אני לא זוכרת בדיוק, זה משהו כזה-
תגידי למישהיא לעשות משהו מסויים- נגיד, לעשות סיבוב מסביב ללא יודעת מה, לקפוץ 10 פעמים על רגל אחת, לעשות עוד סיבוב ולשבת.
היא תלך כזה בסטלה מן הסתם..
ואחרי זה תגידי או לאותה בת, או לבת אחרת, לעשות את אותו הדבר, תוך אנאערף, דקה נגיד.. היא תרוץ ותזיע שחבל"ז..

[עד כאן אני זוכרת, מיפה אני ממציאה עכשיו.. את יכולה להמציא מכאן מה שבא לך..]

ואז תתני לזאת שרצה וכו' מתנה.
השניה תתעצבן, מז"א, את לא אמרת לה שזה על זמן וכו'..
או - שתעשי דיון. תשאלי אותן למה לה הבאת מתנה, ולשניה לא.. למה לה הגיע, ולראשונה לא?

ו'התשובה'- הזמן הוא מתנה.
לא סתם קוראים להווה באנגלית Present.. בנ"א שמנצל את הזמן שלו, מרוויח הרבה יותר לחיים שלו מאשר חבילת במבה, או מה שלא תתני לה..
יש איזה קטע יפה שמדבר על ניצול זמן, בנק הזמן, כל יום מקבלים במתנה לה לה.. בטוח את מכירה.. ואם לא, חפשי בגוגל בנק הזמן.

שיהיה בהצלחה !

אבל לדחוף פוול משימות.
בסוף אפשר להקריא את הקטע של הפרופסור והאבנים\חול\מיים.

תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל בוקר בסכום של 86,400 ש"ח
היתרה אינה עוברת מיום ליום. בכל לילה, כל סכום של הוצאתם במשך היום נמחק.
מה הייתם עושים? מוציאים כל שקל כמובן. לכל אחד מאתנו בנק שכזה.
שם הבנק :

ז מ ן
בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד.
היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש.
בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון- ההפסד כולו שלכם.
אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה,
על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום.
השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד.

השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום!
על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת- שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד- שאלו אמא שילדה פג
על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד- שאלו עורך של עיתון שבועי.
על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת- שאלו אוהבים המחכים לפגישה.
על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת- שאלו את האדם שפספס רכבת.
על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת- שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.
על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה- שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף.
תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד,
אדם יקר, זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם.
האתמול הוא היסטוריה. המחר אינו ידוע.
היום הוא מתנה. לכן באנגלית קוראים לזמן ההווה : PRESENT.

ת שאולי יעזרו לחלק מאיתנו..

[סליחה שלא ערכתי.. אני סובלת מחוסר שינה מוקצן בצורה מזעזעת.]
כתוב בלשון נקבה כי אני מדריכה רק בנות..אבל מתאים גם לבנים..>

שיחקנו משחקים בלי כללים:

מחבואים- בלי שטח מוגדר

דג מלוח- אפשר ללכת גם כשהדג רואה..

2 מקלות-בלי קובע צעדים

פינוקיו-אפשר לקפוץ מתי שרוצים..

תופסת-בלי הגבלה של שטח

כל חניכה קיבלה דילמה..דילמות קצת דפוקות..אתם יכולים להמציא משו אחר..

-אכלת השרי לפני שעה וביאו לך שוקולד חלבי ממש טעים ומאוד בא לך עליו עכשיו..היית אוכלת או לא?

-חזרת הביתה בשלוש לפנות בוקר ואת יודעת שאם לא תכווני את השעון מעורר את תתעוררי אחרי זמן תפילת שחרית,האם תקומי לכוון את השעון מעורר או לא?

-חזרת הביתה מאוחר ואת מתה מעייפות!כבר כמעט נרדמת אבל פתאום נזכרת ששכחת לומר קריאת שמע את לא יודעת בע"פ ואת צריכה סידור..תקומי לקחת אותו או לא?

-אכלת ארוחת צהריים <המוציא> ואת שיא הממהרת למחשב כי אם תתעכבי עוד קצת אח שלך יתפוס לך אותו..האם תברכי ברכת המזון או לא?

-קמת בבוקר ואת עדיין עם פיג'מה <מכנסיים> את צריכה ללכת לקחת את החצאית שלך מהחבל כביסה שבחוץ..האם תצאי עם הפיג'מה או תתלבשי קודם?

הבאתי להם קטע על החופש הגדול..על גבולות..<יש מלא קטעים על זה..תחפשו..פשוט אני לא יכולה להעתיק הכל ואין לי סורק>

עשיתי צ'ופר ממש יפה : "הכל הכל אני יכול כי זה החופש הגדול"

שנדע לשים לעצמנו גבולות גם כשאנחנו בחופש הגדול בלי מסגרות..חופש מהנה!

<מי שלא הבין את הקטע של הדילמות-זה גם כשאנחנו בחופש ואין לנו את הבי"ס שיגיד לנו להתפלל וחברות שמשפיעות עלינו לקיים כל מיני מצוות אנחנו צריכים לשמור על הכללים האלה ואפילו התחזק בהם..דווקא שאנחנו לבד..>

בהצלחה!!

