היום שבו השתחרר האדמו"ר הזקן מהכלא, והחסידים <בין יסודות מחשבת החסידות ניתן למנות את:
הדבקות - תכליתו הרוחנית העליונה של החסיד, היא להיות מקושר אל האלוהים בכל עת. לכן הכוונה תופסת מקום חשוב. גם התפילה תופסת מקום מרכזי, מכיוון שהיא משמשת ככלי חשוב בדבקות, כאשר המטרה היא להגיע אל מצב אקסטטי המתואר כהתפשטות הגשמות, בו האדם פושט מעצמו את תודעתו והכרתו הגלויה, ומנסה להגיע לחווית דבקות באלוהות. יש חסידויות שפיתחו את רעיון ההתבודדות, בו האדם מתנתק מחברת האנשים לפרק זמן, ומתבודד עם עצמו בחיק הטבע, כדי להגיע אל הדבקות.
תורת הצדיק - מרכזיותו של המנהיג הרוחני. האדמו"ר, הינו "צדיק יסוד עולם" והוא החוליה המקשרת בין הקב"ה לבין החסידים. דרכו כל השפע והחיות יורדת משמי השמים אל נשמות החסידים. וכל חסיד מחויב ומצווה להתקשר אל רבו בקשר נפשי אמיץ במה שקרוי הדבקות בצדיק, והלה מתדבק בשבילו באלוהים. כך זוכה גם החסיד הפשוט לדבקות. בכלל תורה זו גם חובת הציות החמורה למשמעת הצדיק, ואף המנהג להעביר לידיו מתנת כסף או 'פדיון' בתמורה לשירותיו.
עבודה בגשמיות - ברוח דבריו של הבעש"ט בגנות הסגפנות, ולאור קבלת האר"י הרואה בעולם החומרי חלק ממקור אלוהי, מייחסים חסידים תפקיד חיובי לאלמנטים חומריים בחיים, אותם צריך האדם השרוי בהם להעלותם לשורשם העליון בקדושה. אלמנט נוסף הקשור בכך וברעיון הדבקות הוא השמחה, שהרי שכינה איננה שורה מתוך עצבות. ואם אפשר לשמוח באמצעות כוסית של יין שרוף או משקה חריף הרי שאין בכך כל גנות.
אהבת ישראל - בניגוד להשקפות שרווחו באותו זמן, שכללו זלזול ביהודים פשוטים ובעמי הארץ, לשיטת החסידות יש להעריך כל יהודי בשל היותו יהודי. מנהיגי החסידות היו מסתובבים בעיירות על מנת לפגוש את פשוטי העם, לעודד את רוחם ולספר להם סיפורי צדיקים.
היחס לגאולה בחסידות -בהמשך ליחס החסידות ליהודי הפשוט בחיי היום יום קרבה החסידות את מושג הגאולה לחייו . הגאולה הפכה להיות לא רק כללית אלא גאולת הפרט- ביציאה מצרותיו,ביכולת לשמוח ולהתגבר על פתויי השיגרה. השינוי הופיע לאחר פרעות ת"ח ות"ט שאירעו באוקראינה ובפולין, והאכזבה ממשיחיותו של שבתי צבי שהרחיקו את הצפיה לגאולה מיהודי מזרח אירופה. הצבת הפרט כיכול להיגאל השיבה את התקוה לחייהם הקשים של היהודים במזרח אירופה ונתנה תקוה ליהודי הפשוט.- למי שתוהה- ויקי...>
נוהגים לחגוג בו את חג הגאולה. מעין ר"ה לחסידות. הלימוד היומי בתניא- הספר שהאדמור הזקן כתב,נפתח ומסתיים ביום זה. נהוג לערוך ביום הזה התוועדויות חגיגיות. (שוב- עניין של חסידים.. אני לא יודעת בדיוק איך להגדיר. מעיין "טיש", בעצם לא..)
אתה רואה אפריים- אין קטע לכתוב דברים סליחה על המילה, בהתנשאות כאילו לכולם הכל ברור. יש אנשים שחיים לא בעולם שלך, ואין להם את אותם המושגים. וזה לא מוסיף שאתה סתם כותב דברים שבערך רק אדם וחצי יבינו (ויצחקו..) אם אתה באמת רוצה להוסיף תדבר בשפה שתהיה ברורה לכולם.
אני יודעת שאף אחד לא יקרא את זה.
