פני שנים רבות, בסוף ימיו קרא הרב ישראל לשנים עשר בניו.
אחרי שפנה הרב ישראל לכל אחד מבניו באפן פרטי ממש לפני שנפטר לו מהעולם הזה אל עולם כשכולו טוב הוציא מהשידה שעל יד מיטתו חבילת זרדים.
פנה הרב ישראל לבנו בכורו וביקש ממנו לשבור את הזרדים.
מרדכי,הבן הבכור, ניסה בכל כוחו. לקח את החבילה בשני ידיו וניסה לשבור זאת על רגלו, על הקיר אפילו ניסה לדרות על זה כשזה נשען על הקיר אך ללא הועיל.
לאחר כעשר דק' ויתר מרדכי עלהמשימה להעביר את העצים לאחיו הקטן ממנו, שלמה.
שלמה שלא כמו אחיו ניסה לשבור את זה בל מיני תחבולות וניסה וניסה וניסה.
מזיע כולו עם כמה שריטות פה ושם ויתר הבן השני על המשימה והעביר את החבילה הלאה.
כך ניסו כל שנים עשר האחים ללא הועיל. כל אחד עם שריטות במקומות שונים, בגדים מלוכלים, כולם מלאי זיעה ופצעים.
לאחר שאחרון האחים ניסה ללא הועיל החזיר את החבילה לאבי המשפחה,לרב ישראל.
הרב ישראל פרם את החוט שאגד את הזרדים והתחיל לדבר על לב בניו תוך כדי זה שהוא שובר את הזרדים אחד אחד.
"שמעו נא בני, כל אח ואחד מכם ניסה בכל כוחו לשבר את החבילה הזאת ואף לא אחד מהזרדים נשבר.אתם יודעים מה הסוד לכך? אומר לכם, הסוד הוא שהם היו קשורים יחד-אגודה אחת.
אם הייתם פורמים את החוט כפי שאני עשיתי הייתם גם אתם,כמוני, מצליחים לשבור את הזרדים הללו. כאשר הזרדים הללו מפורדים אין להם את הכוח כפי שיש להם כשהם מאוגדים ביחד.
עכשיו הגיע שעתי ומילאתי כבר את תפקידי הבעולם, אני מבקש רק מכם שתשארו מאוחדים ביחד בכל מצב כי ככה לא ישברו אתכם לעולם, אך אם חלילה תפרדו איש לדרכו ותשחכו משאר אחיכם ומשאר האגודה הרי שתשברו ותתפוררו כמו הזרדים הללו אשר בידי"

הצלת אותי בשנייה האחרונה...

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק