תמיד יש מה לכתוב..

אני אתחיל:

יום חמישי אחד חיכיתי שבעלי יחזור מהצבא והוא אמר לי שהוא לא יכול לצאת עד שקצין אחר יבוא להחליף אותו. אותו קצין קצת נמרח ולא הגיעה בזמן ובינתיים בעלי טחן ואני התחלתי ממש להתעצבן.

התקשרתי כעבור איזה שלוש שעות אחרי שבעלי כבר היה אמור להיות בבית וענה לי בפלא' מישהו שלא היה בעלי, הוא אמר לי שבעלי מתקלח ואז יצא. ואני שאלתי בשיא העצבים אם הקצין הסורר ההוא כבר הגיעה ולא חסכתי עצבים. ההוא ענה לי שכן וניתק. יותר מאוחר התבמסתובבת בהסטריה ומחפשת את הפלאפון בזמן שאני מדברת איתו עם אמא שלי וצעוקת בעצבים: "מה עשיתי ל### עם הפלאפון??"רר שדיברתי עם הקצין הסורר...

מקרה רחפני-

אני בטוחה שזה קורה להרבה אחרים, שלשום זה קרה לי שוב! אני

פשוט 

כ"כ לבד לי

וזה לא אמור להשתפר איכשהו מתישהו

לא משנה מה,

יחסית....

כל הלב הוא רק הצטברות של רגעים

כל רגע הוא רק הצטברות של רגשות

כל רגש הוא רק הצטברות של לבבות

לנשום 

נצח של רגעים ששורפים מבפנים

אבל, זה יעבור

האם הוא אנוס גוף או אנוס נפש

יואו!

אני שונאת לבכות מדברים מטופשים. אבל,