מתוך דתי ברשת

חתימה של אחד המשתמשים בפורום מסרוג:


איש אחד ביום ראשון
רצה ביום שני
ללכת ביום שלישי
לטיול ביום רביעי
אבל ביום חמישי
הוא נזכר שיום שישי
אז מה הוא יסע בשבת?!

תנצלו את החיים,
תנצלו כל רגע ורגע
כי כשתגיעו למעלה וישאלו אותכם מה עשיתם בעולם הזה...
כדאי שתהיה לכם תשובה!

סיפור שיכול לעזור לפעולת אמצ"ש:
הדברים החשובים בחיים (-או ניצול זמן בחופש...)


"יום אחד הוזמן מרצה זקן מביה"ס למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל" - בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
להרצאה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו - שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם - העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניח בעדינות לפניו. אחר הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?"
כולם השיבו "כן".


--------------------------------------------------------------------------------------

שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?"

--------------------------------------------------
עתה אחד מהם השיב : "כנראה שלא".
"נכון" ענה המרצה הזקן.
חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את מאזיניו: "האם מלא המיכל?"

-------------------------------------
הפעם ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים "לא!"
"נכון" ענה להם המרצה הזקן.
וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"


בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהזמן שלנו נראה גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".


"לא" השיב המרצה הזקן "לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס למיכל את כולם אחר כך"... דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר:
"מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להלחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?"
"מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם את כל האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי?" וכאשר תזהו אותם, תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם".
בתנועת יד ידידותית , ברך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם. "

את הקטע הזה מצלמים וגוזרי ם לפי הקוים,וכל פעם מקריאים ונותנים לחניכים לענות כן/לא..ואז מחלקים את החלק הבא...כדאי מאוד להמחיש לחניכים עם כלי ואבנים וכו'.. (לא בשבת!)

אני לא זוכרת את שאר הפעולה..(עשו לי אותה בשבט ניצנים בערך..)
אבל הרעיון הוא שכדי שבאמת נוכל לנצל את הזמן שלנו אנחנו צריכים לקבוע מהם הדברים החשובים שאנחנו רוצים לעשות,והמשמעותיים ביותר..ולפי הגודל להוסיף עוד ועוד דברים...

אפשר בפעולה הזאת להביא להם לוחופש... (מי שרוצה יש לי ..שיגיד לי במסרישי..)


בהצלחה!

אני מקווה שהתוכן בסדר בהכל כי לא יכלתי מבחינה פיזית לעבור כמו שצריך.. שבת שלום לכולנו..
שנזכה לשמוח באמת ולהניח למחולוקות שביננו ולאהוב אחד את השני פשוט בגלל שהוא יהודי. וע"י ריבוי האהבה, נתאחד ונגיע למציאותה של הגאולה..

אני אנסה בכל זאת:
מחלקים לכל בת נגיד 10 רצועות, שכל אחד מהם יעני שווה סכף, ועם זה הם קונות. (קצת כמו מכירה פומבית)
אתם מציעות להם בהתחלה מסטיק, אח"כ מנטוס ואח"כ בקבוק של קולה, בכל פעם אתם מציעות להם "לשלם" תמורת המאכל והתגובות האפשריות הם:
א. או שהם יבזבזו מלא על המסטיק ואז לא יישאר להם מספיק "כסף" לקנות את הדברים האחרים (תתווכחו איתם על מחיר, שקולה נגיד שווה יותר ממה שהם שילמו על מסטיק וכו)

ב. או שהם יקלטו שכל פעם אתם מציעות משו שווה יותר ויותר והם יעדיפו לשמור כל פעם את הכסף לדבר הבא- ואז תגידו להם שהם אכלו אותה כי נגמרו האפשרויות והם כבר לא יכולות לקנות כלום...

מסר: לפעמים אנחנו מחכים בחופש לדבר ענק שנעשה ומרוב שאנחנו מחכים אנחנו מבזבזים את כל האפשרויות לדברים לעשות בחופש (מקרה ב'), ולהפך: לפעמים אנחנו מתעסקים יותר מידי בדברים הלא חשובים ולא מנצלים את החופש כמו שצריך... (מקרה א'), אז שנזכה לנצל את החופש כמו שצריך!!

---
מקווה שזה מובן, אפשר לשאול אם לא ברור...

קטע שאני עושה לחניכות שלי בתור צ'ופר עם הלוחופש-

"הזמן רבותי הוא בריה מוזרה

בריה הפושטת ולובשת צורה.

לעיתים הוא איטי וזוחל כמו צב,

לעיתים כה מהיר ודוהר כמטורף.

כשיושב אני רכון על מבחן

תמיד תחרות לי איתו, עם הזמן !

מביט אנוכי במחוגי השעון

והם סובבים במהירות - שגעון!

בשיעור האחרון, בשעה השביעית,

כשהראש כבר צונח על ספרי האנגלית,

כשהגרון כה יבש, נחרכות השפתיים,

דווקא אז מזדחל הוא בתנועות עצלתיים.


אז דעו רבותי, כי הזמן אינו מוזר,

הוא פשוט נהנה להיות כה אכזר,

ואם רק תסירו לבבכם ממנו,

אולי תגלו כי מזיק - איננו.


זמן אף פעם אין, זמן פשוט עושים..."

אני הולכת להתנקות.
באבו אבוה
דווקא.

כוסעמלק