בס"ד

למרות שאני לא בעזרא החלטתי להעלות גם לכם את הנושא...

צוותי הדרכה, קומונריות וכל מאן דבעי-

גם לבוגרים יש מה לתרום אפילו שהם יצאו מההדרכה.

המון פעמים בסניפים יש מצב שמישו חביב נכנס להדריך, מריץ ככה שנתיים בסבבה עם החניכים ...

יוצא... ו... פתאום ריק גדול ושחור משתלט על החיים.

הקירות סוגרים עליו.

הוא נתקף פראנויה לעיתים.

חייו אינם חיים.

שוב ושוב הוא חוזר לאותם מחוזות רחוקים... נודד בדמיונו... נזכר בצוציקים האלו שחינך (?)

אח, גורנישט. מורח קרם ידיים על הכפות היבשות והסדוקות , מיישר את התותבות ונאנח עם שיעול כבד.

הוא כבר לא מה שהיה.

מדריך נערץ, אהוב ומקובל.

ולמרות הכל, החיה הזאת שנקרא בוגר מקבל זאת באהבה,

ונרדם לשנת חורף מתחת לארון ציוד בסניף.

בתקווה שיום אחד מישהו יקרא לו לעזור...

*

עכשיו דקה אחת באופן יותר רציני.

נכנסים עכשיו מדריכים חדשים (בקרוב) לרוב הסניפים,

ויש לבוגרים רצון לעזור, לחזור ולבקר. אבל לא נעים.

ב'ה נפל בחלקי להדריך שבט מופרע של בנים.. ככה שיצא לי לדבר לא מעט עם שני הבנים שמחליפים אותי.

אבל לא כולם ברי מזל...

אז קחו את זה כנק' למחשבה...

בברכת אל תנטשנו לעת זיקנה

משהו בין טרגי לקומי, נגוע בהומור עצמי ועקיצות לעשב לימון שמשום מה קוראת את זה... מה לעשות - יש אנשים משועממים ממני..

בעולם המשוגע הזה כולנו בודדים משום מה

אוף

גוזל, חתוך את השמיים.

עמלק, תסתלק.