא אינו יכול להינשא לגרושתו בשנית, שכן הוא כהן ולכן, על פי ההלכה מנוע מלהתחתן עם גרושה.

כאבם של בני הזוג הגרושים היה כבד מנשוא. כשהוא ממרר בבכי סיפר מרדכי בצר לו את תוכן שיחתו עם יפה, גרושתו לאביו. "אני אוהב אותה, היא אוהבת אותי, ועכשיו גם יש לנו ילד",אמר, "אבל אנחנו לא יכולים לחזור ולהתחתן".

כשהרים את עיניו אל אביו הופתע מרדכי לראות על פני האב במקום השתתפות עמוקה בצער, דווקא חיוך קטן מסתמן. תהייתו על החיוך המוזר גברה והפכה לתימהון של ממש כששמע את אביו לוחש לו: "מרדכי. אתה אוהב אותה והיא אותך. אתם רוצים לחזור ולהתחתן. הגיע הזמן שאגלה לך סוד ששמרתי ממך שנים ארוכות. מרדכי. אתה מאומץ. אתה לא כהן אמיתי. חזור אל גרושתך".