תשובה: במסכת יומא (מז.), תנו רבנן, שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים, מה עשית שזכית לכך? אמרה להם, מימי לא ראו קורות ביתי את קלעי שערי. ורש"י שם, הביא דברי הירושלמי, "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", אשה צנועה, ראויה שיצא ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב. עד כאן. ופשט הדברים, שהיתה נזהרת קמחית שלעולם לא יתגלה שערה, עד שאפילו לפני קורות ביתה לו התראו שערותיה. וכל זה ממדת  צניעות יתירה שהיתה בה לפני הקדוש ברוך הוא, שמלא כל הארץ כבודו.

ומרן השלחן ערוך (סי' ב) כתב, לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא שיקום כשהוא מכוסה. ומבואר בדבריו שיש לאדם להשתדל להשאר צנוע אפילו במקום שאין שם בני אדם, שהרי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו, וכשם שאין דרך אנשים להתגלות בצורה לא צנועה בפני זולתם, כמו כן יש להם להזהר שלא להתגלות בפני השם יתברך. להוציא בעת שאדם רוחץ עצמו וכיוצא בזה, שאז רוחץ כדרכו, שהרי אי אפשר באופן אחר, ואין בזה חשש כלל.

ובגמרא במסכת שבת (קיח, היה משתבח רבי יוסי, "מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי", (כלומר מעולם לא נתגלה בצורה בלתי צנועה אפילו כשהיה לבד בביתו), וממה שהשתבח בכך רבי יוסי משמע, שאין בזה חיוב מן הדין, אלא ממידת חסידות בלבד. וכן האריך בזה הרה"ג רבי דוד יוסף (הלכה ברורה ח"א עמ' כב), שאין בזה חיוב מן הדין ממש, וכתב שכן הסכים מרן הרב שליט"א, שאין בזה חיוב מן הדין ממש, ומה שכתב מרן בשלחן ערוך "לא ילבש" וכו', אין כוונתו שיש בזה איסור, אלא למנהג טוב מאד שראוי לכל אדם להחזיק בו כמה שיוכל. ובפרט שעל ידי כן, יתרגל האדם שגם כאשר הוא נמצא לבדו, עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיו בספר נכתבים, ויהיה ירא שמים, ולא יבא חלילה לידי חטא, אף שאין בני אדם רואים אותו.

והנה, אף שלכאורה אין כל כך הפרש למעשה, אם מנהג זה הוא חיוב גמור או רק ממדת חסידות, שהרי עדיין ראוי לכל אדם לנהוג כן, מכל מקום במקום צורך וכדומה, יש להקל בזה, שכן אין זה חיוב מן הדין.

והגאון רבי מנשה קליין שליט"א, בספרו שו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן ב) כתב שבודאי הוא חיוב גמור מן הדין, מאחר שכן מבואר בש"ס ובפוסקים, והביאוהו להלכה בעלי השלחן ערוך בסתם ולא חילקו בין אדם גדול לסתם אדם. ומה שהשתבח רבי יוסי במה שלא ראו קורות ביתו אמרי חלוקו, אין זה מחמת שמנהג זה הוא חסידות גדולה, אלא מפני שאין רוב העולם נזהרים בדין זה, והיה רבי יוסי משתבח שהוא נזהר בזה. והביא ראיה לדבריו גם מדברי הגמרא שהזכרנו, מדברי קמחית, שאמרה "מעולם לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". ובאמת שיש לדחות את דבריו בזה, כי דוחק גדול לומר שבזמן רבי יוסי היו רוב העולם מזלזלים כל כך בדין גמור עד שהיה רבי יוסי משתבח שהוא אינו מזלזל. גם פשט דברי הגמרא מורים שהם ממידת חסידות. ומה שהביא ראיה ממעשה קמחית, לא רק שאדרבא שם נראה יותר שמידת צניעות וחסידות גדולה היתה בה, אלא שבספר מנורת המאור כתב, שלשון גוזמא (הגזמה) נקטה הגמרא בזה, שהרי אי אפשר שלא ראו קורות ביתה קלעי שערה, שהרי היתה רוחצת ומסתרקת, אלא דרך הפלגה אמרו כן, על שם שהיתה צנועה ביותר.

ועל כן למעשה, אין בזה חיוב מן הדין כלל, אלא מנהג טוב וראוי לכל אדם להתנהג בצניעות גם בחדרי חדרים כפי כוחו, ומתוך כך תתקע בלבו יראת ה' טהורה, ויזכה לרוב טובה. וכל המוסיף בצניעות שכזו, תבא עליו ברכה. ולא לחינם הביאו מרן השלחן ערוך בספרו שאינו עוסק במנהגים בעלמא, אלא כולו מלא בעיקרי הדינים שילך האדם לאורם, וכאן כתב לנו מנהג זה שהוא חשוב עד מאד ונכון לכל אדם לנהוג בו כפי כוחו. אולם במקום צורך אין חיוב לדקדק בזה, ובפרט במקום שדרך בני אדם ללכת גלויים, כגון בבריכת שחיה וכדומה, שאז יש להקל בזה.

העתקתי את זה מ'הלכה יומית' שאני מקבל כל יום במייל. מומלץ (למרות שהם מביאים בעיקר פוסקים .(.ספרדים