מצילים את המצווה האבודה

נדמיין לעצמנו מקרה מאוד שכיח: אתה הולך ברחובות גוש דן או ירושלים ומוצא נעל של ילד (או צעצוע, או תיק, או כל דבר אחר) . אתה מדמיין את ההורים המסכנים שמגלים שנשארה לילד רק נעל אחת. מה תעשה? תפרסם בעיתון? באיזה עיתון? כמה כסף תשקיע? הרי זה יעלה עשרות מונים מהנעל עצמה. אז אתה מבקש סליחה מהשם, ומהתורה, ו... אתה מתעלם (הרי כתוב "פעמים שאתה מתעלם"...). או שאתה שם במקום קצת יותר בולט, אולי הם יחזרו וישימו לב...

לאחרונה הושק אתר 'איבוד', אתר השבת אבידה ב"סגנון יהודי", שמטרתו להציל את מצוות השבת אבידה. האתר בנוי עם אפשרויות רבות של סיווג האבידות, חיפושים, חדרים למוסדות ספציפיים וכו'. אם נצליח להגיע למצב שבו כל יהודי שמוצא אבידה, וכל יהודי שמאבד אבידה, יש לו כתובת (תרתי משמע) אחת וברורה לגשת אליה, הרי שבכך נציל את המצווה האבודה.

כתובת האתר: איבוד – www.ebood.co.il

משהו בין טרגי לקומי, נגוע בהומור עצמי ועקיצות לעשב לימון שמשום מה קוראת את זה... מה לעשות - יש אנשים משועממים ממני..

בעולם המשוגע הזה כולנו בודדים משום מה

אוף

גוזל, חתוך את השמיים.

עמלק, תסתלק.