לכבוד פורים אשמח לנסות לשמח, "מְאוֹר עֵינַיִם [יְשַׂמַּח לֵב" מ.ה.ל.] - הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות." (מצודות דוד על משלי ט"ו ל)
"ישיבות משותפות של מדריכים ומדריכות אינן אסורות, בתנאי שתשמרנה שם כל הלכות צניעות, וביחוד יש להיזהר לדבר רק לעניין, ולא להקל ראש ולהתבדח ולספר דברים שאינם שייכים לעניין" (חסד נעוריך ע"מ 142), כלומר ההיתר לישב"צ הוא מפני ש:
א. נשמרים הכללים ההלכתיים (קלות ראש וכ'ו).
ב. יש משמעות שכל מדריכי הסניף יהיו ביחד בהחלטות הסניף (ועוד יש עניין של קינאת סופרים וכ'ו, אחרת מדוע שיהיה ישב"צ משותף?).
אם כן עלינו לברר מה המטרה שלנו בשבת מדריכים, אם נאמר שהיא כמו סמנריון הדרכה, אז האם ההפרדה אינה ראויה? מדוע בבואי ללמוד כיצד להדריך אני צריך להיות עם מדריכה? האם השמיעה המעורבת מוסיפה ערך לימודי טהור?
{ ידוע שהרב צבי יהודה "נשאל בדבר קבוצת מתנועת נוער דתית שבאה לבקר אותו והוא העביר שיחה לכולם ביחד, כשהבנים בחדר אחד והבנות בחדר השני הפתוח אליו לרוחבו (נא לזכור - מדובר בלימוד תורה! מ.ה.ל.), והוא השיב שודאי שבדרך קבע יש צורך בהפרדה גמורה, אבל כאן זה היה דרך עראי, והיה לזה מקום לשם חיבוב תורה (נא לזכור - לא פעילות מעורבת אלא חדרים נפרדים! מ.ה.ל.)" (חסד נעוריך ע"מ 104).
"כאשר נשאל אם מותרת פעילות של לימוד תורה, מעורבת לבנים ובנות, במסגרת "מכון מאיר" כדי לקרבם לתורה - השיב שאינו מכיר לכך שום היתר" (שם).
ועוד ועוד (וזה בלי להזכיר על דעת גדולי תורה נוספים כגון הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה סימן ק"ד בעניין לימוד ילדים עד גיל תשע בצורה מעורבת וכ'ו)}
ואלימא שמדובר בגיבוש מדריכי הסניף או כל האזור, האם אני צריך להתגבש עם המדריכות? אחרת מדוע הפעילויות ביחד?
ועוד ועוד...
ולכן רק אומר שלענ"ד יש כאן שאלה רצינית ואמיתית ולא איזה ספק גדול או איזה דעת יחיד שאין להתחשב בה...