אבל ככה לשכוח?! ככה לא להזכיר?! ככה?! איכסה תאמינו לי, לך תשקיע ואז יירקו עליך.
אבל בכל זאת, כיוון שעברו עלי פה איזה כמה שנות תהילה, אני אזכה אתכם בקריצה ולחיצת יד ידידותית (רק לבנות, למרות שגם הבנים פה בערך בגיל של אח שלי הקטן.)
שיהיו בשורות טובות, למשל איזה פיצה טובה או משו דומה...
אשרי הגפרור!

